(חי פה) – לואי ג'וואברי הבעלים של מסעדת זית זתון בשוק תלפיות בחיפה טוען כי במהלך ביקורת שגרתית של פקח העירייה נקנס ב-5,000 שקלים בשל שלט "אסור לעשן" שלטענתו אינו עומד בדרישות הגודל הקבועות בחוק. לדבריו, במקום להסתפק באזהרה או לאפשר זמן לתיקון הליקוי, נרשם נגדו קנס מיידי.
דו"ח של 5,000 שקל בגלל שלט
ג'וואברי, הפועל בשוק תלפיות מזה כשש שנים מספר כי ביקורת שגרתית של פקחי העירייה הסתיימה בקנס בסך 5,000 שקלים לא בשל מפגע תברואתי או עישון במקום, אלא משום ששלט "אסור לעשן" שהיה תלוי בעסק לא עמד, לטענת הפקחים, במידות הנדרשות בחוק.
לדבריו, במהלך הביקורת נכנסו הפקחים למטבח ולמקררים, ולאחר מכן הבחינו בשלט האוסר על עישון. "אשתי אמרה להם שאף אחד בכלל לא מעשן אצלנו, אין אפילו מאפרות במקום, אבל זה לא עניין אותם", הוא מספר. "אמרו שהשלט קטן מדי הוא 10 על 10 ס"מ במקום 20על 20 ס"מ ומיד רשמו דו"ח של 5,000 שקל".
לדבריו, אין לו כל טענה לעצם החובה לעמוד בדרישות החוק. "אני תמיד מקפיד לעמוד בדרישות", הוא אומר, "אבל במקרה הזה כלל לא ידעתי שיש דרישה לגודל מסוים של שלט 'אסור לעשן'. השלט היה תלוי במקום, ובכל מקרה אצלנו לא מעשנים בכלל ואין אפילו מאפרות. במקום לרשום מיד קנס של 5,000 שקל, אפשר היה להסתפק באזהרה, להסביר מה צריך לתקן ולתת זמן להחליף את השלט. אם אחרי זה העסק לא היה מתקן את הליקוי בהחלט אפשר לתת קנס. אבל ישר להטיל קנס כזה? זה פשוט לא מידתי".
"מתייחסים אלינו כמו עבריינים"
ג'וואברי, זו אינה הפעם הראשונה שבה הוא נתקל, לדבריו, בהתנהלות מחמירה מצד גורמי האכיפה. "התחושה היא שמתייחסים אלינו כמו לעבריינים. אני לא מחפש לעשות בעיות, אני רק מבקש יחס הוגן ושוויוני", הוא אומר.
לדבריו, בעלי עסקים רבים בשוק חשים כי האכיפה אינה אחידה. "מגיעים לעסקים, סופרים כיסאות כדי לבדוק אם צריך שני תאי שירותים, אבל יש עסקים אחרים שפועלים בלי אפילו תא שירותים אחד ואף אחד לא אומר להם כלום. התחושה היא של אכיפה סלקטיבית ואיפה ואיפה".
״השוק סובל גם כך"
ג'וואברי מוסיף כי גם ללא הקנסות, התקופה האחרונה מציבה אתגרים רבים בפני בעלי העסקים בשוק תלפיות. "אנחנו משלמים היטלי שמירה ומתמודדים כבר שנים עם עבודות השיפוץ. מול המסעדה שלי יש כבר שלוש שנים רעש בלתי פוסק, אבק, חפירות, חולדות ומקקים. לא פעם גם אין ריסוס בזמן, ובסופו של דבר אני נאלץ לשלם מכיסי כדי לטפל במפגעים. במקום לעזור לעסקים לשרוד ולפתח את השוק, מוסיפים עלינו עוד קנסות".
לדבריו, המצב המתמשך גורם לו לשקול את המשך פעילותו במקום. "אני כבר שוקל למכור את העסקים שלי ולעבור לעיר אחרת. קשה מאוד להמשיך לנהל עסק בתנאים כאלה. במקום לעודד אותנו להישאר ולהשקיע בשוק תלפיות, אנחנו מרגישים שנלחמים בנו".
ג'וואברי, פנה לייעוץ משפטי ובוחן את האפשרות לערער על הקנס. "אני לא מבקש שלא יאכפו את החוק, אלא שיעשו זאת בהיגיון. קודם אזהרה, אחר כך זמן לתקן, ורק אם לא מתקנים קנס. זו הדרך הנכונה".
מעיריית חיפה נמסר לחי פה:
"עיריית חיפה פועלת לאכיפת הוראות החוק למניעת עישון במטרה להגן על בריאות הציבור ולמנוע חשיפה לעישון במקומות ציבוריים. על פי החוק חלה על בעלי העסקים חובה להציב במקום העסק שילוט ברור ותקני המודיע כי העישון אסור. מדובר באחריות המוטלת על בעלי העסקים ואינה מותנית במתן התראה מוקדמת מצד הרשות. בהתאם לכך, האכיפה במקרה זה מתייחסת לעמידה בכל החובות המוטלות על בעלי ומנהלי עסקים. העירייה תמשיך לאכוף את החוק במטרה להגן על בריאות הציבור".
עו"ד רון אביב מסר לחי פה:
זכותה של הרשות המקומית וגם חובתה לאכוף את איסור העישון.
למרבה הצער, מדובר במדיניות של אכיפה שגויה וסלקטיבית – ולא רק בענייני העישון.
נשאלת השאלה, האם העיריה באמת מבינה את מהות תפקידה, באכיפת החוקים במרחב הציבורי, או שמא קופתה המדולדלת גורם לרשות "לטעות בהבנת תפקידה", ובמחילה – לא רק בעניין זה.
באופן הכי עמוק ומהותי, העיריה אמורה לשאוף שלא להטיל קנסות בגין חניה, אמורה לשאוף שלא להטיל קנסות בגין עבירות בנייה, ובוודאי שאמורה לשאוף שלא להטיל קנסות בגין הפרת חוקי עישון – אלא שההפך הוא הנכון: הרשות צריכה לשאוף לכך שכולם יחנו רק כדין, הרשות צריכה לחתור לכך שכולם יבנו רק לפי היתר, וכמובן שהרשות צריכה לחנך את הציבור ולעודדו להמנע מעישון – בכלל –ובמקומות ציבוריים בפרט.
הקנסות הם רק אמצעי אכיפה, העיריה אמורה למנוע הפרות של החוק, ולעודד פעולה כדין, ולא לארוב להפרות מינוריות, ולעיתים קרובות אף הפרות שלא מדעת, רק על מנת להסב נזקים כלכליים לבעלי העסקים.
פעולה כזו יכולה להביא לעיריה תועלת קטנה לטוות הקצר –בגובה סכום הקנס – אך מאידך ייגרם נזק מתמשך לקופה הציבורית, אם מדיניות אכיפה כזו תעודד את סגירתם של בתי עסק., הכורעים גם כך תחת נטל המיסים וקשיי הרגולציה.
מעניין לציין כי עירית חיפה איננה עיוורת לתפקידה ההסברתי: כך לדוגמה, נחשפנו לקמפיין נרחב בעניין "שילוט לבתי עסק" – שמטרתו להביא לידיעת הציבור את המותר והאסור בעניין זה. אלא שלא ראינו בשום מקום שהעיריה הוציאה קמפיין, ואפילו לא כי חילקה "דף הנחייה לבתי עסק", בעניין סוג וגודל השילוט האוסר על עישון אך היא נחפזת להטיל קנסות בלתי פרופורציונאליים, על בית עסק קטן, שממילא אין מעשנים בו.
בדומה לכך שהקנסות הם "אמצעי ולא מטרה", כך גם שילוט האוסר את העישון איננו מטרה בפני עצמה המטרה היא מניעת העישון במקומות ציבוריים, ונושא השילוט הוא רק אמצעי להשגתה של המטרה אך הרשות המקומית, כהרגלה, אוכפת את מה שקל לאכוף, ומכבידה את ידה על העסקים הקטנים.
אני קורא לעירית חיפה לשנות את צורת החשיבה, וכפי שהיאפעלה במישור ההסברתי בעניין שילוט לעסקים – עירית חיפה יכולה לדאוג לייצר, בעלות זעומה, שלטי איסור עישון העונים לכל התקנות, לרבות מבחינת מידות, להוסיף עליהם את הלוגו של עירית חיפה ואולי גם "בחיפה לא מעשנים", ופשוט לחלק אותם בבתי העסק… וכך כולם ירוויחו – החוק, הרשות, בעלי העסקים – וכמובן הציבור הרחב.
בכוונתו של ג'וואברה לפעול בכל דרך חוקית על מנת לבטל את רוע הגזירה, ואני חייב להודות שיש לי אינטרס אישי בעניין מסעדותיו המצויינות של ג'וואברה הן מקום הבילוי החביב עלי ביותר בעיר, וזו תהיה אבידה קשה לסצינה הקולינארית של חיפה, אם חלילה ג'וואברה ואנשים מוכשרים כמותו יעזבו אותה."