לפעמים נדמה לי שחיפה התמכרה לקונספט ״עיר הפסטיבלים״.
אם תל אביב היא עיר הסטארט-אפים, ירושלים – עיר הקודש, חולון – עיר הילדים ונתניה – עיר הספורט, חיפה מנסה בכוח להפוך ל"עיר שכולה פסטיבלים". אך בעוד ערים אחרות בנו את הזהות שלהן סביב מוקדים קבועים ומתמשכים כמו טכנולוגיה, היסטוריה ותרבות, בחיפה הכל נשען על אירועים קצרי מועד, שיאבדו כל רלוונטיות ברגע שהזרקורים יכבו (לכל המאוחר ב-21:00, כי זה אמצע הלילה אצלנו).
האם פסטיבלי הענק בונים תרבות, או שלהפך:
פסטיבל האורות, פסטיבל האוכל, פסטיבל הבירה, פסטיבל הצגות הילדים, פסטיבל ארמונות בחול… בכל כמה חודשים העיר נצבעת בצבעים, צלילים ובמות. ההפקות נוצצות, התמונות באינסטגרם זוהרות, וראש העיר מתהדר ב"תרבות עירונית" מפוארת. אולי כדאי שנשאל את עצמנו האם פסטיבלי הענק בונים תרבות, או שלהפך: מוחקים את התרבות האמיתית, האותנטית?
מורשת עשירה ומגוונת
מילא אם היינו עיר חדשה לחלוטין שמחפשת את דרכה. אבל למי יש מורשת עשירה ומגוונת יותר מלחיפה?
עיר הפועלים החלוצית, המשלבת בתוכה רב-תרבותיות מובנית, בין הים להר. איפה אם לא כאן, נוצרות פנינים של שירה, ספרות ואמנות מקורית. (ולא, "החג של החגים" הוא דוגמא מושלמת ל״פסטיבל״ שמורכב מאורות חג מולד על כמה מסעדות תיירותיות, לאורך כביש אחד, עם רוכלים שצועקים ומשמיעים מוזיקה בתוך כדי פקקים של מכוניות עם אגזוזי לחץ) .
תרבות לא נולדת תחת זרקורים נוצצים. היא צומחת דווקא במקומות הצנועים ביותר: בספריות השכונתיות, בגלריות, בחוגי תאטרון או על במות של מתנ״סים ויוזמות קהילתיות בשכונות. תרבות אמיתית נבנית בשקט, בעקביות ובנחישות ולא על במה ענקית שנעלמת אחרי שבוע בדיוק כמו שהופיעה.
מי שבאמת מעניין, לא צריך לצרוח כדי שיראו אותו
הכסף הגדול הולך על תאורה, אבטחה ותפאורה ואולי זה תקציב שיכול להיות מושקע בבניית יסודות יציבים לתרבות העיר. במקביל, ספריות עירוניות נסגרות, חוגי מוזיקה נעלמים ממרכזים קהילתיים ואמנים מקומיים נותרים מאחור ונאבקים על קיומם.
פסטיבלים נוצצים, נועדו בעיקר ליחסי ציבור ולפוסטים ברשתות החברתיות שנועדו לזעוק:
"תראו איזו עיר קולית אנחנו!״
זה לא שונה בהרבה ממישהו שמנסה לצרוח את ה״קוליות״ שלו בבגדים נוצצים בכל פעם שהוא הולך ברחוב, במקום פשוט להיות Cool בשקט ובביטחון עצמי. הרי מי שבאמת חכם או מעניין, לא צריך לצרוח כדי שיראו אותו.
החיים התרבותיים האמתיים
התרבות האמיתית של חיפה לא צריכה פלאשים. היא נבנית בתוך הקהילה, בשגרה היומיומית ובמקומות שלא זוכים לתשומת לב ציבורית. שם, מתחת לרדאר, נוצרים החיים התרבותיים האמתיים של העיר. הכסף שמושקע בחגיגות קצרות הטווח מגיע על חשבון היוזמות האלה. השאלה היא לא איזה פסטיבל נצליח להביא השנה, אלא איזו תרבות תישאר כאן מחר.
חגיגה רגעית או חיזוק התרבות?
פסטיבלים אולי מספקים חגיגה רגעית, אבל האם הם אכן בונים תרבות? התרבות האמיתית מתקיימת דווקא במקומות הצנועים, אלו שלא זוכים לכותרות. מה אנחנו באמת רוצים? עוד מופע נוצץ שייעלם אחרי כמה ימים, או תרבות שתהיה חלק מחיינו ותלווה אותנו כל השנה? האם חיפה זקוקה לעוד אירוע נוצץ, או אולי להשקעה בתרבות מתמשכת?
ואולי אני טועה? מה דעתכם?
לבטל את כל הפסטיבלים לתת את הכסף לשיפוץ מבני תרבות הרוסים וסגורים יש איזה 10 בעיר.. כל מוסדות התרבות משוועים לתקציבים לשיקום התרבות הגוססת בעיר במקום רק פרסום שלטי ענק כרזות ענק ופרסום בתקשורת – ככה קונים תקשורת חנופה עם הרבה הרבה כסף לפרסום מה? פרסום פסטיבלים, כנסים וארועים. יד לוחצת יד.
הקוראים אינם תמימים. כך נולדו גימלאידה וכנס חיפה לחינוך ועוד "יוזמות" שכל מטרתן להעביר מליוני שקלים למפרסמים באופן "לגיטימי" אך כדרך להטות את סיקור ראש העיר הכושל
עינת הלכה עם הדגל של "עיריה לא צריכה לבדר את ההמונים" וחטפה.
כי יונה הקשיש הרגיל את תושבי חיפה האומללים שבידור להמונים
לחם ושעשועים תמיד מנצחים הגיון.
אין לי דבר נגד הפסטיבלים.
נכון, זה בעיקר יח"צ, אבל חשוב להיות על המפה.
אבל אתה צודק בהחלט. התרבות הקהילתית החיפה מוזנחת לא זוכה להתייחסות מתאימה.
ראה למשל את האדישות לל העיריה לנושא העלמת קולנוע "עממי"
נכון. זה לא שאני נגד פסטיבלים כמו שאני בעד היתרונות המקומיים. אם היה מספיק, לא הייתי אומר כלום.
קולנוע עממי הוא לא תרבות קהילתית.
הוא עסק פרטי של קולנוע קטן ומיושן
הוא מעולם לא עשה שום פעילות קהילתית.
החג של החגים צריך להתבטל זו חגיגה נוצרית בלבד שמטרתה להשליט תרבות זרה של ארצות נוצריות על מדינת ישראל. אל תערבבו את חנוכה עם כנסיות ובובות סנטה. לשים עץ אשוח זה מעילה בזהות העם היהודי ובמדינת ישראל. נוצרים שישימו בחלונות שלהם העירייה לא חוגגת אף חג יהודי אז שלא תחגוג גם את הנוצרי במסווה של פסטיבל. אין שום חגיגת חנוכה בחג החגים. אז זה שקר לומר שזה פסטיבל משותף שקר מוחלט ולכן זה רק במושבה ובואדי ניסנס ליד ריכוז כנסיות ונוצרים
זה אפילו לא נוצרי. הייתי בחגיגות כריסמס בלונדון ובפריז. עם מוזיקה נעימה של חג מולד ברמקולים בין העצים. לא חאפלות מרמקולים קטנים של רוכלים.
החג של החגים מיוחד וייחודי לחיפה למרות שיש כנסיות רבות גם בירושלים וביפו. מקהלות רבות משתתפות בקונצרטים ולא רק בכנסיות ומקרבות את המוזיקה האומנותית הקלאסית לקהל החיפאי צמא התרבות אשר לשם שינוי אינו צריך לנסוע לתל אביב או ירושלים .
תודה אלי. תודה שהסבת את תשומת ליבי.
לקרוא לחיפה עיר הפסטיבלים זה לעג לרש בתא וביושלים יש בהרבה יותר פסטיבלים מאשר בחיפה ואני לא מדבר על התוכן
תודה דודי. אולי, אבל ״אנחנו בחברה טובה״ בתחום הזה זה לא משהו שלדעתי אנחנו רוצים להגיד לעצמנו.
אולי כדאי להעלות את מספר הפסטיבלים שבאמת שווים משהו, פסטיבלים של אמנות מקומית ופעילות בתוך העיר – ואז יוכלו לקרוא לה בגאווה עיר הפסטיבלים.
היטבת לכתוב אך חזרת על טיעונים במקום לבדוק את הזנחת התרבות ומבני התרבות, שמסתתרות מאחויי כמה פסטיבלים קצרים וחלולים שעיקרם ייבוא תרבות ואמני 'סלב' ממדינת תל אביב אל חיפה לזמן קצר (כמו במות יום העצמאות אח חג החגים).
ניקח מוזיאונים שעומדים סגורים כמו מאנה כץ במקום לבנות שם מרכז תרבות חדש ומפואר משולב במוזיאון אז המקום סגור. לידו עומדת 7 שנים ספריית בית מינץ שרופה וסגורה. לידם במגדלי פנורמה שטח בטיילת העליונה שיועד לפעילות ציבורית עומד ריק והטיילת העליונה גודרה ונגנבה מהציבור. ליד שלושת אלו עומד בגן האם המכון הביולוגי ומוזיאון האדם הקדמון ריקים מפעילות עשרות שנים. לידם גן האם עם קונכיה ישנה מתפוררת ומעל שדרת החנויות טיילת עליונה הרוסה שבורה.
זו התרבות של העיר. עיר שמרשה לעצמה לצאת בפרסוםשל ארועים דלוחים ופסטיבלי כלום במליוני שקלים על חשבון השקעה אמיתית וכמו שכתבת לאורך זמן בצורה שיטתית – רק נוסעת פול גז בניוטרל.
תודה אייל.
ממש מסכימה עם הכותב .
הפופוליזם של הנהלת העירייה הזו מביך אותנו התושבים שנשאר להם משהו בקופסא .
אין בחיפה תרבות כיום .
I can't say you're wrong because you haven't said anything of substance. Festivals are a world wide way of celebrating a country's or city's heritage and history. What do you see as a way to showcase our culture.? In fact, what is our culture? Is it Arab life? Russian, maybe one of the ?other ethnic minorities? How does my Bedouin neighbor who's lived here for 30 years fit in
Hi Tina, Thanks for taking the time to comment. I have nothing against festivals per-se. On the contrary, they can be a wonderful way to celebrate a city's or country's history and heritage. However, they must represent the local and diverse culture that exists within them, and not become a means to import foreign, contentless festivals from other places, sometimes at the expense of the local culture. A good example of this is the Bat Galim Festival, which emphasizes local character through neighborhood paintings and other elements.
As you mentioned, our cultural identity is complex and includes a human mosaic of neighbors, such as the Bedouin who has lived in Haifa for 30 years. Our identity is composed of a living and breathing fabric of cultures, not a consumer product imported from the outside. Therefore, I propose that we focus on creating festivals of local art, which provide a stage for Haifa-based artists from all fields: music, photography, plastic arts, poetry, and cinema. This is art that has grown and been created here, representing all the cultures that exist in the city. By doing so, we can build a sustainable model of festivals that are not just a fleeting show, but a continuous process of building a shared cultural identity.
כל מילה נכונה אבל זו ה"תרבות" השלטת היום – ניראות, קולניות ופירסום.