שתי נשים חיפאיות מגשימות חלום • להביט קדימה באמונה

זהו סיפורן של שתי נשים שעושות כדי להגשים את החלום שלהן. כל אחת מהן עברה משבר שבעקבותיו החליטה לפרוץ דרך ולעשות את מה שהיא תמיד חלמה עליו. כל אחת מהן הבינה שמה שהיא עברה נכון גם לאחרים וכי כל אחד ראוי להגיע למקום בו יוכל להגשים את חלומותיו ואת עצמו.

מקבלת תשובות בהשראה – חיותה

חיותה אפשטיין כתבה 10 ספרים בנושא הקשרים בין גוף נפש ונשמה. היא הוציאה שלוש סדרות של קלפי התפתחות וכבר עובדת על הספר הבא. חלק מהספרים ומהקלפים שהוציאה תורגמו לאנגלית ולרוסית ונמכרים בארץ ובעולם.

חיותה נוסעת לכנסים ברחבי העולם בנושאי צמיחה והתפתחות אישית, ומרגישה שהיא עושה את השליחות שלה. אני פוגשת אותה הרבה בכנסים ובמפגשי רוח ותודעה ובכל פעם היא מפתיעה בהוצאה חדשה של ספר או חפיסת קלפי התפתחות שהיא יוצרת.

הכל התחיל כשהייתה ילדה. כך היא מספרת: "בגיל 7 טבעתי ועברתי מוות קליני. כשהתאוששתי, התחלתי להרגיש שאני מחוברת לעוד מימדים, שאני מקבלת במחשבה תשובות לשאלות בלי להבין איך. זה המשיך כמה שנים ועזבתי את זה כי החיים היו חזקים יותר.

בגיל 20 התחתנתי, ילדתי שלושה ילדים ולמדתי מנהל עסקים ושיווק. לא הספקתי הרבה מבחינה מקצועית כי בשלב מסוים נאלצתי להפסיק לעבוד כדי לטפל במשפחה, והשקעתי את כל הכוחות שלי בתמיכה במי שהיה זקוק לי. כאשר הכל הסתיים ועבר בשלום, נותרתי בלי כוחות. לקח לי זמן להתאושש".

מתוך השראה כתבה את קובץ הספרים הראשון שלה:

ספר החיים, התחברות לידע, חיבור לקלות ולעידן החדש.

לתת כוח גם לאחרים

היכולות שהיו לה בגיל 7 חזרו אליה כשהחלה לחפש איך מתחברים מחדש לאנרגיה ואיך מחדשים את כוחות החיים. היא התעניינה בשיטות שונות, השתלמה בלימודים רוחניים. כאשר ראתה שהיא לא היחידה שעוברת תהליכים של התמסרות והתרוקנות, היא הרגישה שעליה להנחיל את התובנות לחידוש כוחות והעצמה עצמית, גם לאחרים.

כיום חיותה מרצה על התמודדות עם שינויים ומצבי קושי, על איך יוצרים צמיחה בתקופות משבר, ומנחה סדנאות על חיבורי גוף נפש ותודעה חיובית.

באחת הפעמים בזמן שהנחתה סדנה וענתה תוך השראה על שאלות של מתאמנים, הרגישה שיש ידע נוסף שרוצה לעבור. כך כתבה באותם ימים מתוך ההשראה:

אנו נקרא לידע זה משמעות החיים, זאת כדי שאדם יבין שאם הוא ידע להתחבר לתהליכי התפתחות הוא יוכל לממש את חייו. ככל שאדם יממש את עצמו הוא ייצור בחייו משמעות, ומתוך המשמעות הוא יחווה שינוי.

לעזור לגוף לרפא את עצמו

במקביל לכתיבה היא עברה תאונת דרכים. כך היא מספרת: "שאלתי את עצמי ואת הכוחות שהרגשתי שמלווים אותי, למה הייתי צריכה לסבול את הכאב הזה. הבנתי שדרך הכאב אלמד איך לעזור לגוף לרפא את עצמו. במשך 4 שנים עברתי תהליכים. נסעתי להודו, הסתובבתי בעולם, עבדתי עם עצמי על סליחה להורים ולעצמי עד שהספר "כאשר הגוף מדבר" נכתב.

בעלי היה רופא, וכאשר סיימתי לכתוב הוא גילה שיש לו סרטן מעי גס שלב 4. אמרו לו שלא נותר לו זמן רב לחיות. עמדה בפניו ברירה: לנסות את הדרך הרוחנית שהצעתי או להיכנע למחלה. הוא החליט לנסות, וזה היה ממש נס רפואי כי הוא חי 5 וחצי שנים מעבר לזמן שהרופאים הקציבו לו. הדרך כללה שינוי תזונה, שינוי חשיבה ותהליכים שונים חלקם בדמיון מודרך. אחרי שנפטר הוצאתי את הספר We must be strong שמספר את תהליכי הטיפול, ונמכר באמזון".

לעשות צעדים להתחברות לעוצמה

חודש וחצי אחרי שנפטר בעלה, חיותה עברה תחושת התרוקנות. כך היא מספרת: "הרגשתי לבד. אמנם יש לי ילדים ונכדים אך תחושת ההתרוקנות והקושי היתה עמוקה. נסעתי לארה"ב לחדש כוחות בתחושת חרדה ממש, ואז דווקא מהמקום הכי נמוך בחיי נולדו הקלפים 'בוחרת באור לשנות את מציאות החיים', דרכם אני מעבירה מסרים של התחברות לעוצמה הפנימית.

אנשים שעברו את הסדנאות, שמשתמשים בקלפים, אומרים שזה האיר להם את החיים בתקופות חשוכות, פתח להם ערוצים של התבוננות והעצים בהם את כוחות נפש".

ביקשתי מחיותה למשוך באופן אקראי קלף מתוך החבילה "בוחרת באור" שיצאה לפני כשנתיים וחצי. על הקלף שבחרה כתוב: "מהו הצעד הראשון שאת עושה עבור עצמך? ראי מולך לא רק את הצעד הראשון, אלא גם את הצעדים הבאים. אלו הן מטרות. כך תיצרי זרימה באנרגיה שלך ותחושי איך החיים שלך מתחברים לעוצמה הפנימית שבתוכך. בהצלחה".

בית שופע ומלא באהבה – סידי

לסידי ביידרמן (בשמה המלא סידוניה), יש גלריה בשוק בחיפה. אפשר למצוא שם מכונת כביסה משנת 1904 שנראית כמו דלי עם מכסה מחורר, יש שם אוספים מסוגים שונים ויצירות אומנות, מכשירים עתיקים וכלים מגוונים, וינטג', עתיקות והכל מוצג ומונגש באהבה.

הגלריה היא הגשמת חלום עבור סידי. היא נולדה ברומניה כבת יחידה להוריה. כך מספרת סידי: ״אמא שלי היתה מהנדסת כימיה, אבא היה מהנדס אלקטרוניקה. באנו מבית שופע, שלא חסר בו כלום מבחינה כלכלית או רגשית. הייתה המון אהבה, תשומת לב ותחושה שכל מה שארצה אקבל.

גם אחרי שאבא נהרג הסבים והדודים העניקו לי בלי סוף כאילו כדי לפצות אותו על אובדן האב. הסבים, הדור הקודם, היו בעלי משפחות גדולות, 9-10 אחים. משפחות של רבנים. סיפרו לי שעשו המון מצוות. אמא ניצולת שואה. ההישרדות היתה במזל. באחד החורפים דלת הכניסה התפצלה בצורה של צלב ושמו גבס לסגור את הסדקים. כאשר הנאצים באו לחפש יהודים הם חשבו שגרים בבית נוצרים. סבתא נתנה להם כסף והם הלכו. אחר כך כולם עלו לישראל".

לגדל מרפקים חזקים

בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת דרכים ושנים ספורות אחר כך עלתה ביחד עם אמה לישראל. כאן התחתנה, ילדה 3 ילדים ועברה תהפוכות מבחינת תעסוקה ובריאותית. וזה הסיפור של סידי: "בגיל צעיר הבנתי שצריך שיהיו לך מרפקים חזקים. כשאת יתומה מאב ובנוסף עולה חדשה שצריכה להשתלב בארץ, את מגדלת מרפקים.״

לפני 10 שנים סידי חלתה בסרטן, עברה ניתוחים והבינה שהיא חייבת לחלק נכבד מתהליך ההחלמה שלה לתפיסת עולמה. סידי מספרת שהיו בה הרבה כעסים.

כך היא ממשיכה לספר: "כעסתי על המחלה. כעסתי על האובדן של אבא, כעסתי על התקופה שהייתי ילדה בלי אבא שצריכה להתמודד כעולה חדשה, כעסתי על הסרטן, על הטיפולים, על איבוד השיער. לא הבנתי למה אני צריכה את הסבל הזה. הדחקתי את האפשרות שאני עלולה למות מזה גם כאשר חלק מהאנשים שהיו איתי במחלקה, נפטרו מהסרטן. אני הדחקתי את זה. הייתי באה לקבל טיפול וחוזרת הביתה. היום יודעת שהגעתי לסוג של שפל כדי לצמוח מחדש.״

הכי חשוב מה יש לנו בראש

"הרבה אנשים חולי סרטן חושבים שרק כימותרפיה תרפא אותם. לדעתי הכי חשוב זה מה שבראש שלנו. אם יש לנו חלומות, שאיפות, דברים שרוצים לעשות הלאה, יש כוח ריפוי גדול יותר. אם את מפוחדת מהחיים, מבודדת ומרירה, חבוטה מהחיים, קשה להחלים.

כאשר יש חזון, יש שיתוף ויכולת לפתוח דלת לעתיד, לטייל בים, לנשום אוויר נקי ולהאמין שאפשר להצליח להגשים, יש כוח להחלמה. אני יודעת את זה וזה מה שעזר לי. המשפחה תמכה מאד. גם היום תומכים מאד ועוזרים לי".

אווירה שעושה טוב

הגלריה של סידי נמצאת בתוך שוק הפשפשים. קוראים לה "הוינטאג'יה". "כל החיים אספתי אומנות ועתיקות, ושנים חלמתי על גלריה. גדלתי עם פורצלנים, ידעתי מה זה רוזנטל, מה זה לימונג', הייתי לקוחה של שוק הפשפשים לפני שהייתה לי גלריה. אחרי המחלה החלטתי להגשים את החלום שלי והמשפחה תמכה.

אני מאמינה שיש יד מכוונת. פניתי למתווך והוא מצא את הגלריה הזאת עבורי. זה היה חיבור מדויק בדיוק ביום שהתקשרתי אליו. היו לי בבית מספיק אוספים כדי למלא את החנות ועוד כמה מחסנים. אני מביאה את הדברים מכל העולם, אוספים מטיולים שעשינו, מירידים ושווקים בארץ ובעולם. בשבילי זאת מתנה. למדתי שמאות עתיקות, יצרתי מעגל לקוחות ואספנים, ואנשים מגיעים מכל הארץ. אפילו מבאר שבע.

יש משהו באווירה של המקום שעושה טוב. בשבת אנחנו פותחים בקבוקי יין ומציעים קפה ללקוחות. זאת פנינת חן ובלי הבדל של דת או לאום, מקבלים את כולם, מוצאים את המשותף ולא את המבדיל".

המקום בו החלומות מתגשמים

"הגלריה היא כמו פרח בשבילי ואני נטענת שם. אני אוהבת להיות בגלריה ואוהבת את הלקוחות שלי. הם נהדרים, ואני עושה ודואגת שיהיה מה שהם מחפשים עבור האוספים שלהם. גיליתי אוספים מעניינים מאד. מלחיות ופלפליות, פסלונים של ינשופים, חתולים, כלבים, כוסות צבעוניות, אנשים אוספים כל מני דברים.

אותי זה מרגש כשאני מוצאים פריט עבור לקוח, וזה מרגש את הלקוח כאשר הוא רואה את הפריטים. אני מרגישה שאני עושה את השליחות שלי- אנשים חולמים ואני יוצאת לחפש עבורם את המימוש לחלומות שלהם".

סידי אומרת שבימים האלה אנשים חוזרים לשוק: "במצב האפרורי והמדכא שאנחנו נמצאים בו, אני רואה שאנשים מחפשים דברים צבעוניים. כוסות ורודות, לא שקופות, כלים שישמחו אותם. בתחילת המלחמה אנשים כמעט ולא הגיעו לשוק, אבל נראה שלאחרונה יש התעוררות. אנשים כבר לא מסוגלים להיות סגורים בבית. בשבתות השוק מלא באנשים.

באים לספוג אווירה, להתרענן מהחדשות. אני דואגת להביא כל פעם משהו מיוחד. אני מאמינה שחלומות צריכים להתגשם. צריך ללכת בהתמדה אחרי החלום כדי להגשים אותו. לא לוותר, לשמור על רצון טוב ועל אמונה. אני מאמינה שהגלריה היא מקום בו חלומות מתגשמים".