צהוב הוא צבע יסוד. כמו שני צבעי היסוד הנוספים, אדום וכחול, הוא בעל משמעויות סותרות. אדום מחמם ואוהב אך גם חוצה גבולות מוסריים ופוצע. הכחול מרחיב את הנשימה אך גם קר ומרחיק.
הצהוב, זה שהקיסר הסיני אהב כל כך, מסמל את השמש שנותנת חיים, מסמל שמחה והתרחבות, אופטימיות ויצירתיות. אך במקומות אחרים על הגלובוס הוא מיצג בוגדנות, הפרת אמונים, שנאה, קינאה ומרירות, מחלות וגזענות. עניין של גאוגרפיה ושל תרבות.
שלטי אזהרה בצהוב
הצבע הצהוב בעל נראות גבוהה ויש בו אלמנטים שמרגיעים את העיניים. לכן משתמשים בצהוב בשלטי אזהרה, כאלה שצריכים לראות מרחוק, אלה שדורשים תשומת לב מיוחדת, ובעיקר כשממליצים להתרחק ממקומות בהם עלולה להיות פגיעה.
"זהירות מוקשים" באזורים שעבר בהם גבול כמו ברמת הגולן, צהוב של "אזהרה מפני קרינה רדיואקטיבית" באזורי מחקר ומכשירי בדיקה שונים. צהוב מעיד גם על מידע חדשותי לכאורה, שלא ברור בדיוק מה מקורו או אם הוא אמתי, אבל הוא מדמה חשיפה והכפשה של בעלי תפקידים ואישי ציבור. עיתונות צהובה, קוראים לזה, או "צהובונים", אולי כי הנייר עליו הדפיסו פעם את החדשות היה מצהיב מהחשיפה לשמש.
אנרגיה צהובה לחיטוי
בהתבוננות אנרגטית על הגוף, הצבע הצהוב מייצג את המרכז השלישי, מקלעת השמש. מרכז זה מאפשר לאדם לזהות את האני שלו ואת מקומו בסביבת הקיום, מעמדו בחברה והדימוי העצמי שלו. הצהוב שמדומה לשמש, מבקש לשמור על שמחת חיים ועל מעורבות בסביבה.
לקרן האנרגיה הצהובה יש כוח מחטא, מעורר וחיובי. בטיפול בצבעים הצהוב עוזר לריפוי אזור הבטן, מערכת העיכול, הכבד והלבלב, וכן עוזר לעודד אנשים במצבי תשישות.
- מבחינה רוחנית הצהוב מייצג את החשיבה, ועוזר בריכוז ובמיקוד.
- מבחינה נפשית הצהוב מעודד שליטה עצמית, התפתחות והשראה, יחד עם אופטימיות והומור.
- הרבה מידי צהוב עלול לגרום לעליה במתח ולהפרת השלווה.
טלאי צהוב להשפלה
הרעיון לסמן יהודים בסימן צהוב שמבדיל אותם מאחרים, מופיע לראשונה כאשר ירושלים נכבשה על ידי האיסלם סביב שנת 644, בקובץ חוקים המכונה "חוזה עומר". בשנת 887 מושל סיציליה החליט גם הוא לסמן את היהודים בטלאי בצורת חמור וחייב אותם בכובע מיוחד ובחגורה בצבע צהוב.
בצרפת של לואי ה-9 חויבו היהודים בטלאי צהוב על בגדיהם, ובתקופת האינקוויזיציה חויבו כל הזרים ללבוש טלאי צהוב. במאה ה 16 באנגליה חויבו היהודים בסימון בצורת טלאי צהוב בצורת לוחות הברית ובגרמניה הסוחרים היהודיים חויבו בטלאי בצורת עיגול צהוב.
זה התחיל באימפריה האסלמית של הרון א-ראשיד, שנת 807 לספירה, אז ציווה על כל הנתינים היהודים לחבוש כובע צהוב מחודד וחגורה צהובה. החוק הזה נשאר בתוקף עד אמצע המאה ה 19 בארצות האיסלם.
באירופה הכובעים נראים החל מהמאה ה 11 באזור גרמניה. ועידת לטראן שהתכנסה ב 1215 לדון בענייני הכנסייה, קבעה בין השאר שכל היהודים והמוסלמים יחבשו את הכובע הצהוב. כובע היהודים קראו לזה, וממנו נגזרו כובעי המכשפות המחודדים. באזור איראן , האימפריה הספווית, היו חוקים לאפליה נגד יהודים ובין השאר, חויבו ללבוש טלאי צהוב על בגדיהם.
לאורך השנים הצטמצם השימוש בכובע אך המשיכו לסמן יהודים בסרט צהוב או בכובע אדום, וכאשר הנאצים עלו לשלטון הם חייבו את היהודים בטלאי צהוב שעליו המילה יהודי, בשפת המקום, דבר שהפך לאחד מהסמלים של אימת השואה.
צהוב בפוליטיקה
צהוב מקושר לליברליזם מאז שהמפלגה הליברלית הבריטית הפכה אותו לצבע שלה. הצהוב שימש גם את המפלגות הלאומניות בהודו, ובישראל הצהוב שימש תנועות משיחיות כמו תנועת כהנא בישראל.
ב2018 קמה בצרפת מחאת האפודים הצהובים, אותם אפודים שיש ללבוש כדי להיראות בלילה. במשך כמה שבועות נחסמו כבישים על ידי מפגינים שלבשו אפודים צהובים וכתוצאה מכך הנשיא שינה קווים במדיניות של צרפת.
גם בבחירות המקומיות בחיפה הצהוב שימש במודעות אך דומה שבמקום לשדר הבלטה של שמחה וחמימות, הצהוב הרחיק כאילו היה שם שלט אזהרה.
סרט צהוב להשבת החטופים
הצבע הצהוב סימל את חיל הפרשים בצבא הצפון במלחמת האזרחים בארצות הברית. הנשים שנשארו בבית הלכו עם צעיפים בצבע צהוב כאות הזדהות עם אהוביהן שיצאו למלחמה. צבא הצפון ניצח, והצהוב הפך לסמל תיקווה לחזרה הביתה של הלוחמים והשבויים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה האחיות אנדרוז שרו את יש לה סרט צהוב סביב הצוואר למען אהובה שנמצא רחוק, ובשנת 1973 הלהיט "קשרי סרט צהוב סביב עץ האלון העתיק", הופיע בהקשר של השבויים במלחמת וייטנאם. בשנת 1983 ישראל התארחה בגרמניה לתחרות האירוויזיון, עם עופרה חזה והשיר "חי". הלהקה לבשה בגדים צהובים שעצבה עבורם דורין פרנקפורט, יש אומרים כדי להפוך את אות הקלון לאות ניצחון.
המאבק להשבת החטופים קיבל גם הוא את הסרט הצהוב כאחד מסמלי המאבק, בין אם כזכר לטלאי הצהוב ובין אם כסמל לציפייה להשבת החטופים.
יום צהוב יום מואר
אז להבא כשמישהו יגיד לכם "שיהיה לכם יום צהוב", הוא לא דווקא שונא אתכם או מקנא. לפעמים הוא מבקש מכם זהירות יתר, מתריע על מפגעים צפויים ובפעמים אחרות הוא פשוט מברך בחמימות ובאור, ביום נפלא ונהדר.
כתבה חשובה וטובה!