פרח השבוע • הרדופנין הציצית

הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.

הרדופנין הציצית   Scorzonera papposa

עשב רב-שנתי שגובהו 30-18 ס"מ. לצמח שורש מעובה, כל חלקי הצמח מטיפים בהיפצעם נוזל חלבי מריר.
עלים: רוב העלים מרוכזים בבסיס הצמח. העלה אזמלי צר באוכלוסיות הצפוניות, רחב יותר בדרומיות, במרכזו פס בהיר.
פריחה: הרדופנין הציצית פורח בעיקר מהמחצית השניה של חודש מרץ עד חודש אפריל.
פרחים: התפרחת ורודה והפרחים לשוניים כולם. הפרחים החיצוניים גדולים מהפנימיים. התפרחת פתוחה לרווחה עד שעות הצהריים, בכל יום נפתח דור חדש של פרחים פנימיים יותר. הפרח מתגוון בזכות צינור האבקנים בצבע סגול כהה והצלקות הצהובות.

זרע ופרי: הזירעונים גדולים מצולעים אורך הזירעון 12-8 מ"מ. לזירעון ציצית, הארוכה ממנו, של שערות בלובן-משי מנוצות. קרקפת הפירות מבשילה בחודש מאי, נראית כגוש צמר לבן הבולט למרחוק.

תפוצה: הצמח נפוץ בדגם מפוזר בשטחים מוארים בכל החבל הים-תיכוני, בחגורת הספר ובסלעי הר הנגב.
תפוצתו בארץ: גולן, גליל, העמקים, גלבוע, כרמל, שומרון ויהודה, מישור החוף והר הנגב.

(בתמונה הימנית המצורפת של ההרדופין תוכלו לראות תפרחת פתוחה בת דור בודד היקפי בן יום אחד של פרחים לשוניים ובמרכזה את דור הפרחים הסגור שיפתח ביום הבא. בתמונה השמאלית תוכלו לראות תפרחת פתוחה בת מספר דורים יומיים של פרחים לשוניים).

תעודת זהות

מקום לפגוש את פרח השבוע

רמת גולדה:
החנה את הרכב בצידו המערבי של הכביש במגרש ריק בסוף רח' יונה אנגל (ליד מכולה וציוד לעבודות תשתית הנחת צינור ביוב חדש), במקום שבו הכביש מבצע עיקול והרחוב משנה את שמו לרחוב פנחס רוזן.
הכנס לשטח המגודר דרך השער המערבי שבגדר למניעת כניסת חזירים. כ-32 צעדים כפולים לאחר השער פנה ימינה לשביל עיזים שבתוך הצמחייה (בכניסה לשביל העיזים תוכל לראות מקבץ של- 4 פרחי הרדופנין). המשך בשביל העיזים כ 30 מטר משני צידיו במשטח פריחה אביבי מגוון תוכל לראות במפוזר  מספר פריטים נוספים של הרדופנין הציצית בפריחה ורודה .

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על הרדופנין הציצית.

האגדה על הרדופנין הציצית

בעמק ירוק לא רחוק מהים, גדל לו פרח עדין ושקט בשם הרדופנין הציצית.
הוא לא היה גבוה במיוחד, ולא בולט כמו הכלניות האדומות או החרציות הזהובות. אבל היה לו סוד קטן ומיוחד.

לצמח ההרדופנין הייתה “ציצית” זרעים רכה בראשו, כמו מצנח קטן ולבן.
בכל פעם שהרוח הייתה עוברת בעמק, היה הפרח לוחש לה:
“עוד לא… עוד לא… אני מחכה לרגע הנכון.”
הכלניות והחרציות צחקו:
“למה אתה מחכה? תפזר כבר את הזרעים שלך!”

אבל הרדופנין ידע משהו שהאחרים לא ידעו. הוא חיכה לרוח החמה של אחר הצהריים, זו שמגיעה מן הים ונושאת איתה ריח של מלח והרפתקאות.

יום אחד הגיעה הרוח לה חיכה. היא ליטפה בעדינות את הציציות הלבנות, ופתאום…, פוּוּוּף!
הזרעים הקטנים התרוממו באוויר כמו עשרות מצנחים זעירים.

“לאן אתם טסים?” קרא ההרדופנין בהתרגשות."

"למצוא מקום חדש לצמוח בו בשנה הבאה!" ענו הזרעים בשמחה.

הם ריחפו מעל שדות, מעל גבעות ואפילו נחתו ליד שביל שבו טיילו ילדים,

אחד הילדים שם לב למצנח הקטן שנחת עליו ואמר:
“תראו!” – “מצנח לבן נחת עלי.”

וכך, בכל אביב מחדש, צומחים ההרדופנין הצעירים במקומות חדשים, מזכירים לכולם שלפעמים צריך סבלנות… וכשמגיעה הרוח הנכונה, פשוט יש לפרוס כנפיים ולתת לה לשאת אותך.

ומאז אומרים בעמק:
"מי שיש לו ציצית של אומץ וסבלנות, הרוח כבר תישא אותו למקום הנכון."