כבר שנה, והעולם חסר, כבר שנה והנר אשר פתע כבה מאיר בפינות שונות, מאיר בלבבות, בעיניים, מאיר ומעיר את הרוח היהודית-ישראלית המיוחדת, רוח הגבורה והעוז.
כבר שנה והשבר אין מרפא לו, טפטופי נחמה וזהרורי חן וחסד, כבר שנה והמיית הלב מתערבבת עם המחנק ההוא המטפס ועולה עד שנעצר בין הקנה לוושט מאיים לפרוץ ומחניק את דמעות הגעגוע.
כבר שנה והנה, המלחמה אליה יצא גיבור ישראל, גיא יעקב נזרי הי"ד, מוביל את לוחמיו בשדה המערכה, להשבת כבוד ישראל, להכרעת האויב, לתבוסת המרצח, לניצחון על הרע, עומדת להסתיים.
גיא, מלח הארץ, לא כמס שפתיים כי אם כדרך חיים, דמות מופת של צעיר חולם ומגשים, בוער באהבת ישראל ונכון לכל אתגר למען ביטחון ישראל, מקדש החיים ומאיר בפניו את החושך שירד על העם היהודי בטבח שבת שמחת תורה.
כבר שנה מלאה לנפילתו של אוהב עמו ומגינו, והחטופים חוזרים לחיק אוהביהם, משפחותיהם, לחיק האומה שגיא הוא חטופים, חיים וחללים.
כבר שנה מחיר המלחמה הנוראה כאבן ריחיים על משפחתו, הוריו יעל ומייק, אחותו תמר, אחיו יובל והאחיין ארי–גאי, גור אריה יהודה, שלא יכיר לעולם, על חבריו ואוהביו מתחנות חייו השונות, נושמים את רוחו, רוח האמונה, העוז והגבורה ויודעים שגיא מביט מעל בגאווה עצומה, אל מול עיי החרבות, אל מול הדגלים המונפים אל על לקראת שובם של מי שלחם למענם ונפל בשדה המערכה כדי לקרב את שחרורם.
כבר שנה, העולם חסר מאוד את גיא, את רוחו המיוחדת, את חיוכו, את קסם הליכותיו השובה, את הצעדים שהותיר בחולות חיו כדרך לבאים אחריו, לצועדים בנתיב אותו סלל, בדרך המיוחדת לו אותה פילס.
כבר שנה, ועל השיש במטבח ביתנו, בערבי שבת ומועד דולק נר הנשמה הנושא את חיוכו הגדול, כבר שנה ואנו מתוודעים אל גיא הגיבור דרך עיניה של בתנו המחנכת טליה, שלחלוחית של געגוע מציפה אותן, חיים את סיפורו, את מסעותיו, זיכרונותיו, געגוע שאין לו קץ.
כבר שנה והאור הבוקע מאפלת החסר רק מתגבר, אור של אהבה, של תקווה, של חלומות, של טוב, הרבה טוב, אור המכסה על אפלת החסר באינסוף כוכבים זהרוריים המאירים את גיא שידע רק לתת ולא לקחת.
כבר שנה, הלוחמים שהיו עימו בטנק, שהתגעגעו כמותו למשפחה, שהאמינו בשליחותם, חוזרים משדות המערכה, על גביהם נושאים את החברים שלחמו כאריות, את הפצועים בגוף ובנפש ובעיקר את הרוח האיתנה שהרעפת לכל עבר בעוז ובגבורה.
גיא נזרי, קצין לוחם וחולם, גם בחסר העצום שהותיר לא ביקש לבנות לו אנדרטאות של שיש, לא ביקש לוחות ברזל עליהם אותיות פלדה של היה איש ואיננו, לא ביקש חרט באבן בזלת ועליה מילות געגוע של שירת חייו באמצע נפסקה, כבחייו כך בנפילתו, ביקש גיא שנבנה לכבודו ולזכרו אנדרטאות של מעשים טובים, של אהבה, של שליחות, של הוספת טוב, של רעות, של אחדות, של תקווה, של אהבת מדינת ישראל ללא תנאים, של מסירות וערבות הדדית.
כבר שנה, הרוח של גיא עדיין מרחפת בחלל העולם, מפעמת בלבבות, מרטיטה את הידיעה כי היה איש והוא עודנו, גיא יעקב נזרי, קצין אוהב, מאהבה של הארץ הטובה, עודנו חי בליבו של העם המצדיע לו בכל יום, כבר שנה.