כשהאדמה נסדקת: מסע אל לב ההרס שמותירים אחריהם מזג האוויר הקיצוני והשיטפונות בישראל

בשבועות האחרונים נדמה שמזג האוויר בישראל איבד כל היגיון מוכר. בתוך ימים ספורים נרשמו שלג וכפור בחרמון לצד טמפרטורות של 36 מעלות באזור ים המלח, ושיטפונות עוצמתיים ששטפו כבישים, קרעו תשתיות וחשפו מחדש את פגיעותו של אחד האזורים הרגישים בארץ מבחינה גיאולוגית. חזרתי אל מוקדי ההרס לאורך כביש 90 ואזור נחל חימר כדי להבין מקרוב מה קורה כשהאקלים הקיצוני פוגש קרקע שבירה ממילא וגיליתי מציאות מטרידה הרבה יותר ממה שנראה בדיווחים הראשוניים.

“השד יצא מהבקבוק”

כבר שנים מדברים על שינויי האקלים, אך בשטח התחושה היא שהתופעות הולכות ומקצינות בקצב מהיר מהצפוי. תנודות חדות במזג האוויר, אירועי גשם קיצוניים ושיטפונות עוצמתיים יוצרים נזק אדיר לתשתיות ולנוף הטבעי, ולעיתים נדמה כי הטבע עצמו משנה את כללי המשחק.

לפני כשבועיים נסגר כביש 90 בעקבות אחד מאירועי השיטפונות החריגים שנראו באזור בשנים האחרונות. מדובר בעורק תחבורה מרכזי החוצה את ישראל לאורכה, ובכמה מוקדים לאורכו נרשמו קריסות קרקע ונזקים כבדים.

כאשר הגעתי לאזור מחסום נחל דרגות, שוחחתי עם נציגי נתיבי ישראל והמשטרה. הם תיארו תמונת מצב חריגה: כבישים שקרסו, קרקע שנפערה ותשתיות שנפגעו בעוצמה שלא זכורה להם בעבר. רק כשחזרתי למקום בשעות הערב עם רחפן וציוד צילום, הבנתי עד כמה המצב חמור.

בולענים חדשים וקרקע שקורסת לתוך עצמה

מול העיניים נגלו מראות שקשה להישאר אדישים אליהם: שטחים שלמים שקרסו בתוך יום אחד, בולענים טריים שנפערו סמוך לכביש ואגני מים חדשים שנוצרו בעקבות השיטפונות.

צילומי הרחפן תיעדו את עליית מפלס המים באזור מאגר נחל חימר, שפרץ מתחת לכביש וגרם להתמוטטות חלקים מהקרקע. באזור ים המלח מדובר בסכנה כפולה, גם אירועי מזג אוויר קיצוניים וגם קרקע רגישה מלכתחילה.

האזור כולו יושב על מערכת טקטונית פעילה, ובמשך שנים סובל מירידת מפלס ים המלח. השילוב בין תהליכים גיאולוגיים טבעיים לבין שינויי האקלים מייצר האצה של קריסות הקרקע והיווצרות הבולענים.

גורמי מקצוע מודים כיום כי חלק מהפתרונות בשטח הם זמניים בלבד, “שיטת פלסטר”, כפי שהגדיר זאת אחד העובדים במקום, פשוט משום שאין עדיין דרך אמיתית לעצור את התהליך.

האם גם חיפה עלולה להתמודד עם תרחיש דומה?

השאלה הזו עולה שוב ושוב, במיוחד לנוכח אירועי הגשם החריגים של התקופה האחרונה. התשובה, לפי מומחים ואנשי שטח, מורכבת.

חיפה אינה ים המלח, אך גם בה קיימים אזורים בעלי רגישות גיאולוגית גבוהה, בעיקר מצוקים ואזורים תלולים הסמוכים לערוצים פעילים. אזורים כמו נחל שיח, הוואדיות בנשר, קריית אליעזר ועין הים עלולים להיות פגיעים במיוחד במקרה של אירוע שיטפון עוצמתי וחריג.

בשלב זה לא מדובר בסכנה מיידית בקנה המידה שנראה באזור ים המלח, אך תנאי קיצון הולכים ונעשים שכיחים יותר, והחשש הוא שאירועים שבעבר נחשבו נדירים יהפכו בעתיד לחלק מהמציאות.

הסכנה בכביש 90: גם כשיש שמש

אחת הטעויות הנפוצות ביותר של מטיילים ונופשים היא ההנחה שמזג אוויר נאה באזור ים המלח מעיד שאין סכנת שיטפונות. בפועל, האזור מוגדר כ“צל גשם”, והשיטפונות מגיעים לעיתים מאזורים מרוחקים, ירושלים, מדבר יהודה והרי המרכז.

המשמעות היא שגם ביום שמשי לחלוטין, זרם מים אדיר עלול להגיע לפתע לנחלים ולכבישים. לכן, בעת אזהרות שיטפונות מומלץ להעדיף את כביש 6 על פני כביש 90, במיוחד בדרך לאילת ולמלונות ים המלח.

גם הים עצמו הופך מסוכן יותר

לא רק הכבישים והקרקע מושפעים מהקיצוניות האקלימית. בים המלח עצמו נרשמות בשנים האחרונות רוחות חזקות ומשתנות, שיוצרות גלים כבדים מהרגיל.

בשל ריכוז המלח הגבוה, הגלים בים המלח כבדים ועוצמתיים יותר, ורוחצים עלולים למצוא את עצמם נסחפים במהירות למרחק. גם מתז מלח לעיניים בזמן רוחות חזקות עלול לגרום לטשטוש ראייה ולסיכון ממשי.

בין אזהרה למציאות חדשה

מה שראיתי בשטח אינו אירוע נקודתי בלבד. זו אולי הצצה לעידן חדש של מזג אוויר קיצוני יותר, בלתי צפוי יותר ומסוכן יותר.

השאלה כבר איננה אם נראה שוב אירועים כאלה, אלא באיזו תדירות, ובעיקר האם ישראל ערוכה להתמודד עם המציאות המשתנה.

בינתיים, הטבע ממשיך להזכיר לנו את כוחו ולעיתים, גם את השבריריות שלנו מולו.