סולידריות נשית • לחג השבועות

מגילת רות, הנקראת בחג השבועות, קרויה על שמה של רות המואביה. המגילה עוסקת בעיקר בנשים, אשר גורלן משתנה במהלך העלילה בשל מעשיהן וחוכמתן.

המגילה נפתחת ברעב ובמוות. אלימלך, בעלה של נעמי, מת במואב, וכך גם שני בניה. הם מותירים שתי אלמנות ללא ילדים, רות ועורפה.   החמות נעמי  מבקשת לשוב ממואב לארצה וכלתה האוהבת רות מתלווה אליה בדרכה חזרה לארץ יהודה.

שתי הנשים חסרות כל, רובצים ביניהן הבדלי דת והפרש גילים, אך הן מצליחות לשרוד משום שהן יודעות היטב כי הישרדותן תלויה בחברת הגברים השלטת, וכי רק שיתוף פעולה הדוק ביניהן יוכל להצילן מעוני, מניצול ומהתעללות.

אגב, רק בשנות השישים החלו נשים פמיניסטיות לתעד את קורבנות הנשים, שעליה אנחנו קוראים כבר בסיפור המקראי. רק באמצעותן הפכו חוויות נשים כקורבנות לחלק מהמודעות החברתית.

רות ונעמי נוקטות בדרך האופיינית לגיבורים חלשים וחסרי המעמד בסיפורי העם – הן מבינות כי רק בתחבולות יעלה בידו לבנות את עצמן. וכך,  שתי הנשים בעלות היוזמה והתושייה, אך חסרות הזכויות, מחפשות אחר הגבר המושיע. הן משתפות פעולה באופן מופלא, ללא כל התנגשויות, וחושפות האחת בפני השנייה את כל מחשבותיהן ומעשיהן.

בחברה הפטריארכלית חייבות הנשים לפעול על פי הדפוסים החברתיים שנקבעו על ידי הגברים, ולכן מציעה נעמי את בועז כגבר אשר יגאל את שתיהן. באמצעותו היא תוכל להשיב לעצמה את רכושה בבית לחם, והוא זה שיגאל גם את רות כלתה הצעירה, והמושכת כנראה, חסרת המגן.

ואכן, ההימור מוכיח את עצמו: בהדרכתה של החמות המנוסה מפתיעה רות את בועז בלילה, בגורן, מפתה אותו ולמעשה כופה עליו לשאתה לאישה.  וכך, האישה הנוכריה הנחותה חברתית אינה זוכה בבעל בלבד אלא גם בבן, שהופך לאבי השושלת החשובה והמשמעותית ביותר בעם ישראל – דוד המלך.

צמד הנשים, היוצר שלימות, מלווה בקבוצה של נשים תומכות ואוהדות. קבוצת הנשים מגבה, מתעניינת, מגיבה ומתייחסת באמפטיה עצומה. רק סולידריות נשית, כך מסתבר, מאפשרת לרות ונעמי להתגבר על קשיי החיים.

אם ראשיתו של הסיפור הייתה כרוכה במצוקה הרי בסופו מתהפך הגורל של שתי הנשים האמיצות, המכוונות את צעדיהן על פי התרבות הגברית אך קולן הנשי הסמוי בכל זאת מצליח לבצבץ. חל היפוך בגורלה של נעמי, השבה למעמדה הקודם וזוכה לגדל את נכדה כבנה. רות, השותפה הזוטרה בצוות, הופכת לאם השושלת על אף היותה מואביה.

הסוף הטוב, האופייני לסיפורי העם, נועד לאשר, בין השאר, את הסדר החברתי הקיים: לנשים יש חופש פעולה בתוך המסגרת הגברית הנוקשה, המפלה אותן ומקפחת אותן, אם תדענה להבחין בין ערכים חברתיים  חיוביים ושליליים.  תמר אשת ער מערימה על חותנה, "גונבת" ממנו זרע ויולדת, אך אינה זוכה לגינוי, כי נשים המתחכמות לגברים כדי להינשא, ללדת ולשמר את זכר המשפחה, תצלחנה. מוסר ההשכל הוא – שימור והמשכיות  המשפחה הם המטרה העליונה וכל הדרכים כשרות כדי להשיג את המטרה.

כאז כן היום,  נשים ניצבות בפני קשיים  רבים מאוד בדרכן למימושן העצמי.  הדרתן וקיפוחן של הנשים עדיין תקפים, שרירים וקיימים.