דוד מלך ישראל חי וקיים 

ספר מלכים א' נפתח בפרשה מפולפלת למדי שיש בה אף יסוד רכילותי ברור: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו ויאמרו לו עבדיו: יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סוכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך. ויבקשו נערה יפה בכול גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויביאו אותה למלך. והנערה יפה עד מאוד, ותהי למלך סוכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה".

מדוע מצא הכתוב לנכון לתאר את מצבו הגופני הרעוע של דוד המלך, כובש הנשים לשעבר, בזקנתו העלובה? מדוע חשוב היה להביא לו נערה בתולה, ומדוע לא היה די בלבנה מחוממת במיטתו, שהייתה אמצעי מקובל טרם היות הסדינים החשמליים? ומדוע המספר המקראי, שאינו מרבה בתיאורים אינטימיים, מבהיר, כי הנערה הבתולה והיפה שכבה בחיקו אבל הוא לא ידעה? האם בכוונתו להלעיג את התמונה הגרוטסקית של אין-האונות של כובש הנשים לשעבר?

גם היום, כך יודעים אנו, גם במדינתנו, על אף שזכות הציבור לדעת וחופש הביטוי קדוש בדמוקרטיות, אין משתפים אותנו האזרחים בבעיות הבריאות של המנהיגים. אבל במקרא?

אין ספק, כי הניגוד בין המלך הזקן לבין אבישג הצעירה, הרעננה והבתולה, ממחיש את זקנתו של המלך, דוד, חסר האונים, הזקוק כנראה, למי שתחמם את גופו.

בת-שבע המזדקנת אינה מתאימה, כמובן, לתפקיד הסוכנת ובמתן אבישג לדוד ניתן לראות גם מעין ניסוי: האם יעמדו לו כוחותיו כאשר תימצא בחיקו נערה בתולה, צעירה ויפה עד מאוד? בעולם הקדום יוחסה חשיבות מרובה לאונו של המלך. השפעתו הייתה ניכרת כול עוד הייתה בו חיות, ובכלות חיותו נשקפה גם לחברה כולה סכנה קיומית. ייתכן, שלכך רומז המספר המקראי. דוד, המלך הנערץ, נעים הזמירות, כשל בניסוי והריהו משול כמת, בהשוואה, למשל, למשה שעליו נאמר שעד יום מותו בגיל 120,- "לא כהתה עינו ולא נס לחו" (דברים לד).

על פי האמונה העממית הקדומה קשר קרוב עם נערה בתולה, גם אם אין הוא כרוך במגע מיני, יכול לחדש את כוח הגברא. ואולם, אם היה ניסיון כזה מצד עבדיו של דוד, הוא נכשל והסיפור מהווה נדבך במתן לגיטימציה לצורך במנהיג חדש, גם אם אין הדבר נאמר במפורש.

עצם החיפוש "בכול גבול ישראל", אחר הנערה המתאימה, מעיד על העניין הרב שלו זכה הנושא בקרב אנשי העם. כך, ודאי, נודע לכול, כי המלך הזקן סובל מקור, הוא חסר אונים, אולי גם מסוגר בארמונו, בודד, שבניו ונשותיו מתעלמים מסבלו ורק עבדיו דואגים לו ויוזמים את רעיון הבאת הנערה הבתולה.

אגב, איננו שומעים כלל את תגובתו של דוד להצעתם של עבדיו. האם אינו מגיב משום שכבר אין בכוחו להגיב? העדר התגובה מתפרש על ידי העבדים, הנוקטים לשון גסה במקצת כשהם בוחרים לדבר אל המלך בגוף שני ולומר לו: "ושכבה בחיקך", בניגוד לגוף השלישי שבו פונים אל המלך, כהסכמה שבשתיקה להצעתם. ואולי בזקנתו איבד דוד גם את כושר הדיבור?

וברורה ההדגשה בסיפור על בתוליה של אבישג השונמית שהרי נערה, לפי השקפת המקרא, כמו בחברות פטריארכליות גם בימינו, לשמור על בתוליה עד לנישואיה. לכן חשוב ציון בתוליה של אבישג כי קיימת אפשרות, המתבדה אחר כך, שאבישג תהפוך לאשת המלך, ואולי אפילו תלד לו יורשים נוספים.

נראה, כי אבישג, המצטרפת אל קבוצה גדולה של נשים שותקות במקרא, נשארת דמות בלתי מוכרת שאין כול ייצוג לרגשותיה ולרצונותיה. מה הייתה תגובתה ומה היו תחושותיה של הנערה הצעירה והיפה שנלקחה משונם, שליד עפולה והובאה אל חצר המלך בירושלים? מה הרגישה כאשר הושכבה בחיק האיש הקשיש והרועד מקור? 

סביר להניח, כי ההדגשה על כך שהמלך לא ידע את אבישג חשובה להמשך הסיפור שעניינו מרד אדוניה. אדוניה, כזכור, חושק בנערה ועליו למרוד בדוד, כדי לזכות בה. כך, מבלי שתאמר מילה, מהווה אבישג מוקד לאחת הפרשיות המקראיות החשובות, והיא, למעשה, העילה להריגתו של אדוניה.