בחיפה יוסדה האגודה לחקר האנטישמיות המודרנית

כולנו מתלוננים על חוסר הסברה בנושא האנטישמיות. סוף סוף מישהו הרים את הכפפה.

כנס בינלאומי בנושא אנטישמיות עכשווית עבר מתחת לרדאר בחיפה

בימים 7–9 ביולי התקיים באוניברסיטת חיפה הכנס הבין־לאומי הגדול ביותר שנערך בישראל בנושא האנטישמיות העכשווית. במסגרת הכנס הוקם גם מרכז אקדמי עולמי שיחקור את נושא האנטישמיות בת זמננו.

ברחבי העולם פועלים חוקרי שואה רבים, אולם מאז 7 באוקטובר התעורר דור חדש של חוקרים ממגוון תחומים מולטי־דיסציפלינריים: עורכי דין, היסטוריונים, סוציולוגים, פסיכולוגים, קרימינולוגים, חוקרי מוח ועוד. גם אם קיימים מרכזי מחקר ויועצי ממשלות לנושא בערים מרכזיות בעולם, האנטישמיות ממשיכה לגאות. מכאן נולד הצורך בהעמקת המחקר האקדמי.

זהו הכנס השלישי בסדרה. שני הכנסים הראשונים התקיימו בלונדון.

לחיפה הגיעו כ־550 משתתפים מרחבי העולם – מסרי לנקה והודו, דרך מדינות אירופה ובהן גרמניה ובריטניה, ועד ארצות הברית, קנדה, ברזיל ומקסיקו.

כ־250 מרצים השתתפו בכנס באופן פיזי ועוד כ־70 נשאו את הרצאותיהם באמצעות זום. מרבית מושבי הכנס הועברו בשידור חי.

בכנס יוסדה האגודה לחקר האנטישמיות המודרנית CASA – אגודה אקדמית בין־לאומית חדשה לקידום המחקר האקדמי של אנטישמיות בת זמננו, שהושקה רשמית בערב הגאלה של כנס "אנטישמיות בת זמננו – חיפה 2026", שהתקיים באוניברסיטת חיפה.

האגודה מזמינה אקדמאים, חוקרים ומוסדות אקדמיים העוסקים בחקר האנטישמיות המודרנית להשתתף בבניית קהילת מחקר בין־לאומית חדשה. היא הוקמה בשותפות של שלושה ארגונים: המרכז הלונדוני לחקר האנטישמיות המודרנית (London Centre for the Study of Contemporary Antisemitism, LCSCA), שישמש כמרכז המנהלי של האגודה; מכללת גראץ בפנסילבניה (Gratz College), שתוציא לאור את כתב העת המדעי החדש; והמרכז לחקר האנטישמיות והגזענות על שם אליזבת וטוני קומפר באוניברסיטת חיפה, שיפתח את מרכז המחקר הבין־לאומי וירכז את תוכניות המלגות.

הכנס היה אמור להיערך במרץ 2026, אך בעקבות מטח הטילים מאיראן נדחה ליולי. למרות השינוי, אקדמאים מכל העולם שינו את תוכניותיהם והגיעו לישראל. לא מובן מאליו לצפות לגמישות כזו, אך למארגנים ולמשתתפים היה חשוב להגיע דווקא לישראל.

הכנס נפתח חגיגית בערב יום שני, 6 ביולי, במוזיאון טיקוטין, עם הופעתה של המשוררת מאיה טבת דיין, ששיתפה את המשתתפים בחוויותיה האישיות כשלימדה בקמפוסים בארצות הברית מיד לאחר 7 באוקטובר.

היא ריגשה את הקהל בסיפורה האישי ובשאלות הזהות היהודית שלה כאקדמאית נוודת. הדברים הזכירו לי שיהודים רבים בתקופת השואה התוודעו ליהדותם רק בעקבות הנאציזם וחוקי הגזע.

הציונות מול גל האנטישמיות החדש: תופעה עולמית מתרחבת

ד"ר עמית עסיס, ראש מכון קק"ל לחקר הציונות וההתיישבות: "רבים מראשוני הציונים קיוו שהציונות תפתור אחת ולתמיד את בעיית האנטישמיות, והנה אחרי כמאה ועשרים שנה, הפכה הציונות לכינוי הגנאי שבשמו נרדפים יהודים ברחבי העולם. עבור קק"ל כגוף ציוני, העובדה שיהודים ברחבי העולם שוב סובלים מהצקות ומאלימות איננה רק צרה שדורשת פיתרון אלא גם חידה שחובה עלינו להבין. לכן שמחנו להרתם ולהשתתף בכנס המרשים שיזם מרכז קומפר באוניברסיטת חיפה."

ד"ר אריאל אדמוני, שדיבר בכנס מטעם אוניברסיטת אריאל ומכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, תיאר את חשיבות הכנס בהבאת אספקטים פחות מדוברים אודות אנטישמיות, דוגמת אנטישמיות אסלאמית, אנטישמיות במפרץ ואנטישמיות בספורט.

בין המשתתפים בכנס היו גם פרופ' קארין סטוגנר, ראש הקתדרה לסוציולוגיה באוניברסיטת פאסאו, ופרופ' שטפן גריגאט, פרופסור לחקר האנטישמיות באוניברסיטה הקתולית למדעים יישומיים בצפון ריין-וסטפאליה ומנהל המרכז לחקר האנטישמיות והגזענות (CARS) באאכן ובקלן.

לדברי סטוגנר, "היה לי חשוב להבהיר את הקשר בין סקסיזם לבין אנטישמיות, הן ברמה התיאורטית והן בהקשר של האלימות הברוטאלית ב־7 באוקטובר." היא הוסיפה כי "הכנס היווה גם מסר ברור נגד תנועת ה־BDS. העובדה ש־500 אנשי אקדמיה הגיעו לישראל מוכיחה כי קיימת באירופה ובארה"ב תנועת־נגד לקריאות הבלתי־פוסקות לחרם."

אנטישמיות איראנית במוקד: דבריו של פרופ' שטפן גריגאט

פרופ' שטפן גריגאט, פרופסור לחקר האנטישמיות באוניברסיטה הקתולית למדעים יישומיים בצפון ריין־וסטפאליה ומנהל המרכז לחקר האנטישמיות והגזענות (CARS) באכן ובקלן, הדגיש את הפער הקיים במחקר האקדמי בנוגע לאנטישמיות שמפגין משטר האייתולות באיראן. לדבריו, "גם במסגרת המחקר האקדמי על אנטישמיות, הצורות השונות של אנטישמיות המופגנות על ידי משטר הטרור האיראני ממשיכות שלא לזכות בניתוח מספק. משום כך שמחתי על כך שהאנטישמיות של האייתוללות עמדה במוקד הדיון בכנס בחיפה, בדיוק כפי שקרה בשני הכנסים הקודמים שנערכו בלונדון."

בהמשך הוסיף גריגאט כי אחת המשימות המרכזיות של המחקר העכשווי היא ניתוח ביטויי האנטי־ציונות ההשלכתית: "בהקשר זה, נראה לי חשוב במיוחד להבהיר הן את השורשים הנוצריים והן את השורשים האסלאמיים של השנאה הנוכחית לישראל, וכן לקחת בחשבון את המסורת של האנטי־ציונות הנציונל־סוציאליסטית ואת מורשתה המתמשכת."

דברה ליפשטדט ופרופ' דינה פורת: קולות מרכזיים במאבק העולמי באנטישמיות

דברה ליפשטדט מארצות הברית, שכיהנה כשליחה המיוחדת למאבק באנטישמיות בתקופת נשיאותו של ג'ו ביידן, נשאה דברים בכנס והציגה את האתגרים הגלובליים העכשוויים בזירה המדינית והחברתית.

במהלך הכנס הוענק פרס מפעל חיים לפרופ' דינה פורת מאוניברסיטת תל אביב, על תרומתה רבת השנים לחקר האנטישמיות. פורת אספה עדויות על מקרי אנטישמיות ברחבי העולם והייתה שותפה מרכזית בגיבוש הגדרת העבודה של IHRA, שאומצה על ידי מדינות רבות ואף עוגנה בחקיקה.

הגדרת IHRA לאנטישמיות: מסגרת בינלאומית להתמודדות עם תופעה משתנה

הגדרת העבודה הלא־מחייבת משפטית של IHRA מגדירה אנטישמיות כ"תפיסה מסוימת של יהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים", ומדגישה כי ביטויים אנטישמיים עשויים להיות מופנים כלפי יחידים, מוסדות, רכוש או אתרים דתיים.

ביטויים מעין אלה יכולים גם להיות מכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כקולקטיב יהודי. עם זאת, ביקורת כלפי ישראל הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת אינה יכולה להיתפס כאנטישמית. לעתים קרובות, אנטישמיות מאשימה יהודים ברקימת מזימות כדי להזיק לאנושות, ולעתים קרובות נעשה בה שימוש כדי להטיל את האחריות על היהודים בגין כל מה שמשתבש. אנטישמיות באה לידי ביטוי בדיבור, בכתיבה, באופנים ויזואליים ובמעשים, ועושה שימוש בסטריאוטיפים אפלים ובקווי אופי שליליים.

דוגמאות עכשוויות של אנטישמיות בחיים הציבוריים, בתקשורת, בבתי-ספר, במקומות עבודה ובמרחבים דתיים יכולות לכלול גם, אך לא רק, את הנקודות הבאות:

• קריאה לעזרה או הצדקה של הרג יהודים, או פגיעה בהם בשם אידיאולוגיה קיצונית או בשם ראייה דתית קיצונית.
• העלאת התייחסויות זדוניות השוללות מיהודים את אנושיותם, עושות להם דה-הומניזציה, דמוניזציה, או מייחסות להם סטריאוטיפים כיחידים או כקשורים לעוצמה של היהודים כקבוצה כמו, אם כי לא באופן בלעדי, המיתוס על מזימה יהודית עולמית לשלוט על התקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה.
• האשמת היהודים כעם בהיותם אחראים למעשים שליליים, אמיתיים או מדומים, שבוצעו על ידי אדם יהודי מסוים או קבוצה, או אפילו למעשים שבוצעו על ידי לא-יהודים.
• הכחשת הקיום, המטרה, המכניזם (למשל תאי הגזים) והמגמתיות של השמדת העם היהודי בידי גרמניה הנאצית, תומכיה ובני בריתה במהלך מלחמת העולם השנייה (השואה).
• האשמת היהודים כעם, או את ישראל כמדינה, בהמצאת השואה או בהגזמת ממדיה.
• האשמת אזרחים יהודים, שאינם חיים בישראל, בהיותם נאמנים יותר למדינת ישראל או בהעדפת האינטרסים של היהודים ברחבי העולם על פני האינטרסים של המדינה שבה הם חיים.
• הכחשת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, בין היתר באמצעות הטענה שקיומה של מדינת ישראל הוא יוזמה גזענית.
• יישום סטנדרטים כפולים כלפי ישראל בדרישה ממנה לנהוג באופן שאינו צפוי או אינו נדרש מכל אומה דמוקרטית אחרת.
• שימוש בסמלים או בדימויים הקשורים לאנטישמיות הקלאסית (כמו למשל הטענה שהיהודים הרגו את ישו או עלילות דם) כדי לאפיין את ישראל או ישראלים.
• השוואה בין מדיניותה העכשווית של ישראל לבין זו של הנאצים.
• ראייה קיבוצית של היהודים כאחראים לפעולותיה של מדינת ישראל.
• אקטים אנטישמיים הם פליליים כאשר הם מוגדרים כך בחוק (למשל, הכחשת שואה או הפצת חומרים אנטישמיים במדינות מסוימות).
• מעשים פליליים הם אנטישמיים כאשר נשואי המתקפות, בין שהם אנשים או רכוש כגון בניינים, בתי ספר, מקומות תפילה ובתי קברות, נבחרו לפגיעה משום שהם, או נתפסים ככאלה, יהודיים או קשורים ליהודים.
• אפליה אנטישמית היא מניעה מיהודים הזדמנויות או שירותים הפתוחים לאחרים, והיא אינה חוקית במדינות רבות.

ההגדרה מדגישה כי ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל, הדומה לזו המופנית כלפי כל מדינה אחרת, אינה אנטישמית.

אירוע הסיום עם נאומו של ברנאר אנרי לוי

באירוע הסיום הושק תרגום ספרו של ברנאר אנרי לוי מצרפת, "ישראל לבדה". אמנם התרגום יצא כבר במרץ, אך כזכור הכנס נדחה בשל המלחמה. גם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, כיבד את הכנס בנוכחותו בסיומו, מחווה לאורחים והישג לעיר חיפה, שלא אירחה זה זמן רב אירוע אקדמי בין־לאומי בהיקף כזה.

חיפה כמרכז עולמי לחקר האנטישמיות: סיכום הכנס

הכנס הבין־לאומי השלישי לחקר האנטישמיות העכשווית, שהתקיים באוניברסיטת חיפה, היה הרבה מעבר לאירוע אקדמי. הוא סימן את התגבשותה של קהילה מחקרית בין־לאומית המבקשת להתמודד עם אחת התופעות המדאיגות של זמננו באמצעות ידע, מחקר ושיתוף פעולה בין דיסציפלינות ומדינות.

הקמת האגודה הבין־לאומית CASA בחיפה היא הישג משמעותי עבור האקדמיה הישראלית ועבור העיר חיפה, שהפכה למוקד עולמי של מחקר האנטישמיות העכשווית. השתתפותם של מאות חוקרים ואנשי אקדמיה, שהגיעו לישראל גם לאחר דחיית הכנס בשל המלחמה, מעידה על מחויבות עמוקה להמשך המחקר דווקא בתקופה שבה גילויי האנטישמיות בעולם נמצאים בעלייה.

מעבר להרצאות ולדיונים, הכנס העביר מסר ברור: המאבק באנטישמיות אינו יכול להסתפק רק בזיכרון השואה או בהסברה. הוא מחייב מחקר עדכני, איסוף נתונים, ניתוח תופעות חדשות והבנה של הדרכים שבהן אנטישמיות משנה את פניה במאה ה־21 – באקדמיה, ברשתות החברתיות, בפוליטיקה, בתרבות, בספורט ובמרחב הציבורי.

עבור חיפה, אירוח הכנס והקמת מרכז המחקר החדש מהווים מקור לגאווה. העיר אירחה מאות חוקרים מרחבי העולם והוכיחה כי גם בתקופה מורכבת יכולה ישראל לשמש מרכז עולמי לדיון אקדמי בנושאים בעלי חשיבות בינלאומית.

נותר לאחל הצלחה רבה לחוקרות ולחוקרים שייקחו חלק בפעילות CASA ולמרכז המחקר באוניברסיטת חיפה. בתקופה שבה השיח הציבורי נעשה מקוטב והאנטישמיות לובשת צורות חדשות, יש חשיבות מיוחדת למחקר אמיץ, ענייני ומבוסס עובדות.

הכנס הבא ייערך בפילדלפיה בשנת 2027, וימשיך את שיתוף הפעולה הבין־לאומי שנולד בלונדון, התחזק בחיפה, וצפוי להמשיך ולהתפתח בשנים הקרובות.

הערת המחברת:

מניסיוני, לאחר 25 שנים של חיים בגרמניה ועיסוק בנושאים יהודיים וישראליים, כמורת דרך בקלן וכאחראית קשרי תורמים בקק"ל גרמניה, האנטישמיות ניזונה גם מאנשינו: ישראלים ויהודים מהארץ ומהעולם העוסקים בהכפשת עמנו ומדינת ישראל גורמים להגדשת הסאה, ויש לכך שם: אוטו־אנטישמיות.

שנאת חרדים, דיבורים על רצח עם והמצאות כגון אלה שהמציאו על כוח 100 באינוס האויב, כל אלה מלבים אנטישמיות בעולם ככדור שלג שאי אפשר לעצור. השימוש בשפה מכפישה עושה לנו צרות. נסו לשבח ולהלל בשפה חיובית, ותראו כיצד יחד נשנה את הגישה לישראל.

בילדותי היה נהוג לומר: "את הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית". כיום, בעידן התקשורת המהירה והרשתות החברתיות, על כל אחד מאיתנו להתכנס לתוך עצמו ולחשוב לפני שהוא מביע דעה מכפישה ומסיתה, שהופכת במהרה לגילויי אנטישמיות שאינם מבחינים בין שמאל לימין. אולי באמצעות שיח חיובי נצליח לצמצם את האנטישמיות המופנית כלפינו, גם כאן בארץ.