מוזיאון חיפה לאמנות יפתח החודש עונת תערוכות חדשה הכוללת ארבע תערוכות רחבות יריעה, המשלבות בין היסטוריה, זהות, חומריות ויצירה עכשווית. זוהי עונת התערוכות האחרונה של ד"ר קובי בן־מאיר בתפקיד האוצר הראשי, לאחר כחמש שנים שבהן הוביל קו אוצרותי חדשני ומקומי־בחיפאי. התערוכות ייפתחו ב־12 בפברואר וילוו בהדרכות קוליות בארבע שפות.
האופק הצפוני: צוהר לאסכולת ציור הנוף בשנות ה־70
אוצר: ד"ר קובי בן־מאיר | אוצרת משנה: לימור אלפרן
התערוכה, הפרושה על פני כל הקומה השנייה, מציעה קריאה מחודשת של אמנות שנות ה־70 בישראל. היא מערערת על ההנחה כי אמנות התקופה התמקדה בירושלים ובתל אביב בלבד, ומציגה אסכולה צפונית של אמנים ואמניות שעבדו מתוך הנוף המקומי.
כ־115 יצירות מוצגות בתערוכה, חלקן מאוספי המוזיאון וחלקן בהשאלה ממוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ואוספים פרטיים. לצד עבודותיהם של מיכאל גרוס ואורי ריזמן, ניתנת במה מחודשת לאמניות כמו חנה לוי ובתיה גרוסברד.
לתערוכה מצטרפים שלושה פרויקטים עכשוויים של קארן דולב, סיגלית לנדאו ואיריס סינטרה, המדגישים את השפעת מורשת הציור הצפוני על היצירה כיום.
לילא עבד אלרזאק ודנה מזל זיו: שפת עם
אוצר: ד"ר קובי בן־מאיר | אוצרת משנה: עדי לם | אוצר החממה: עוז זלוף
התערוכה עוסקת בשפה כמרחב של זהות ושייכות. שתי היוצרות הזמינו דוברי ערבית מחיפה והסביבה לשוחח על יחסיהם עם השפה, ויצרו עבודת וידיאו־סאונד רב־שכבתית.
בתאי האזנה אינטימיים מושמעים קטעי ריאיונות, לצד עבודות וידיאו טקסטואליות בשלוש שפות. מקטעים מהריאיונות עובדו לשירת מקהלה היוצרת חוויה קולית של קהילה אלטרנטיבית, רב־לשונית ורב־תרבותית.
משה רואס: כפתור ופרח
אוצר: ד"ר קובי בן־מאיר
תערוכת היחיד הגדולה ביותר של האמן משה רואס נולדה מתוך עיון מעמיק באוסף החפצים המרוקאי של המוזיאון. רואס מפרק ומרכיב מחדש חומרים מגוונים, בהשראת מלאכות יד מסורתיות, ומייצר עולם פיסולי חדש המשלב בין רהב, מיסטיקה ודיוק צורני.
העבודות יוצרות דיאלוג ישיר עם התערוכה הסמוכה "בעקבות הגוף האבוד".
בעקבות הגוף האבוד: תרבות חומרית ממרוקו מאוסף המוזיאון
אוצר: מאיר איטקין
לראשונה זה יותר מ־40 שנה מוצגים אוצרות התרבות החומרית של יהודי מרוקו השמורים במוזיאון.
הפריטים: תכשיטים, קמעות, פריטי לבוש וחפצים שנוצרו עבור הגוף, מספרים את סיפורם של יושבי המלאחים והכפרים בהרי האטלס. התערוכה מבקשת להאיר את ההקשרים החברתיים, האמנותיים והאישיים של כל חפץ.
פתיחת התערוכה: 12.2.26 בשעה 19:00
נעילת התערוכה: 27.6.26
מנכ"ל מוזיאוני חיפה, יותם יקיר, הודה לד"ר בן־מאיר על תרומתו: "לקובי בן־מאיר יש מניית זהב בהתוויית דרך חדשה למוזיאון חיפה לאמנות… עונת התערוכות הנוכחית היא סגירת מעגל מרגשת."
ד"ר בן־מאיר: "אני נרגש מהעונה החדשה ומהדרך שעברנו. המוזיאון מיצב את עצמו במרכז העשייה המוזיאלית בישראל, תוך בחינה ביקורתית של תולדות האמנות המקומית."
אגודת האמנים בחיפה והצפון התפרקה ובית האמנים נסגר. נסגרו במלחמה גם גלריות אמנים שעבדו בחיפה ויש גם אמנים שעזבו למרכז או לחו"ל. לא ברור אם העירייה משקיעה תקציבים ברכישת אמנות חדשה או פיסול חוצות שעוזר לתמוך באמנים שיפעלו בעיר. זה בכלל על הרדאר של מישהו? אין פרויקטים עם אמנים לשלב אמנות כמו שפעם עשו בואדי ניסנאס ומה שנעשה במדרגות או בואדי מתפורר ונשכח.
הציבור צמא לאמנות ולתרבות כי זה חלק מאיכות חיים ושמחת חיים וחלק מההתאוששות הלאומית ממלחמה. לאמנות יש תפקיד בשדרוג מעמד העיר ועיריית תל אביב עובדת חזק עם שילוב אמנות חוצות, בבניינים שלה ואמנות מוצגת במלונות במסעדות ובמשרדים
אבל בחיפה אין את הכח הכלכלי הזה שישקיע ביצירה מקומית ולכן התפקיד של העירייה חשוב עוד יותר כי היא צריכה למלא את החסר. אבל יש מוזיאונים שנסגרים ובניינים ישנים שלא עוברים שידרוג כבר עשרות שנים וזאת ההרגשה שהעיר דורכת במקום.
השאלה מתי ייפתח מנה כץ מוזיאון שסגור שנים רבות ללא תשובה. השאלה למה לא להפוך את אחד מבתי הקולנוע הסגורים בהדר לגלריה עירונית ללא תשובה. השאלה למה אין שילוב של פיסול חוצות בקדנציות האחרונות ללא תשובה. השאלה אם אגף התרבות בכלל מבין מה תפקידו כדי לסייע למוסדות תרבות בעיר גם ללא תשובה.