סיפור על בניין: באזור הכרמל הצרפתי פזורות וילות עירוניות שנבנו בידי בני המעמד הגבוה של ערביי חיפה בשנות ה־30 וראשית שנות ה־40. בית ג׳בור, ברחוב זאב ז׳בוטינסקי 12, הוא דוגמה בולטת לבית משפחה ערבית שתוכנן בידי אדריכל יהודי בסגנון הבינלאומי.
בעת כתיבת הכתבה המקורית לא היה בידינו מידע ביוגרפי ממשי על היזם, רפול ג׳בור, ועל האדריכל,חיים הארי, שתי דמויות שהוצגו כחידות. הודות לפניות ולמידע שהתקבל מקוראינו, התמונה התבהרה, והמידע שנאסף מובא להלן.
רפול ג׳בור (Rafoul Jabbour)
בית ג׳בור נבנה בשנת 1937 עבור רפול ג׳בור, ערבי אמיד בן העדה היוונית־קתולית, על פי תוכניותיו של האדריכל החיפאי חיים הארי.
מבחינה צורנית, הבניין מציג מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי.
לדברי מר אמיר ג׳בור, רואה חשבון, בן למשפחת ג׳בור הענפה ומתגורר בחיפה, דודו רפול ג׳בור נולד, ככל הנראה, בשנת 1890. במשפחת ג׳בור היו אחד־עשר ילדים, ורפול היה הבן השני. אחיו הבכור, בסילה ג׳בור, עסק בשמאות מקרקעין, ורפול עבד עמו באותו תחום.
עיסוקם זה אפשר לשניים לרכוש קרקעות מן המסדר הכרמליטי באזור הכרמל הצרפתי, וליזום בניית מספר בתי מגורים עבור משפחות ערביות מן המעמד הגבוה. בין היתר היו מעורבים גם בבניית כנסיית סנט גרגוריוס (1940) שעל שפת הים, מול עין הים של ימינו (ואדי ג׳מאל דאז).
בהמשך יזם רפול ג׳בור את בניית הבית ברחוב ז׳בוטינסקי 12, ולצדו בנה גם בית עבור אחיו הבכור. בני משפחת ג׳בור התגוררו בעיקר בשכונת ואדי ג׳מאל ובשכונת הגפן, בראשית העלייה לסטלה מאריס.
בימי מלחמת העצמאות, בשנת 1948, נמלטו או אולצו רוב בני המשפחה לעזוב את חיפה, חלקם ללבנון וחלקם לירדן, ומאז נעלמו עקבותיהם.
עם זאת, סבו של אמיר ג׳בור נותר בישראל, יחד עם הוריו המבוגרים, בזכות שכנה יהודייה שהתגוררה בבניין המשפחה, בואדי ג׳מאל. כאשר חיילי ההגנה סרקו את האזור, היא הכחישה את הימצאותם של דיירים ערבים בבניין וכך נמנעה פגיעה בהם והם נשארו בארץ.
בני משפחת ג׳בור התפזרו לימים לארבע כנפות תבל: חלקם היגרו לאוסטרליה, אחרים לאירופה ולקנדה.
חיים הארי (H. Harry)
האדריכל חיים הארי, יליד גליציה (1888), עלה לארץ ישראל בשנת 1906. הוא השתלם במשרדו של האדריכל ברסקי, תחילה בתל אביב ולאחר מכן בחיפה. בתקופת הקמת הטכניון שימש מנהל עבודה בפרויקט ובהמשך למד קורס סרטוט ב״בצלאל״ מטעם תנועת פועלי ציון.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כנתין פרוסי, נשלח לשרת תחת המהנדס מייסנר, בפרויקט סלילת מסילת הרכבת לסואץ. לאחר המלחמה השתקע בחיפה והקים משרד עצמאי, שבו פעל עד אחרית ימיו. תקופה ארוכה עבד בשותפות עם האדריכלים ברסקי וינוביץ. בשנים מאוחרות יותר עבד בשיתוף עם בנו, המהנדס יצחק הארי־הראל (רמת השרון).
על אף שלא הוכשר כאדריכל במסלול אקדמי פורמלי, קיבל הארי תעודת אדריכל מן השלטונות הבריטיים. במסגרת עבודתו עמד בקשרים מקצועיים עם בני הקהילות הערביות בעיר: נוצרים, מוסלמים ודרוזים.
חיים הארי נפטר בשיבה טובה ב-1981.
מלבד בית ג׳בור, עם המבנים שתוכננו ע״י חיים הארי נמנים:
- בית דירות בשד’ הציונות 147 עבור Rafoul Nahas
- בית ברח׳ ישעיהו 3 עבור Kamel Rino
- בית דירות ברח׳ זאב 20 עבור Ali & Jamal Hadj Ibrahim
- בית ברח׳ טשרניחובסקי 14 עבור Kamel Kaldawy
- בית אבו זייד
- בית עזיז כיאט
סיפור שתם אך לא הושלם
המידע שנאסף בעקבות פנייתנו לקוראים אפשר להשלים נדבך חשוב בסיפורו של בית ג׳בור ולהפוך חידות היסטוריות לסיפור אנושי ברור ומוחשי יותר. דמותו של רפול ג׳בור, מצטיירת כיזם עירוני בן המעמד הערבי־נוצרי האמיד, שפעל בנוף החיפאי של שנות המנדט, ואילו האדריכל חיים הארי מתגלה כאיש מקצוע מרכזי שפעל בתווך שבין קהילות, תרבויות וסגנונות בנייה.
בית ג׳בור, שנבנה עבור משפחה ערבית ותוכנן בידי אדריכל יהודי בסגנון הבינלאומי, הוא ביטוי מובהק למרקם הרב־תרבותי שאפיין את חיפה, באותה תקופה. הכרזתו של המבנה כמבנה לשימור מדגישה את חשיבותו כעדות אדריכלית והיסטורית כאחד ואת הצורך להמשיך ולתעד, לחקור ולשמר את הסיפורים האנושיים הטמונים בין אבני העיר.
תודות
תודתנו נתונה לקוראינו על תרומתם החשובה, שאפשרה להעשיר את הכתבה ולשפוך אור על סיפורו של הבית. תודתנו המיוחדת נתונה למר אמיר ג׳בור על שיתוף המידע והעדויות המשפחתיות; למר אריה אורן ולגב׳ קרנית מנדל על המידע אודות האדריכל חיים הארי; וכן לאדריכל חן נתן על שיתוף מידע משמעותי אודות רפול ג׳בור. תודתנו גם לכל הקוראים שנטלו חלק בהשלמת התמונה ההיסטורית.
חבל שלא דאגו להוליך מפה את כל הגויים כמה צער היה נחסך לנו (אם כבר מדברים)
מעניין מאד. תודה.
ל א.ס
אני ציינתי עובדות דרך החוויות שעברו בני המשפחה שלי משני הצדדים ודרך ראיונות עם אנשים ילידי שנות ה20 ו30 שגרו בחיפה ב 1948 .. אתה בכלל התעלמת מזה .. ובכלל אני מציין שוב שאפילו הממסד הישראלי בין אם זה הצבאי – צה"ל או מוסדות אחרים כמו ארכיונים ואנשי ציבור הכירו בדרך זו או אחרת על חלקם של הארגונים היהודים בלגרש ערבים מחיפה בין אם באופן ישיר ומאורגן או בצורה עקיפה עם העזרה של הבריטים.. על מה אתה מתבסס בדבריך " … כנופיות של מוסלמים …" ?? מאיפה זה? תושבים מוסלמים לא תקפו נוצרים.. וכלל הערבים נלחמו נגד "הכנופיות" הציוניות שהחלו לכבוש ישוב אחרי ישוב.. וביצעו טבחים בחלק מהכפרים הערבים ..מה אתה יודע על המרקם החברתי / הסוציו אקונומי/ התרבותי של ערביי חיפה ? לפני 1948 ?? על יחסי מוסלמים ונוצרים? אפשר לדון בהרחבה על הנוצרים והמעמד שלהם ואיך הם רואים ומגדירים את עצמם כמיעוט בתוך מיעוט .. אתה יוצא מנקודה הנחה שהנוצרים " לא הבינו מעולם את הצד הנכון…" משפט "יהיר ומתנשא " המעיד על חוסר ההבנה המוחלט לאוכלוסייה הנוצרית וחוסר העניין בכלל כי זה בא מנקודת מבטו של הציוני שמבחינתו הנוצרים היו צריכים "להתחבר" או להשתייך לישראליות ולמולדת החדשה המביאה "מערביות ערכים וחדשנות נגד ה"מסה" הערבית האיסלאמית הפרימיטיבית. ההשוואה בין המצב לנוצרי לבנון היא חלשה וגם כן מדגישה חוסר הבנה ובורות נוראית אומנם הנוצרים הם מיעוט גם פה וגם שם ( בתוך המזרח התוכיון) אבל הם לא באותו מצב כמו שאולי אתה רוצה להדגיש .. הם משתייכים לעולם הערבי והרבה אנשי רוח נוצרים פעלו להעלאת הלאומיות הערבית בתקופת המנדט במזרח התיכון.. הנוצרים בלבנון לא סובלים "מקטסטרופה קיומית" עם כל הבעיות שיש במדינה שלהם פוליטיות וכלכליות וכו.. ראינו את תוצאות ההתחברות שלהם ( הפלנגות הנוצריות וארגונים אחרים) לישראל בשלהי מלחמת האזרחים הלבנונית .. מה יצא להם מזה? ומתי שלא היה בהם צורך מדינת ישראל זנחה אותם והרי ברור לכולם שמדינת ישראל מקיימת בריתות עם מיעוטים אלו או אחרים לאורך כל שנות הקיום שלה (ועד רגעים אלה ממש) רק למען האינטרס הכללי והביטחוני שלה ( הגיון גרידא) בלי קשר ליחס מדינת ישראל עם הנוצרים לאורך השנים. הנוצרים בלבנון הם לבנונים גאים ולאומיים בלי קשר לבעייתיות הקיימת עם השיעים ואחרים ומפה זו מאד שונה מהמפה הגאו-פוליטית הקיימת במדינת ישראל… רוב הנוצרים כאן הם אקדמאיים ואנשי עסקים ובעלי עסקים ויזמים שהשתלבו בצורה זו או אחרת באמצעות עבודה קשה בשקט ובלי ברברת ובפרופיל נמוך בשאיפה להצלחה ומצוינות מצורך הישרדותי חזק כי זה המאפיין הכי בולט של רוב החברה הערבית שמפחדת ברובה מלהתעסק עם נושא ומשבר הזהות והלאומיות והטקסים השונים והעבר וההווה.. כי היא מפחדת מהממסד הישראלי ( ראה תקופת השלטון הצבאי).. אפילו שהם מנהלים אורח חיים בתנאים דמוקרטים במובנים רבים שאין עליהם ערר .. ובשותפות ושכנות עם יהודים ..עדיין יש צורך אישי חברתי ותרבותי בהכרה בעובדות ובמה שקרה בעבר והצורך לדעת ולהבין ולהפנים.. השאלה היא אינה רק אם הנוצרים הבינו היכן הצד הנכון .. יש הרבה שאלות מי מחליט איזה צד הוא נכון?
סבתא שלי שהיתה בת 27 ב1948 ירדה מהוואדי לכיוון רחוב הבנקים בעיר התחתית עם אבא שלי ודוד שלי על זרועותיה תחת איומי נשק של חיילי הגנה לכיוון אוטובוס שלקח אותם לצפון.. היא לא המצאה ולא שקר
עובדה שאתם עדיין פה ומהווים חלק ניכר מתושבי הצפון וכמו שאתה מעיד מוצלחים ועשירים וחלקכם קונים ושוכרים דירות בשכונות שלנו (זה היה מתאפשר לנו בכפרים שלכם?) ומדוע אתה מאשים את חיילינו הגיבורים בעוולות אלו בו בעת שהם הקריבו עצמם למעננו ולמען ביטחוננו וחלקם נפלו בקרבות בשחרור העיר והארץ בזמן שחלקכם המשמעותי כלל לא משרתים בצבא שלא לומר צופים בבית באלג'זירה ובשאר הרשתות נגד ישראל ולא ברור בעד מי אתם?
אז יש את יוסף חדאד המצוין שאמנם חלק שגופי התקשורת בארץ מנסים להשתמש בו כמייצג המגזר אבל כמה הוא מייצג אצלכם ומה אצלכם חושבים עליו? ועל הדיעות והאמירות שלו? כנראה בערך מה שאצלנו חושבים על עופר כסיף…
מלכתחילה ארץ ישראל היא ארצינו כבר 5000 שנה וחזרנו אליה בזכות גבורתם של חיילינו הגיבורים ונקווה שיהיו הסכמי שלום בעתיד ואלו שאינם חשים גאווה להיות ישראלים וציוניים יתאפשר להם אילו ירצו, לעבור מרצון באופן מכבד למדינה שיהיו חפצים בה.
מסקרן באמת אם אותם אלו שמגדירים עצמם פלסטינים היו עוברים למדינה כזו אילו היתה מוקמת לצידה של ישראל בהסכם כזה או אחר או שהם סתם רוצים לשלול את הליגיטימיות של ארץ ישראל והציונות ואת הזכות שלנו לחיות בארצנו.
מרגש
כתושבת חיפה ועין הים קודם בשנות 1952-1964 כילדה למדתי בבית ספר "אליאנס" כל ישראל חברים ברחוב הרצל מול בית הכנסת הגדול.
זוכרת את הבנינים שהזכרתם
מה,קורה להן היום?
קופ"ח מכבי
המגיבה יעל צודקת בכך שמכונת הרעל התעמולה עובדת שעות נוספות.
מדינת פלסטין מעולם לא היתה קיימת והיא הומצאה ע"י אותם אלו שמנסים למנוע את הליגיטימיות שלנו לחיות בארץ ישראל שלנו ולנרמל את את כל ארגוני ההתנגדות שפועלים למחוק את מדינת ישראל.
חיפאים
אני מציע לארמנד לקרוא היסטוריה ולהבין מי קם כל התושבים הנוצרים האמידים האם אלו היו היהודים או כנופיות של תושבים מוסלמים אשר נותרו ללא הנהגה כי המפקדים שלהם ברחו או נהרגו. הנוצרים בישראל כמו בלבנון מעולם לא הבינו היכן הצד הנכון. לראייה המצב הקריטי בלבנון לעומת הקטסטרופה הקיומית של לחיות במדינת ישראל….
ליעל…
המצאה ?! על מה את מסתמכת בדיבורים שלך?
יש אינספור עדויות מתועדות על גירוש ערבים מחיפה כולל עדויות של חיילי הגנה ושאר אירגונים יהודים הנמצאות בyoutube ועדויות וצילומים הנמצאים בארכיון צהל.. אפילו הממסד הישראלי מודה בזה חלקית?1 על מה את מדברת ?!
כמעט כל המשפחה שלי מצד אימא שלי גורשו מחיפה בכוח ואיבדו בתים וחיים שלמים.. על מה את מדברת!
סבא שלי מצד אבא איבד את ביתו בשכונת ואדי ניסנאס בכוח! וגורש לגליל תחת איום הנשק!
איזה מכונת רעל ותעמולה?! בעצם זאת אנרגיית השנאה הבורות והאטימות שעובדת שעות נוספות
ועוד איך גירשו חיפשו והעזיבו אותם.. בין אם תרצי או לא
אתה צודק. אני זוכרת שאבי ז"ל סיפר בכאב על גירוש ערביי חיפה. הוא חי את רוב חייו בחיפה והיה בקשר הדוק עם ערביי העיר.
המדינה חיעבת לפצות כספית את המשפחות שאיבדו את בתיהם ועבודתם בשנת 1948.
כל הסיפור על ההגנה בעין הים ושכנה ש"החביאה" אותם הוא המצאה מוחלטת
מעולם לא היה כדבר, גרו שם (ועדיין) איש לא גירש או חיפש או העזיב אותם..
מכונת הרעל והתעמולה עובדת שעות נוספות.