הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. ב
טור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.

מוצית קוצנית

עשב חד-שנתי קוצני בעל 3-1 גבעולי תפרחת זקופים שצבעם סגול-אדמדם שגובהם 70-20 ס"מ, קצותיהם מסתעפים דו-קרנית ונושאים קרקפות הפורחות בזו אחר זו בסדר עולה מלמטה למעלה. החפים החיצוניים של מעטפת התפרחת מסתיימים בחודים דו-קרניים.

עלי השושנת בבסיס הצמח תמימים-מוארכים מגיעים לאורך 7 ס"מ. העלים על עמודי התפרחת קטנים יותר, יושבים ובסיסם המורחב חובק מעט את הגבעול.

קוטר התפרחת כ 2 ס"מ צבעה צהוב-כתום היא בעלת דוד חיצוני של פרחים לשוניים נקביים המסודרים בשורה אחת או שתיים ודורים פנימיים צפופים של פרחים צינוריים דו-מיניים. מצעית הקרקפת מכוסה מוצים, ומכאן נגזר שם הסוג.חפי המעטפת החיצוניים קשים ומאורכים. חפי המעטפת הפנימיים צמודים לתפרחת.

הזרעים שחורים, החיצוניים מכונפים, ואילו הפנימיים בעלי ציצית זעירה.
המוצית שכיחה בבתות, בשדות בור ובחורשים פתוחים בחבל הים-תיכוני ההררי.

תעודת זהות

מקום לפגוש את פרח השבוע

• סע בדרך אבא חושי לכיוון דרום מזרח
• מיד לאחר גשר הולכי הרגל לאוניברסיטה, פנה ימינה (דרומה) לחניון טללים
• המשך כ-200 מ' עד לחניון (הממוקם משמאל לדרך)
• אחרי החניון מתחיל כביש סלול, רד בו (ברגל או ברכב) כ-100 מ', עד המקום בו הכביש פונה דרומה (מכאן כבר אין יותר כניסה לרכב).

המשך בשביל הרגלי, פריטים של המוצית הפורחים במפוזר פורחים לאורך השביל ההיקפי משני צדיו עד המפגש שלו עם הכביש המוביל לחי-בר.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על מוצית קוצנית.

האגדה על המוצית הקוצנית

על הר ירוק ומלא פרחים, גרה קיפודה קטנה בשם מוצית קוצנית. כל החיות ביער הכירו את מוצית – לא בגלל הקוצים שלה (שכמובן היו רבים וחדים), אלא בגלל הלב הגדול שלה.

מוצית אהבה לעזור לכולם: היא עזרה לגברת ינשופית למצוא את המשקפיים שלה, ליוותה את הצב זוזי לבית הספר כדי שלא יאחר, ואפילו לימדה את הארנבונים הקטנים איך לגלגל עלים לארוחה.

אבל הייתה בעיה אחת – אף אחד לא רצה להתחבק עם מוצית.

"את פשוט… קוצנית מדי!" אמרו כולם. אפילו החברים הכי טובים שלה, שדווקא מאוד אהבו אותה, פחדו מהקוצים".

יום אחד, הגיע ליער כלבלב אבוד בשם פיצי. הוא רעד מקור ונראה עצוב מאוד.

מוצית רצה מיד לעזור לו. היא הביאה לו שמיכה קטנה, מצאה לו מחסה בין השיחים, והביאה לו תפוח מהעץ.

אבל כשפיצי בכה בלילה מרוב געגועים, מוצית הבינה מיד מה הוא צריך – חיבוק.

היא פחדה לפגוע בו עם הקוצים שלה, אז היא עשתה משהו מיוחד: היא חיפשה פרחים רכים, קלע מהם מעין שכמיה קטנה, ולבשה אותה בזהירות.

"עכשיו אני פחות קוצנית," לחשה, והתקרבה אל פיצי.
פיצי חייך חיוך קטן, התחבק איתה – והקוצים לא דקרו בכלל.

מהיום ההוא, מוצית הפכה לקיפודה המחבקת של היער. כל החיות באו אליה, לא רק לעזרה – אלא גם לחיבוק רך עם שכמיית הפרחים שלה.

ומוצית? היא רק חייכה בלב, כי מאותו היום הבינו כל חיות היער שגם מוצית קוצנית – יכולה להעניק חיבוק וחום כמו כולם.