אוטרקיה, ספרטה או סתם חרטא?

סיפור דמיוני או פשוט דמיון מציאותי?

"ישראל נכנסת לסוג של בידוד", אמר בתחילת השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס החשב הכללי של משרד האוצר. ״אנחנו נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה בדברים מסוימים שיש לה סממנים אוטרקיים".

הייתה זו שעת ערב מוקדמת וראש הממשלה הביט אלינו ממסך הטלוויזיה בסבר פנים חמור ורציני.

"זה ראש הממשלה, נכון?" שאלה תמרי.

היא ישבה לידי על הספה בסלון, מלקקת בהנאה גלידה בטעם פיסטוק, מביטה בחוסר ברירה במסך הטלוויזיה שהדלקתי כדי להתעדכן בחדשות היום.

"ברור, מה את לא מזהה אותו?" תמהתי.

אוטרקיה?

"ברור שמזהה, רק רציתי לוודא," אמרה בצחוק, "אבל לא בדיוק הבנתי למה הכוונה בסממנים אוטרקיים?" הבהירה נכדתי בת הכמעט שתים-עשרה, תוך שהוא מלקקת את הגלידה שאיימה לגלוש מהצדדים.

"אוטרקיה זה שם מפונפן למצב שבו מדינה מחליטה שהיא לא רוצה לקנות שום דבר ממדינות אחרות, וגם לא למכור להן כלום. היא רוצה להסתדר לבד עם כל מה שיש לה בבית. יעני עצמאית כאילו."

תמרי המשיכה ללקק את הגלידה ושלחה אלי מבט שמבקש שאסביר.

"תחשבי על זה כאילו החלטת שמהיום והלאה את משחקת רק במשחקים וצעצועים שאת בונה בעצמך ולא קונה שום דבר בחנות. זה קצת קשה, נכון? בשביל לבנות בעצמך, את צריכה שיהיו לך את החלקים, הכלים והחומרים הנדרשים."

"אתה ממש מצחיקול סבא," צחקה, "אבל אני לא מבינה מה הקשר בין השטויות שאמרת, לבין מדינת ישראל?"

"תדמייני שישראל האוטרקית היא את. אזרחיה של ישראל חיים במדינה סגורה כמו החדר שלך וצריכה להסתדר עם מה שיש בפנים. זה לא כל כך אפשרי, נכון? אין לנו הרבה נפט, גם הגז הטבעי יגמר לנו בשנים הקרובות. אין לנו גם חומרים מיוחדים שצריך בשביל לייצר דברים כמו טלפונים, מחשבים מכוניות ואפילו לא טנקים, טילים וכדורים לרובים. אפילו אוכל אנחנו קונים הרבה בחו"ל. בגלל זה יש לנו בסופר מבחר כל כך גדול ומחירים יחסית סבירים."

"זאת אומרת שכל מה שיש לנו עכשיו, יום אחד יעלם?" שאלה בדאגה.

"אם ישראל תנסה להסתדר לבד ולהתבודד, זה מה שיקרה. מדינה אוטרקית קשה מאוד לאזרחים, שיהיו ברובם עניים ויצטרכו לחיות בצניעות, עם מעט מאוד דברים כיפים משום שפשוט לא נוכל לייצר את כל מה שאנשים בעולם המודרני, המפותח צריכים. כשראש הממשלה אמר את המילה אוטרקיה, הוא התכוון להסביר שהגענו למצב שבו אנחנו נאלץ להשתמש כמעט רק עם מה שיש לנו בארץ, משום שמדינות רבות לא יסכימו למכור לנו דברים שנרצה לקנות. זו ממש בעיה בשביל מדינה קטנה כמו שלנו."

מה השתנה?

"אבל זה לא היה עד עכשיו ככה. מה השתנה? איך הגענו למצב הזה?" הקשתה תמרי.

"מה שהשתנה זה היחס של רוב המדינות הדמוקרטיות המפותחות כלפינו, בגלל המלחמה בעזה. נתניהו מתייחס למצבה החמור של ישראל, כאילו זוהי גזרת גורל. משהו כמו רעידת אדמה או מבול," אמרתי.

"אבל זה לא הגיוני," מחתה תמרי, "הוא ראש הממשלה של ישראל, הוא ניהל אותה לפני המלחמה ולאחריה והוא זה שמחליט עלינו, אז למה הוא הירשה לזה לקרות?"

"את צודקת ילדה. הסיבה העיקרית לכישלון של חברה או עסק, אפילו של חנות מכולת, היא בדרך כלל ניהול כושל."

"כשפרצה המלחמה," סיפרה תמרי, "דיברו איתנו בכיתה כמה המלחמה הזאת בעזה צודקת ושכל העולם תומך בנו."

"זה היה נכון וצודק בהתחלה, אבל עכשיו, אחרי כמעט שנתיים של מלחמה שבה נפגעים עשרות אלפי אזרחים, רבות ממדינות העולם לא מבינות את ההיגיון שבכך, במיוחד שהוכחנו שיש לנו את אחד מהצבאות החזקים והמתוחכמים בעולם. לא מובן איך כדי לנצח ארגון טרור עלוב כמו חמס, אנחנו הורסים ערים שלמות והורגים כל כך הרבה אזרחים," הסכמתי איתה.

"אני גם תמיד שומעת את נתניהו מתפאר שהוא הביא את הישגים ביטחוניים גדולים ושהוא ניצח את איראן," המשיכה תמרי, "אבל את זה שלא הצליח להחזיר את החטופים ושהמלחמה לא נגמרת, הוא לא מסביר. זה שאבא צריך להיות כל הזמן במילואים וחוזר הביתה עצוב, ושאמא התחילה לקמץ בכל מיני דברים כי אין לנו מספיק כסף ושכל יום מספרים בחדשות על אשה או ילד שנרצחו ברחוב, ואת הצרות האחרות שנפלו עלינו, הוא לא באחריותו? הוא זורק עכשיו את הצרות האלה על מדינות אחרות? מי מאמין לשטויות האלה?"

הבטתי בה בתימהון. לא ידעתי שילדים בגילה מצליחים להפנים את המציאות שלנו כפי שהיא. התמימות הילדותית  כנראה עוזרת לראות את האמת כפי שהיא. ילדים שחונכו לחשיבה בקורתית מושפעים פחות מדעות קדומות וספינים שקריים, חשבתי לעצמי.

לא סתם פרשן

"את צודקת תמרי. נתניהו הוא ראש הממשלה, לא סתם פרשן בטלוויזיה. וכשהוא אומר דברים לא הגיוניים שקשה לקבל, יש לזה תוצאות. אם הוא אומר שזה מה שיהיה, אז זה כנראה מה שיהיה."

"זה אומר שמעכשיו, כשאבא יחזור ממילואים, הוא לא יוכל להזמין יותר בעלי אקספרס את כל השטויות שלו?"

"נכון מאוד. ולא רק אבא. גם המפעל שמייצר את הגלידה שאת אוכלת עכשיו, לא יוכל לייצר אותה יותר, משום שישראל מיבאת את רוב הסוכר שלה מחו"ל."

"שמעתי שנתניהו אוהב גלידת פיסטוק. זה לא הגיוני שהוא יוותר על גלידה," צחקה.

"בשבילו זו לא תהיה בעיה. הוא תמיד ישיג גלידה בשביל עצמו, בשביל משפחתו ובעבור כל המקורבים שלו. אבל בשבילנו, האזרחים הפשוטים, הגלידה תהיה הבעיה הקטנה ביותר. במצב של משק סגור, לא נוכל לקנות מכוניות חדשות ואפילו לא לתקן את הישנות שיתקלקלו. זוכרת שהבטחנו לך איפון חדש לבת-מצווה?"

"בטח זוכרת," חייכה.

"אז גם אם נרצה, לא נוכל לקיים את ההבטחה שלנו, משום שלא יהיו בחנויות כמעט בכלל סמרטפונים. וחוץ מזה, אני לא בטוח שיהיה לנו כסף בשביל זה, משום שהמחירים יעלו, המשכורות יקטנו ונצטרך לשלם הרבה יותר מיסים בשביל לממן את הצבא ואת הייצור העצמי שלנו."

 "זה נשמע איום ונורא," פקחה תמרי זוג עיניים חומות ומודאגות, "אבל למה נתניהו החליט שאנחנו צריכים להיות טורקיה?" שאלה.

"את מתכוונת לאוטרקיה," צחקתי והיא הינהנה במבוכה, "ההחלטה להפוך משק של מדינה לאוטרקיה נובעת אך ורק ממניעים פוליטיים, אידאולוגיים או ביטחוניים."

"אידיאולוגיים ובטחוניים אני מבינה מה זה, אבל מה זה מניעים פוליטיים?"

"מניעים פוליטיים הם כאלה שנועדו להבטיח לשליט את השארותו בשלטון."

שליט כל יכול

"נתניהו הוא השליט?"

"מסתבר שזה המצב. במשטר הקודם שלנו שנקרא דמוקרטיה, היו הרבה שומרי סף שהיו מונעים מאדם בתפקיד ראש ממשלה, להחליט על דברים לבדו, ובצורה לא הגיונית."

"מה זה שומרי סף?"

"גורמים כמו כנסת, בית משפט עליון, יועצת משפטית, עיתונות, חוקים ועוד. הם היו יכולים למנוע מראש ממשלה לעשות ככל העולה על רוחו, כולל דברים לא הגיוניים, לא חוקיים ומזיקים. אבל במצב הנוכחי, נתניהו עושה כמעט ככל העולה על רוחו, בניגוד לעצות של הרמטכ"ל, ראש המוסד, של היועצת המשפטית לממשלה, ונגיד בנק ישראל. שרי הממשלה היו אמורים לבקר את החלטותיו, אבל זה כבר מזמן לא המצב, כך שלמעשה נתניהו הוא השליט."

תמרי שתקה ואני הגברתי את הסאונד כדי לשמוע את המשך נאומו של נתניהו.

"אנחנו יכולים למצוא את עצמנו במצב שבו תעשיות הנשק שלנו יהיו חסומות אנחנו נצטרך להיות אתונה וסופר ספרטה," הסביר נתניהו בקול בריטון ובפנים רציניות, "אין לנו ברירה. לפחות בשנים הקרובות ניאלץ להתמודד עם ניסיונות הבידוד הללו. מה שעבד עד עכשיו, לא יעבוד מעכשיו".

תמרי הביטה באיש והקשיבה בדממה לדבריו.

אתונה או ספרטה?

"הוא אומר שחוץ מטורקיה, סליחה טרקיה," תיקנה את עצמה ואני חייכתי ולא הערתי דבר, "נצטרך להיות גם אתונה וסופר ספרטה. למה הכוונה?"

"לא למדתם בבית הספר על יוון העתיקה?" שאלתי, ולא הופתעתי מתשובתה.

"ביוון העתיקה, לפני משהו כמו 2400 שנה,  היו ערים שהפכו למדינות קטנות שנקראו פוליס. הבולטות שביניהן היו אתונה וספרטה," הסברתי.

"מה היה ההבדל ביניהן?"

"תושבי אתונה אימצו שלטון דמוקרטי-ישיר. מאחר והיו שם מעט אזרחים, לא היה צורך בגוף מייצג כמו הכנסת שלנו. האזרחים הצביעו והשתתפו בקבלת החלטות שקשורות לעיר, באופן ישיר, באסיפות שהתקיימו בככר העיר. אתונה הייתה פתוחה לעולם והתפתחו בה אומנויות שונות, פילוסופיה ורעיונות מעניינים. אבל רק הגברים קיבלו שם זכות למעורבות פוליטית.

"זה לא צודק," מחתה.

"נכון. דווקא בספרטה זה היה הפוך."

"למה הכוונה?"

"בספרטה היה שלטון דיקטטורי של קבוצה קטנה של אנשים שהחליטו על הכל. שם הכל היה מכוון למטרה אחת: להפוך כל ילד וילדה ללוחמים. החינוך שלהם היה כמו מחנה אימונים צבאי אחד ארוך, שבו הם למדו להיות חזקים, צייתנים ולא לפחד מכלום. בניגוד לרוב המקומות האחרים ביוון, גם לנשים היה שם חופש רב, והן התאמנו כדי להיות חזקות ויכלו לנהל את החיים שלהן בזמן שהגברים היו במלחמה."

"מי היתה יותר מוצלחת?" שאלה.

"את שואלת מי שרדה יותר? התשובה היא אתונה. היא הפכה להיות בירת יוון הגדולה והמפורסמת. ספרטה הפכה להיות עיר קטנה ובלתי חשובה. אז אפשר להגיד שאתונה ניצחה. היא שרדה בצורה הרבה יותר מרשימה.

"אז אני לא מבינה," אמרה, "נתניהו רוצה שנהיה אתונה או ספרטה?"

"קשה להבין מה בדיוק הוא רוצה, אבל נדמה לי שהוא רוצה שנהיה סוג של מדינת-צבא עם ממשלה שיכולה לעשות כל מה שבא לה, מבודדת מהעולם ומנותקת מהמדינות המתקדמות. זוהי האידאולוגיה של השותפות שלו לקואליציה וכדי להישאר ראש ממשלה, נתניהו אימץ את האידאולוגיה שלהן," הסברתי, למרות שלא הייתי בטוח שהבינה את דבריי האחרונים.

…ואז נפל לי האסימון

"אבל עוד מעט יהיו בחירות, נכון?" שאלה.

אישרתי בהנהון.

"כשיהיו בחירות, אפשר שנתניהו לא ייבחר מחדש, נכון?" שאלה בדאגה.

היססתי רגע לפני שעניתי.

"זה נכון," אמרתי, "לפי החוק, בסוף השנה הבאה לכל המאוחר, צריכות להתקיים בחירות. לפי מה שהסקרים מראים מזה תקופה ארוכה, נתניהו לא יבחר שוב."

"אז למה שהוא ירצה ללכת לבחירות?" שאלה.

ואז נפל לי האסימון.

"את יודעת מה תמרי?" הרהרתי בקול, "עד עכשיו חשבתי שכל הספין הזה של אוטרקיה וספרטה זה סתם חרטא, אבל עכשיו אני חושב שאני מבין מה נתניהו באמת רוצה להשיג עם כל הסיפור הזה. אני חושב שאת מה שאנחנו רואים ושומעים עכשיו בטלויזיה, אפשר להסביר רק בדרך אחת: האוטרקיה שנתניהו ממציא עכשיו, יש לה מטרה אחת ויחידה."

מה המטרה?

"לדחות את הבחירות."

"איך?"

"זה פשוט, נכדתי," אמרתי בעצב וליטפתי את ראשה, "מדינה שהיא אוטרקיה-ספרטנית, נמצאת תמיד במצב חירום. ובמצב חירום אי אפשר לקיים בחירות. יצירת מציאות מדומה של אוטרקיה ספרטנית בישראל, היא לא פחות מספין שנועד להרגיל את הציבור שדחיית הבחירות היא כורח המציאות."

יש מצב שלשם זה הולך? קשה לדעת וקשה להאמין, אבל אחרי כל מה שנוּרְמל כאן בישראל בשלוש השנים האחרונות, הכל ייתכן. לא נותר לנו אלא לקוות שבשנה הבאה עלינו לטובה, נראה את כל החטופים בחזרה בבית, את כל החיילים שומרים על הגבולות מבפנים ואת כל הפוליטיקאים קמים בבוקר כדי לשרת את העם ולא ההיפך.

שנה טובה וחג שמח.