בעולם כולו כבר מבינים שהמציאות האקלימית משתנה במהירות: "סופר אל־ניניו", קיצוני במיוחד, מטלטל את אירופה וארה"ב, והחורפים הופכים אלימים יותר משנה לשנה. אבל בחיפה? נדמה שאנחנו מעדיפים לעצום עיניים. מפלס הים עולה, הסערות מתחזקות, והנזקים לחופים כבר אינם תופעה נקודתית, הם שגרת חורף. דווקא עכשיו, כשהצורך בהיערכות אמיתית ברור מתמיד, עיריית חיפה בוחרת להשקיע בבטון במקום בחזון.
סערות החורף כבר כאן — אבל העירייה עסוקה בקוסמטיקה
כל מי שחי בחיפה מכיר היטב את התמונות החוזרות מדי חורף: הצפות בחופי דדו וכרמל, נזקים כבדים בחופי הקריות, ושחיקה מתמשכת של קו החוף. גם הצד הדרומי של טיילת בת גלים, עד חוף הגולשים, זקוק להגנה דחופה מפני סערות.
לכן קשה להבין את ההחלטה להאריך את הטיילת ולהפוך את האזור למדרחוב דווקא עכשיו. מה כל כך דחוף? במקום לטפל בתשתיות הניקוז, בהגנה מפני הצפות ובפתרונות ארוכי טווח, בוחרים שוב ושוב בבטון. עוד בטון, ועוד בטון. כמו בשיר המוכר, הופכים את פנינת הטבע לממלכת שלמת בטון ומלט.
ממלכת סוסוני הים בסכנה
כמי שחקר את האזור והכין את המפות הימיות המקומיות, אני זוכר היטב את בת גלים של פעם, "ממלכת סוסוני הים". היום, בעלי החיים המופלאים האלה נדחקו לשטחים מצומצמים ומוגבלים.
אין צורך בתיאוריה: כל עבודת בנייה סמוך לקו המים גורמת לזיהום מיידי. בעוד שהים יודע להתאושש מזיהום אורגני, פגיעה תשתיתית וזיהום כימי משאירים צלקות לשנים ארוכות, אם בכלל ניתן להתאושש מהן.
חיפה מתגאה בים של בת גלים ובמגוון המינים שבו. אבל מה שווה הגאווה הזו אם אנחנו פוגעים בנכס הטבע הייחודי הזה מתחת לרדאר?
החוף המוגן ממדוזות — בדרך להיסגר בפני הציבור
חוף בת גלים והחוף השקט הם החופים היחידים בישראל שמוגנים באופן טבעי מנחילי המדוזות. בתקופות אלו הם הופכים למפלט עבור אלפי תושבים, קבוצות שחייה וחובבי ים מכל הארץ.
הפיכת הטיילת למדרחוב וביטול מקומות החניה יפגעו אנושות ביכולת הציבור להגיע לחוף. אנשים שמגיעים במיוחד מחיפה, מהמרכז ואפילו מאשדוד כבר אומרים לי בפירוש: "אם לא תהיה חניה — אנחנו פשוט לא נגיע."
כך מצליח הפרויקט לפגוע בשתי אוכלוסיות בבת אחת: תושבי חיפה ותיירי החוץ.
בטון לא יעצור את הסערה
אני מזמין את חברי העירייה להגיע לסיור בחוף בעיצומה של סערת חורף. לראות מקרוב את עוצמת הטבע ואת הנזקים הצפויים. בניית טיילת בטון בעת הזו היא מותרות, על חשבון דברים קריטיים בהרבה.
היגיון אין כאן. פגיעה סביבתית וחברתית — יש, ועוד איך.