אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה נִזְכַּר מֵעֵת לְעֵט בִּתְקוּפַת יַלְדוּתוֹ וְנַעֲרוּתוֹ, וְעַל כָּךְ כָּתַב כָּךְ:
הָיוּ זְמַנִּים בְּחֵיפָה
א
הָיוּ זְמַנִּים. הֵם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד.
הָיוּ יָמִים. חָמַדְנוּ אָז מְאוֹד.
הָיוּ לֵילוֹת זְרוּעֵי כּוֹכָב
וִילָדִים – לִבָּם זָהָב.
הָיְתָה יַלְדוּת.
ב
הָיְתָה תְּמִימוּת כָּמוֹהָ לֹא הָיְתָה,
אַךְ סַקְרָנוּת הִיא לָנוּ אָז גִּלְּתָה
אֶת טַעְמָם שֶׁל נְעוּרִים
בְּלִי הֶסְבֵּרִים מיותרים,
אַךְ עִם עֵדוּת.
ג
הָיְתָה תְּשׁוּקָה לבולים (בְּמִלְּעֵיל) וּלְ"סֵמֶל". (Smel!!!!!!) לִרְאוֹת סִירוֹת יוֹצְאוֹת מֵהַנָּמֵל. הָיוּ דְּרִישׁוֹת והבנות אֲבָל בִּתְנַאי שֶׁבְּלִי בָּנוֹת. הָיוּ תְּנָאִים. ד עַל מִדְרָכוֹת שִׂחַקְנוּ "סוּס אָרוֹךְ",
וְלַ"תְּנוּעָה" עָנַדְנוּ אֶת הַ"שְׂרוֹךְ".
הָרְחוֹבוֹת הָיוּ צָרִים.
גָּדְשׁוּ בָּהֶם הַיְּצָרִים.
הָיָה נָעִים…
ה
אוּלַי יֶשְׁנוֹ כָּאן מִישֶׁהוּ זוֹכֵר
אֶת הָרוֹכֵל: פָלָאפֶל הוּא מוֹכֵר.
חֲצִי מָנָה בְּשֶׁבַע גְּרוּשׁ,
וְלֹא שָׁאַלְתָּ "מָה פֵּרוּשׁ?".
כִּי כָּךְ הָיָה.
ו
וּמִי יָשַׁב מוּל "אַרְמוֹן" (בְּמִלְּעֵיל) עַל "בַּרְזֶל",
ושפריץ גזוז עַל הַפָּנִים נוֹזֵל.
נִמְרַח קְצָת טְחִינָה עַל פַּרְצוּף.
שָׁתִית מִיץ, אוּלַי גַּם צוּף
בְּלִי בְּעָיָה.
ז
ובסיבוב ב"גן הַזִּכָּרוֹן"
הַבַּיְתָה מִי הָלַךְ הָאַחֲרוֹן?
רִאשׁוֹן שֶׁקָּם מֵהַסַּפְסָל
עַל הַמָּקוֹם הָיָה נִפְסָל.
בִּגְלַל הקור.
ח
וּמִי זוֹכֵר קוֹלְנוֹעַ "מאיון"?
מִין שֵׁם מֻצְלָח מַמָּשׁ עִם הִגָּיוֹן.
הָיָה שָׁם סֶרֶט עַל רַמַּאי.
יָכוֹל לִהְיוֹת קוֹלְנוֹעַ "מַאי"?
נוּ, מִי יזכור?
אֶפִּילוֹג
הַיּוֹם כָּל קִיּוֹסְק נִהְיָה בּוּטִיק,
וְהֶחָדָשׁ פִּתְאוֹם עַתִּיק.
רוֹאֶה מַכָּר וְלֹא זוֹכֵר.
אוּלַי זֶה מִישֶׁהוּ אַחֵר…
———-
הַיּוֹם אַתָּה "חתיאר" מִן הַשּׁוּרָה.
וּמָה הַדְּרָמָה שֶׁלְּךָ זְכוּרָה?
אִם אָז "הִרְטַבְתָּ" – זֶה הָיָה בַּגַּן.
וּמָה הַיּוֹם? אַתָּה "דִּיּוּר מוּגָן"…
————
• מִשְׂחַק יַלְדוּת בְּחֵיפָה בְּסוֹף שְׁנוֹת הָ-40 תְּחִלַּת 50 בַּמֵּאָה שֶׁעָבְרָה
הָיוּ זְמַנִּים בְּחֵיפָה • תְקוּפַת יַלְדוּתי וְנַעֲרוּתי • שיר
כתבות נוספות מאותו הכתב
11 תגובות
הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף
יפה אורי !
היופי הזה לא יחזור .
במבט לאחור נוצחנו בכול דבר .
נהדר
הדר הרוסה.
וגם הרוסים לא יחלצו מהריסותיה.
ההורסים: גוראל, מצנע, יהב.
ואחד עוד ממשיך במלאכה.
נהדר
חרוזים שנונים ולא ישנוניים
מחורזים כמחרוזת של פנינים
על צוואר ארוך של ג׳יראפה –
כי, כזה הוא העיתונאי
אורי שרון מחיפה.
יפה !
ומה שנכון נכון; והיו זמנים שעברו לבלי שוב,
גם המבוגרים של אז קורצו מ״חומר״ אחר….ולא ישובו להיות…..
האניות היו מעץ
והאנשים מברזל!
ומה היום?..
חמדנו עד מאוד… אמנם חרוז אבל רחוק מהמציאות. ממש לא חמדנו, הסתפקנו בבולי הצנע
ממש כתבהיימרתקת אשמור אותה לתמיד. מיקי.
אורי הכל נשאר כמו שהיה. ילדים לא השתנו. אולי הם יותר חכמים מאיתנו . לגבי ליבם הם גם היום נשמות טובת . תמיד היו מריבות בבית הספר. אולי לא ידענו כי בעזרת הטלפון זה נפוץ יותר. ותנועות נוער חומות הכי יפות לטיולים בטבע. . היום חסר כל פעילות תנועות נוער משהו שם נעצר .תודה לך אורי תמיד נחמד להיזכר .
ילדים הם ממש לא נשמות טובות!! היום יש הרבה יותר מקרים של חרם בבתי הספר.
נעלם מהאזכור מחלק הקרח….. הכותב "צעיר", מן הסתם.