סודות מהמגילה •  כמה בעלים היו לאסתר?

נשים פמיניסטיות שעיינו במגילת אסתר הדגישו את עיצוב דמותה של אסתר (הדסה) מנקודת המבט הגברית. אסתר, כמו ושתי, נתפסה כאובייקט מיני הנשלט על ידי הגבר, האדון. היא פסיבית, נפעלת ואינה פועלת, מרדכי "לקחה לו לבת", "ותילקח" על ידי שליחי המלך, היא מופעלת על ידי מרדכי והוראותיו: "לא הגידה אסתר את עמה…כי מרדכי ציווה עליה". היא הייתה "יפת תואר וטובת מראה", אך ביופיה, שבשלו נבחרה על ידי הגי, שומר הנשים להילקח לבית המלך, אין די. יש למרק ולצחצח אותה במשך שנה תמימה, "כי כן ימלאו ימי מרווקיהן ששה חודשים בשמן המור וששה חודשים בבשמים ובתמרוקי הנשים". כך מתאימות עצמן הנשים לדרישות היופי הגבריות. גם שתיקתה יאה לאישה ולכן "לא ביקשה דבר" כאשר "נלקחה" אל המלך אחשוורוש.

מניסיונה המר של ושתי אנחנו למדים כי החברה הגברית מעדיפה את הדגם הנשי אותו מייצגת אסתר. אישה פסיבית, צייתנית, תמימה, צנועה ונחבאת אל הכלים. אך גם אסתר הפסיבית מצליחה לעבור שינוי מהותי, לפעול וליזום: "ותקרא אסתר להתך אשר, מסריסי המלך ותצווהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה". היא אף מצווה על מרדכי לכנס את היהודים והוא עושה "ככל אשר צוותה עליו אסתר".

המהפך שחל באישיותה לא העסיק את חז"ל, אלא שאלת התנהלותו של מרדכי, שמסר אותה לידיו של המלך הגוי. בצר להם קובעים חז"ל, במסכת מגילה, כי מרדכי נשא את אסתר לאשה והמלך אחשוורוש, "(ש)ביקש לטעום טעם בתולה, טעם טעם בעולה".

שומו שמיים. אסתר, אשר לפי המדרש הייתה אחת מארבע הנשים היפהפיות בעולם, הייתה אשת איש, אשת מרדכי, ואף על פי כן קיימה יחסים עם גבר אחר ועוד ערל? היא "הייתה עומדת מחיקו של אחשוורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי" (מגילה) כדרך אישה נואפת?

מקורות מאוחרים (זוהר), שהתקשו לקבל את קשריה של אסתר עם שני הגברים, סיפרו על נס שנעשה לה לצדקת: שדה שלבשה את דמותה שכבה בחיקו של אחשוורוש, אשר היה משוכנע כי היא אסתר.

צניעותה המופלגת של אסתר זוכה להרחבה בדברי חז"ל: "הייתה צנועה בביתו של מרדכי שבעים וחמש שנים ולא הסתכלה בפני גבר חוץ מפני מרדכי"(תרגום אסתר ב). ועד כדי כך הקפידה במצוות עד שלא "טעמה כלום אלא משלה ולא משולחנו של המלך" (ילק"ש אסתר).

ולאותה אישה צנועה היו שני בעלים?

לקשר הארוטי בין מרדכי ואסתר פנים רבות במדרש. למשל: "לקחה מרדכי לו לבת, אל תקרא לבת אלא לבית" (מגילה יג) והרי בית אינו אלא לשון סמלית לאישה. וכן: "מרדכי חזר פעם אחת על כל המיניקות ולא מצא לאסתר לאלתר מניקה והיה מניקה הוא" (בר"ר ל). ואולי ניתן להבין את המדרשים הנועזים של חז"ל כמתייחסים לסיטואציה האופיינית לגלות. הגלות אינה אלא מעשה ניאוף מתמשך, שבמסגרתו מקיימת האישה יחסי מין הן עם אישה הלגיטימי והן עם הגבר האחר. האישה היהודייה, החלשה והכנועה מוסגרת למלך הזר ונכלאת בהרמון שעה שהגבר היהודי ממשיך את חייו בחופשיות תוך שמירה על עולם הערכים היהודי.

הגורל המר שנכפה על נשים בעבר ממשיך לרדוף אותן עד עצם היום הזה.