ב־1 באוגוסט 2026 תיפתח במוזיאון חיפה לאמנות עונת תערוכות חדשה, עשירה ומגוונת, שתכלול ארבע תערוכות חדשות לצד תערוכת הקבע "פני השטח: אמנות הארץ מאוסף המוזיאון". המבקרים ייהנו מהדרכה קולית בארבע שפות – עברית, ערבית, אנגלית ורוסית, שתלווה את החוויה המוזיאלית. העונה החדשה מציגה מפגש מרתק בין אמנות עכשווית, זיכרון תרבותי, מסע אישי וחקר חומרי.
לחצות את הקווים – מקו ועד חוט
אוצרת: ד"ר אתי גלס גיסיס עוזרת לאוצרת: עדי לם
התערוכה המרכזית של העונה פורשת על פני חללי הקומה העליונה והקומות הנוספות של המוזיאון מסע חזותי סביב פעולת הקו – גשמי ודמיוני, מצויר או נמשך כחוט. 44 אמנים ישראלים ובינלאומיים מציגים עבודות שבהן הקו הופך לשפה, לזיכרון, לגוף ולסיפור.
הקו מופיע כפעולה אנושית בסיסית: רישום, מחווה, תנועה. התערוכה מחולקת למטפורות של קווים וחוטים, קו זמן, קו אופק, חוט הזיכרון, קווי גוף ועוד, ויוצרת מארג רב־שכבתי של משמעויות.
ד"ר גלס גיסיס מסבירה: "ייחודה של התערוכה הוא בדיאלוג בין קו לחוט דרך פעולות אמנותיות של רישום, כתיבה, ציור, רקמה וסריגה. הקו נפרד מהמצע והופך לחוט, והחוט המיושם על מצע הופך לקו."
בגלריה לכל המשפחה יוזמנו המבקרים ליצור בעצמם: להוסיף קווי בד לרשת גדולה ולבנות תמונת נוף משותפת, או ליצור דימויים באמצעות גומיות צבעוניות על מסמרים.
התערוכה הופקה בתמיכת קרן שוסטרמן ישראל ונציגות טאיוואן בישראל.
מאנה כץ: מוזיקה לאחר המלחמה
אוצר: רן הלל, מנהל אוספי מוזיאוני חיפה
מאנה כץ, אמן אסכולת פריז שחי ופעל בחיפה, שב שוב ושוב אל עולם המוזיקה ביצירתו: נגני כליזמר, חתונות, דיוקנאות מוזיקאים וסצנות תנ"כיות. התערוכה מציגה עבודות מאוסף מוזיאון מאנה כץ, כ־1,300 יצירות שהתקבלו לעיר מחלק מעיזבונו.
רוב העבודות נוצרו לאחר מלחמת העולם השנייה ומבטאות את רצונו של האמן לשמר את עולם המוזיקה והקהילות שנכחדו. הן מדגישות את תפקידה של המוזיקה בזיכרון התרבותי היהודי.
רן הלל מציין: "המוזיאון סגור בשל העדר נגישות, אך אנו ממשיכים לשמר את האוסף. העבודות בתערוכה עברו רסטורציה מקיפה בזכות תרומה נדיבה של קרן שוסטרמן ישראל. אנו מקווים למצוא פתרון שיאפשר לפתוח את המוזיאון מחדש."
אתי לוי: מַעֲלָה
אוצרת: עדי לם
תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של אתי לוי חוקרת את השפה העברית במצבה הראשוני ואת מושג ההתעלות בטקסטים מיסטיים יהודיים. חלל התערוכה הופך למרחב מעבר בין תנועה פיזית לשינוי תודעתי.
נקודת מוצא מרכזית היא סדרת "חלומות" (1896) של אודילון רדון, המצויה באוסף המוזיאון. לוי משלבת כתיבה, רישום, מחיקה וחריטה לצד שימוש בקול. במרכז התערוכה ניצב מונוקורד – כלי נגינה עתיק שנבנה לפי מידות גופה, שבאמצעותו היא מנגנת את המילים "שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד".
התערוכה מזמינה את המבקרים להרפות מהצורך בפירוש מיידי ולחוות את החומר והצליל לפני שהם הופכים למשמעות.
הופקה בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
ליאן שרקייה: תֵיתַא
אוצרת: עדי לם
תערוכה אישית ומרגשת העוסקת במסעה של ליאן שרקייה אל זיכרונותיה של סבתהּ סאמיה, ילידת חיפה שעזבה לכפר ג'ת בעקבות נישואיה. שרקייה משתמשת בטכניקות צילום, חיתוך והרכבה כדי לשחזר זיכרונות מקוטעים ולהפוך אותם למיצב רב־שכבתי.
העבודות נעות בין געגוע להחמצה, ומעלות שאלות על זהות, שייכות וגורל: אילו חיים היו לסאמיה אילו נשארה בחיפה? ואילו חיים היו לשרקייה עצמה אילו גדלה בעיר?
שרקייה היא אמנית "החממה לאמנות מקום", פרויקט הדגל של מוזיאוני חיפה. התערוכה התאפשרה בזכות תמיכת קרן דניאל הווארד ומרכז אדמונד דה רוטשילד.
נעילת התערוכות: 2 בינואר 2027
עונת התערוכות החדשה במוזיאון חיפה לאמנות מציעה חוויה עשירה, רב־תרבותית ורב־חושית, המשלבת אמנות עכשווית, זיכרון אישי וקולקטיבי, ומפגש עם יצירות נדירות מאוספי המוזיאון. זו הזדמנות לצלול לעולמות שונים של יצירה ולגלות מחדש את הקשר בין אמנות, מקום וזהות.