הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג בכל שבוע, פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.
מרקולית מצויה
עשב חד-שנתי, זקוף ומקריח, שגובהו 35-17 ס"מ. גדל במפוזר ולא בגושי פריחה. הגבעולים רעילים, מכילים שרף חלבי מר, ממנו נגזר שם הסוג.
זהו המין החד-שנתי היחיד בארץ שהוא דו-ביתי, זאת אומרת הצמחים הזכריים והנקביים נפרדים. לצמח תכונות מרפא שונות והוא נקרא על שם מרקורי, שליח האלים במיתולוגיה הרומית שמיוחס לו גילוי תכונות המרפא של הצמח.
עלים: העלים נגדיים, משוננים-חרוקים בשפתם.
פריחה: מרקולית מצויה פורחת בחודשים דצמבר-מאי.
הצמח מואבק רוח. פרחיו זעירים וירקרקים. הפרחים הזכריים ערוכים בשיבוליות ארוכות בראש הגבעול, ולהם 12-8 אבקנים בולטים בעלי זירים ארוכים, האבקנים מייצרים כמות גדולה של אבקה קלה ויבישה. ואילו הפרחים הנקביים חבויים בחיק העלים העליונים. הצמחים הזכריים מתחילים לפרוח כשבוע לפני הצמחים הנקביים. היחס בין צמחי הזכר וצמחי הנקבה שווה.
פרי: הפרי הוא הלקט כדורי, המתפרק מיד עם הבשלתו ומתוכו משתחררים הזרעים.
תפוצה: המרקולית היא צמח אשפתות נפוץ המשגשג במעונות העשירים בפסולת חנקן. תפוצה בארץ: גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, עין גדי, שרון, שפלה, נגב והרי אילת, ערבה, בקעת הירדן.
תעודת זהות
| משפחה: | חלבלוביים |
| שורש: | דק ועמוק. |
| גובה: | 35-17 ס"מ. |
| עלים: | נגדיים, משוננים-חרוקים בשפתם. |
| גבעול: | זקוף, מסתעף בעל חתך ריבועי. |
| פריחה: | פורח בחורף ובאביב בעיקר בחודשים ינואר עד אפריל. |
| פרחים: | זעירים וירוקים, כל הפרחים דו-מיניים, לשוניים וצבעם צהוב. הפרחים הזכריים ערוכים בשיבוליות ארוכות בראש הגבעול, הפרחיים הנקביים בחיר העלים העליונים. |
| מבנה הפרח: | פרחים קטנים, ירוקים חסרי ריח, מאובקי רוח. |
| הפרי: | זרעונים דחוסים בקרקפת, צבעם חום בהיר,קוטרם 1.5-1 מ"מ, נושאים ציצית שערות לבנות ארוכות המפיצה אותם למרחקים. |
| ריח: | אין ריח. |
| צוף: | אין צוף- מואבק ע"י הרוח. |
| שימושים: | ברפואה עממית נחשב לחומר משתן, משמש לטיפול בפצעים, יבלות, עור סדוק, שלשול, דלקות אוזניים ובעיות מחזור. |
| תפוצה בארץ: | נפוץ מצפון הארץ ועד הנגב, שכיח במיוחד במעזבות, אשפתות ובגינות. |
מקום לפגוש את הצמח השבוע
כניסה לחורשת הארבעים על כביש 672 מול הכניסה הראשית לפארק הכרמל.
- סע מחיפה בדרך אבא חושי – כביש 672 לכיוון דרום מזרח.
- בכניסה הראשית לפארק הכרמל פנה שמאלה (לכיוון צפון מזרח) והחנה את הרכב בדרך הכניסה לחורשת הארבעים.
- רד מהרכב, בצידה הימני של דרך הכניסה לחורשת ארבעים – בשולי כביש 672 ליד תמרור "סכנת החלקה" המוצב בצידי כביש 672 תוכל להבחין בפריחת מרקולית מצויה.
האגדה על מרקולית מצויה
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על מרקולית מצויה וחברתו הכתמה.
בשדה פתוח, בין אבנים ושיבולים, גדלה מרקולית מצויה קטנה וצנועה.
היא לא התפארה בצבעים עזים, לא הפיצה ריח מתוק, וגם לא הציעה טיפת צוף אחת.
הפרחים האחרים לעגו לה לפעמים: “איך יבואו אלייך חרקים מאבקים בלי ריח ובלי צוף?”
אבל המרקולית חייכה בשקט. היא ידעה את התשובה שלה.
עם בוא החורף והאביב, כשהרוח הקלה החלה לרקוד בין העשבים, פתחה המרקולית את פרחיה הזעירים.
מתוכם פרצה אבקה זהובה ושופעת, קלה כל כך, עד שהרוח נשאה אותם בריקוד עדין ממקום למקום.
הרוח שמחה מאוד: איזו מתנה נפלאה!" קראה."
“אעזור לך להפיץ חיים חדשים בלי צורך בדבורים ובפרפרים”
וכך, בלי צוף ובלי ריח, המרקולית מילאה את השדה בזרעים צעירים.
בכל פינה נולדו נבטי מרקולית חדשים, קטנים אך חזקים.
יום אחד עצרה דבורה על עלה סמוך ואמרה: “אולי את חסרת ריח או צוף, אבל את שופעת אבקה שמביאה דור חדש של חיים לעולם.”
המרקולית התנדנדה ברוח וענתה: “כל צמח תורם לעולם בדרכו שלו.”
ומאז לומדים ילדי השדה, לקח חשוב:
לא צריך ריח מתוק או מראה נוצץ כדי להיות חשובים, לפעמים דווקא הפשטות והשפע שבפנים הם שעושים את ההבדל.
דני, קראתי על המרקולית.
כתוב נפלא. כל הכבוד!
(אני אגרונום במקצועי)