כשמשפחת עיסאת נפגשת, האבא אביב, האמא ענת והילדים ליסב (19), ליאם (17) ודין (12) לרוב הם משוחחים על כדורגל. זה לא מפליא, כששלושת הילדים הם שחקני כדורגל מקצועיים, שרצים מאימון לאימון ומטורניר לטורניר. זה לא הדבר היחיד שמייחד את המשפחה. אביב הוא בן למשפחה בדואית וענת יהודייה והם נשואים כבר מעל 20 שנה ומצליחים לנהל זוגיות אוהבת ומכבדת ולהיות בקשרים טובים גם עם המשפחה הרחבה.
"אני ממשפחה בדואית", אומר אביב, "אבא שלי היה קצין גששים, שנלחם למען המדינה במלחמת יום כיפור. הוא נפצע במהלך המלחמה מטיל זרחן שפגע בטנק שהיה עליו, ונפל בתוך בור לצד גופות חיילים סורים. הוא הצליח לשרוד את הפציעה הקשה בבור, ולאחר יומיים חולץ. הוא נפטר בגיל 53 כתוצאה מהפציעה שלו במלחמת כיפור מחומר זרחני שחלחל לו בגוף ולימים החומר גרם לו לסרטן ממאיר והוא נפטר. אני הייתי בן 26 כשהוא נפטר. דוד שלי נפל באסון צור בשנת 82 בלבנון, כשבניין הממשל הצבאי הישראלי קרס ממכונית תופת ונהרגו 91 חיילים".
"גדלתי בכפר עילבון בגליל התחתון, סיימתי את לימודי התיכון בכפר ובגיל 18 התגייסתי לצה״ל. שירתתי בצה״ל ביחידה מובחרת, ולאחר סיום שירותי הצבאי המשכתי בפעילות בטחונית בחו״ל בכל מיני מדינות בעולם. היום אני איש עסקים עצמאי, שעוסק במכירת ציוד בטחוני בכל העולם. הכרתי את אשתי ענת בשנת 2001. היא עבדה בחברת עמילות מכס, ומאז אנחנו ביחד 23 שנים. משפחה מעורבת ומאושרת שבה כל צד אוהב את הצד השני".
"שלושת הילדים שלנו הם שחקני כדורגל", מסביר אביב, ״ולכן כל המשפחה שלנו מסתובבת סביב הדבר זה. הבן הבכור שלנו, ליסב, בן 19, שמשחק במכבי חיפה מגיל 7, מסיים השנה את השנה השניה שלו כקפטן קבוצת הנוער במכבי חיפה. בימים אלה החוזה שלו מסתיים והוא בודק אפשרויות בארץ ובחו"ל. כמה קבוצות באירופה מתעניינות בו והוא מקווה שימצא את דרכו בחו״ל".
"יש לנו עוד שני ילדים קטנים, שגם הם שחקני כדורגל, ליאם, 17, ודין, 12.
ליאם עולה לנוער בעונה הבאה, שחקן מאוד טכני ומוכשר שמשחק בתפקיד פליי מייקר ומתעניינים בו בליגת העל מכל מיני קבוצות בארץ. הוא שיחק בשנה שעברה בטירת הכרמל, ליגה שנייה, והבקיע 33 גולים עם הקבוצה שלו ועם קבוצת הנוער.
דין, בן הזקונים שלנו, הוא ילד מדהים ושחקן מוכשר מאוד. הוא משחק במכבי חיפה בתפקיד חלוץ וכנף ימין ושמאל. לצד שני אחים כדורגלנים מקצועיים, הוא נולד לתוך כדורגל 24/7 בבית כל היום. דין מתאמן כל יום ביחד עם ליסב הבן הבכור ללא הפסקה, הוא וליסב קמים להתאמן בשעה 5:30 בבוקר, לפני הלימודים. אני מאוד מרוצה ממה שהם עושים".
קשה לשלב חיי חברה וכדורגל מקצועי
"לילדים יש הרבה חברים סביבם שבאים אלינו הביתה כמעט כל יום. הם משחקים ביחד טיקבול (שולחן כדורגל). הילדים שלי עובדים קשה מגיל קטן כדי להצליח בכדורגל, זה חלק מהחיים שלהם. הם מגיעים הביתה שפוכים אחרי האימונים, ואחרי ארוחת ערב הם צופים קצת בטלוויזיה, משחקים פיפ"א, ואז ישר לישון. הם כמעט ולא יוצאים בלילה מהבית".
"ליסב הבכור שלנו הוא ילד רציני, ממושמע מאוד, עובד קשה ללא הפסקה. הוא רוצה מאוד להתמקצע בכדורגל. הוא משחק בתפקיד בלם שמאל, הוא היה הקפטן של הנוער במכבי חיפה והוא גם שחקן של נבחרת ישראל. עכשיו הוא אמור לשחק בקבוצה בוגרת, יש לו תוכניות ואני מקווה שזה יצליח לו. כמה קבוצות בליגת העל בארץ מתעניינות בו, וגם כמה קבוצות מעבר לים. הוא מחזיק בדרכון רומני שעוזר לו.
מי שמייצג את ליסב בכדורגל הוא סוכן השחקנים הידוע דודו דהן שעובד קשה בימים אלה בקשר לליסב. מקווים לבשורות טובות ומוצלחות בתקופה הקרובה. ליסב למד בבית הספר ליאו באק בחטיבת הביניים, ולקראת כיתה י' הוא עבר לכפר גלים לאקדמיה של מכבי חיפה. הוא מתאמן 6 פעמים בשבוע ובנוסף יש לו מאמן אישי".
המשפחה שלנו כל היום סביב הכדורגל
"הילדים שלנו חיים סביב כדורגל וספורט. כל תשומת הלב שלהם בתוך הכדורגל. בשבתות כשיש משחקים לילדים כל המשפחה מתארגנת לקראת זה. אנחנו מכינים יום לפני סידור מי הולך לראות את מי. בקיצור, זה יום עבודה לא רגיל, כאשר אני וענת והמשפחה המורחבת רצים בכל הארץ ממשחק למשחק.״
״אני גאה במוצא הבדואי שלי״
"המוצא הבדואי שלי לא מפריע לי ולא לילדים שלי. להיפך, להיות בדואי הוא גאווה גדולה מבחינתי, כך נולדתי וההורים שלי חינכו אותי ונתנו לי ערכים מאוד חשובים וטובים לחיים ולעתיד שלי ובזכותם אני מצליח. אהבתי למדינה והתרומה הצבאית שלי ושל משפחתי המורחבת היא תרומה גדולה, ולדעתי כל אזרח במדינה שלנו חייב לתרום ולשרת בצבא.
כולנו חייבים לשאת בנטל אחרי ה-7 לאוקטובר שזעזע אותנו קשות. רבים מבני משפחתי נלחמו במלחמה האכזרית הזאת, וחלקם לא חזרו הביתה בחיים. גורלנו ביחד בדואים ויהודים כאחד, אין לנו ברירה אחרת, ואין לנו מדינה אחרת. אני מקווה שהחברה הישראלית תפנים את שותפות הגורל בינינו. לצערי רבים לא יודעים את ברית האחים והשותפות בין היהודים והבדואית שהתחילה לפני קום המדינה, המשיכה עד היום הזה, ותמשיך לעד".
"אני בטוח שנצליח לשקם את עצמנו מהר ונחזיר את כל החטופים הביתה, ונתחיל חיים חדשים מאושרים, הפוליטיקה מאוד משבשת את החיים המשותפים שלנו. כל אחד ואחד מאיתנו חייב להיות שכול וסבלני מאוד בתקופה המאתגרת הזאת. חייבים ללמוד לקבל את דעתו של האחר, חייבים אחדות אמיתית ולכידות חברתית של יהודים ובדואים, דתיים וחילונים, מזרחיים ואשכנזים, ללא אפליה".