"המרגל החיפאי" – בין ריגול, גלות ומאבק על הקרקע • סיפורו של עבד אלרחים קרמאן

מלחמת יום הכיפורים הסתיימה לא רק בהפסקת אש ובהסכמים מדיניים, אלא גם בסיפורים אישיים מורכבים שנשזרו בין קווי החזית והדיפלומטיה החשאית. אחד מהם הוא סיפורו של ע.א. רחים קרמאן, אזרח ישראלי שנשפט בישראל על ריגול לטובת מצרים, שוחרר במסגרת הסכם הפרדת הכוחות בינואר 1974 והמשיך לחיים ארוכים של נדודים בין מדינות עד שובו המאוחר לישראל. זהו סיפור על מודיעין, אידיאולוגיה, נאמנות וזהות מורכבת.
סיפור חייו של עבד אלרחים קרמאן משקף גם את המורכבות ההיסטורית והאישית שחוו רבים מערביי ישראל בעשורים שלאחר קום המדינה. חייו נעו בין עולם המסחר המשפחתי בגליל, פעילות ריגול שהובילה למאסר ממושך, גלות ארוכה מעבר לים ולבסוף מאבק משפטי ואישי על אדמות משפחתו שהופקעו במהלך השנים.

ילדות, משפחה ותחילת הדרך

ע.א. רחים קרמאן נולד באוקטובר 1930 בחווה המשפחתית בכפר אבטין הסמוך לחיפה. משפחת קרמאן הייתה משפחה מבוססת ובעלת השפעה כלכלית, במיוחד בזכות דודו, חג' טאהר קרמאן, שנודע כאיש עסקים מרכזי באזור, שפעל לביסוס קשרים כלכליים ואף דגל בדו־קיום ושיתוף פעולה בין יהודים לערבים.

האדמות שבבעלות המשפחה לא היו רק מקור פרנסה, אלא גם סמל למעמד, למסורת ולשורשי המשפחה באזור. קרמאן הצעיר למד בתיכון בחיפה, ולאחר מכן השתלב בעולם המסחר והכלכלה המשפחתי, ונראה כי עתידו צפוי היה להיות בתחום העסקי, עד לאירוע ששינה את מסלול חייו.

הגיוס למודיעין המצרי

בשנת 1968, בעת ביקור בפריז, גויס קרמאן על ידי המודיעין המצרי. הוא עבר הכשרה חשאית שנמשכה כחצי שנה בבריסל, שם למד שיטות תקשורת סמויות, איסוף מידע וצילום מודיעיני. לאחר ההכשרה חזר לישראל כשהוא נושא עמו משימות מודיעיניות ברורות.

בהתאם להנחיות מפעיליו, שכר דירה באזור הדר הכרמל בחיפה, שממנה יכול היה לעקוב אחר פעילות נמל חיפה ותנועות חיל הים. במשך תקופה אסף מידע וצילומים, עד למעצרו.

המעצר והמשפט

בינואר 1970 נעצר קרמאן בנמל התעופה, כאשר עמד לטוס ללונדון לפגישה עם מפעילו המצרי. מעצרו הוביל לחקירה ממושכת ולמשפט שבסיומו נידון ל־16 שנות מאסר באשמת ריגול לטובת מדינת אויב.
באותן שנים היה נושא הריגול אחד הנושאים הרגישים ביותר בזירה הביטחונית הישראלית, ומשפטו עורר עניין ציבורי נרחב.

עסקת חילופי השבויים והיציאה מישראל

לאחר מלחמת יום הכיפורים, במסגרת הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים שנחתם ב־18 בינואר 1974, הוחלט על חילופי שבויים ואסירים. ישראל קיבלה חזרה מאות שבויי צה"ל ואזרחים ישראלים שהוחזקו במצרים, ובתמורה העבירה למצרים 65 אסירים פלסטינים ושני אזרחים ערבים־ישראלים שהורשעו בריגול, אחד מהם היה קרמאן.
עם העברתו למצרים הסתיים פרק הכלא בישראל, אך החל פרק חדש של חיים מחוץ למולדתו.

שנות הגלות והחזרה המאוחרת

קרמאן חי במצרים עד סוף 1979, ולאחר מכן עבר לאבו דאבי, שם שהה במשך כעשור. בהמשך עבר להתגורר בפריז. במהלך השנים פנה מספר פעמים בבקשה לשוב לישראל, אך בקשותיו נדחו. רק במרץ 1995 אושרה חזרתו, והוא שב לחווה המשפחתית באבטין, עם שובו גילה כי חלקים נרחבים מאדמות המשפחה הופקעו במהלך השנים במסגרת מדיניות הפקעות הקרקע שהונהגה בגליל לאחר קום המדינה. עבורו, לא היה מדובר רק באובדן כלכלי אלא גם בפגיעה עמוקה בקשר המשפחתי למקום שבו נולד וגדל.

המאבק להשבת הקרקעות

קרמאן שקל להגיש תביעות משפטיות בדרישה לבחון מחדש את הליכי ההפקעה ולקבל פיצוי הולם או השבת זכויות. המאבק, גם אם לא הוביל לשינוי משמעותי בבעלות הקרקע, סימל את רצונו להשיב למשפחתו חלק מן המורשת שאבדה במהלך שנות היעדרותו הארוכות. סוגיית הקרקעות הפכה עבורו לסמל של מאבק רחב יותר, מאבק על זהות, זיכרון ושייכות.

בשנותיו האחרונות חי הרחק מאור הזרקורים, ובמרץ 2011 נפטר בגיל 81. הוא נקבר בבית העלמין המשפחתי הסמוך לחווה, במרחק קצר מקברו של דודו, חג' טאהר קרמאן, שנודע כאיש חזון שדגל בשיתוף פעולה בין העמים.

סיפור בין גבולות וזהויות

סיפורו של ע.א. רחים קרמאן משקף תקופה סוערת שבה נאמנויות אישיות, פוליטיקה אזורית ומאבקי מודיעין, וחזרה למולדת לצד מאבק על הקרקע, השתלבו זה בזה. חייו נעו בין כפר בגליל, בתי כלא, מדינות ערב ובירות אירופה, ולבסוף שבו אל נקודת ההתחלה. זהו סיפור מורכב על אדם אחד, ממחיש כיצד ההיסטוריה האזורית הגדולה שבה הגבול בין אזרח, מרגל וגולה שהיה לעיתים דק במיוחד, משתקפת בחייהם האישיים של בני אדם, הנאלצים להתמודד עם השלכותיה לאורך עשרות שנים.