"אושרי נגע בכולם עם החיוך וטוב לב שלו, הוא היה מלח הארץ" • אייל בוצחק ממשיך את דרכו של בנו

(חי פה עם חללי חרבות ברזל) – סרן אושרי משה בוצחק ז"ל נהרג לפני כשבועיים, ב-23/12/23, בקרב בצפון רצועת עזה, כשעמד בראש הכוח עליו פיקד. אביו אייל מספר על דמותו הייחודית של אושרי ועל תחילת ההתמודדות עם האובדן הגדול שפקד אותו ואת המשפחה.

"אושרי היה מלח הארץ, הטוב שבאנושות"

"לאשתי רעות ולי יש 6 ילדים. אושרי הוא הבן הבכור, האדנים הגדולים של הבית, בסיס הבית, הילד הגדול שמקבל את מירב תשומת הלב בכל התחומים, ואחריו האחים שלו. אושרי היה מלח הארץ, הטוב שבאנושות. אני מבית שאן ואשתי רעות מחיפה, ובשנת 1999 הגענו לקרית שמואל. שנתיים אח"כ נולד אושרי, ב-2001.

אושרי למד בבית הספר היסודי "אהרון הרא"ה" ולאחר מכן בישיבה התיכונית "פרחי אהרון". כשהיה בן 18 עבר ללמוד בישיבת ההסדר בישוב טפחות, כשהמסלול הרגיל הוא שנה וחצי בישיבת הסדר, שנה וחצי בצבא ואז עוד שנה וחצי בישיבת ההסדר. אחרי שאושרי בנה את עולמות התוכן הרוחניים שלו, החליט לוותר על ההמשך בישיבת הסדר.

אחרי שנה וחצי בישיבות ההסדר בדר"כ הולכים כקבוצה ליחידות חי"ר, אבל אושרי החליט לוותר על המשך המסלול הזה ולעשות 3 שנים בצבא. על בסיס החינוך והערכים מהבית והרצון להשפיע בכל דבר שעשה בחיים, הוא החליט שהוא רוצה לעשות משהו משמעותי יותר בצבא.

קרא לחיילים "הילדים שלי"

"אושרי התחיל מסלול בסיירת נח"ל, הוא היה חכם ואתלט והצליח להתקבל למסלול. הוא עשה שם שנה וארבעה חודשים. מקום המדינה הנח"ל היה מקים הקיבוצים, ועד היום הוא נחשב פחות מזוהה עם הכיפות הסרוגות. אושרי היה שם עם 3 חברים מהכיפות הסרוגות, אבל הוא אהב את כל מי ששירת איתו, ללא שום אבחנה. כשסיים את המסלול המליצו עליו לקורס קצינים והוא חזר לפקד על הצוות שהדריך בקורס מ"כים. החיילים היו מאושרים כשראו שהוא חוזר כדי לפקד עליהם. הוא קרא לחיילים שלו "ילדים שלי".

חודש לפני שהוא נהרג אושרי הציע נישואים לארוסתו. זה מתאים מאוד לקרוא לחיילים שלו ילדים ובמקביל לחשוב על ילדים משלו".

"רצה לחבר בין כולם"

"מאז שאושרי נהרג מגיעים אלינו אנשים לנחם ומספרים שאושרי רצה תמיד לחבר בין כולם. אנחנו נוהגים לדבר על עולם הפרט ועולם הכלל. אדם בדרך כלל חושב על עצמו. בשעת מלחמה יש היפוך במחשבה ועולם הכלל חשוב יותר. אושרי כאילו אמר לארוסתו רביד: 'אני שם בצד את עולם הפרט ומתעסק עכשיו במהלך המלחמה, בעולם הכלל'. היה חשוב לו להיות עם הלוחמים ולהילחם איתם. לרגע הוא לא חשב להתמקד בעצמו, אלא רצה לתרום עד כמה שרק היה יכול".

"להיות גוף אחד"

"אצל אושרי בלטה המסירות שלו לעם ישראל, היה לו חשוב שעם ישראל יצא נשכר מהתרומה שלו. מפקדי המכלול (מי שמתכלל פעילות מבצעית בשטח) באו אלינו בשבעה, וסיפרו לנו שאחרי האירוע הם ביקשו לבדוק עם החיילים את מצבם לאחר שהמפקד שלהם נהרג. בדרך כלל לחיילים מאוד קשה להתמודד עם אובדן המפקד שלהם. כל החיילים אמרו שהם ימשיכו להילחם ברוחו של אושרי. הוא הנחיל בהם את ההבנה שהם מיוחדים, הוא נטע בלבבות שלהם את המשמעות של להיות גוף אחד, ללא קוטביות".

אושרי נפל בקרב בצורה הירואית

"אושרי נפל בקרב בצורה הירואית. הוא נפל בשכונה דארג' תופאח (בין שג'אעיה מדרום־מזרח לג'באליה בצפון־מערב), שכונה שהיא קן צרעות. אושרי והחיילים שלו היו צריכים להגיע לבית ספר שהיו בו אלפי תושבים לצד מחבלים. לקראת ההשתלטות על ביה"ס הם היו צריכים להשתלט על כמה בתים.

המחבלים חיכו באחד הבתים מתוך כוונה לפגוע בכל מי שעובר ואחרי זה להקריס את הבית. כמפקד אושרי נדרש לקבל החלטות בשטח וכך הוא הלך בראש הצוות, הראשון, על אף שיש שיטות לוחמה אחרות שבהן המפקד לא בראש. הוא הבטיח להורים שהוא ישמור על הילדים שלהם, הוא המפקד.

הוא נכנס לאחד הבתים, נתקל בשלושה מחבלים וקיבל שני צרורות שהרגו אותו במקום. במותו הוא מנע אסון הרבה יותר גדול. שלושת המחבלים זרקו רימונים ואח"כ ברחו דרך המטבח. אושרי דאג שיהיו בחוץ חיילים שיהרגו מחבלים שיברחו, ובאמת, ככה היה.

בשבת שבה הוא נהרג, נהרגו בחאן יונס 12 חיילים של גבעתי. אושרי בדרך אגב יצר משוואה אחרת, שבזכותה ממשיכים להילחם. אני לא רוצה לחשוב כמה חיילים היו עלולים להיהרג אם הוא לא היה פועל כמו שפעל".

"שלושה שבועות קודם לכן נהרג לאושרי חייל, אח דרוזי מבית ג'אן, חייל מצטיין בצוות, עדי מאלכ. הוא נהרג בפעילות שלא מתחייבת במציאות. אושרי לקח מאוד קשה את המוות שלו. הקורבן הזה הלך בדו"צ (ירי של כוחותינו נגד כוחותינו). אושרי הגיע הביתה בחנוכה ליום ונסע לנחם את משפחתו של עדי. אח"כ הם הגיעו לנחם אותנו בשבעה".

"אני צריך ללמוד מהבן שלי"

"אושרי הבין שצריך להתעשת. אני אומר לאשתי כל הזמן שיש לנו 5 ילדים שאנחנו צריכים לרומם אותם, כמו שאושרי דאג לצוות שלו. זה הבן שלי ואני צריך ללמוד ממנו. אני אבק לרגליו. אני עכשיו בחדר של אח שלו. הוא היה בן 22 וחצי והיו לו כל מיני תובנות על החיים. כשדיברנו על החתונה המתקרבת, הוא אמר לי שיהיו 130 חברים בחתונה. אמרתי לו אז שלא יכול להיות, זה המון. היום אני מבין שזו היתה הערכת חסר. היו לו חברים מכל המגזרים".

"השלט הזה קורע לי את הבטן"

"אני רואה את השסעים בעם, ראיתי את השלט שנתלה באיילון, שעליו מופיעים ראשי הקואליציה וכתוב שהם בוזזים ולוקחים כספים אך ורק למטרות שלהם ונקרע לי הלב. ראיתי את זה עוד לפני שאושרי נהרג. בשעת מלחמה מקטבים ומשסעים את עם ישראל. בשלט היה כתוב שהקואליציה שיש לנו היא קואליציית המשתמטים והבוזזים, בוזזים כסף מהמדינה ומעבירים את הכספים לצרכים שלהם. חשבתי אז, כשראיתי את השלט, שהבן שלי נלחם בעזה ואחרי זה הוא יראה את השלט הזה ויכאב לו לראות את הדברים. חשוב לי עם ישראל והזהות היהודית, לקרוא לי בוזז ומשתמט זה קורע לי את הבטן. אני מצפה מהאופוזיציה, יאיר לפיד או רן בן ברק, לגנות את הדברים, וזה לא קורה. אני אומר גם לימין, ואמרתי את זה לחברי הכנסת והשרים שהיו בשבעה: למה אתם לא אומרים שזה לא בסדר? זה מאוד הפריע לי. היה לי קשה לראות את זה, הרגשתי חלש כשראיתי את השלט הזה, לא יכולתי לדבר".

"השיח הפלגני נמשך"

אתה אומר לעצמך שזה לא נורמלי. התחלתי לפתוח תקשורת אחרי השבעה, ואני רואה שעדיין ממשיך ומתעצם השיח הפלגני הזה בתוך החברה הישראלית. אני רואה את הדברים. אנשי ציבור, שמובילים תהליכים שמייצרים את הבעיות האלה. פסקי הדין של בית המשפט השבוע, למה עכשיו? למה לבטל חוקי יסוד בשבוע הזה? אני אומר את זה גם לימין. הבן שלי הלך כדי שתוכלו לפתוח את הפה באולפנים? היו פה השר בן גביר ונפתלי בנט והם הסכימו איתי שצריך לגנות את הדברים".

"הם אמורים לבדוק את עצמם?"

הרמטכ"ל רוצה לעשות תחקיר צבאי כדי לבדוק את השביעי באוקטובר ומה שקרה מאז. הוא חשב שאת התחקיר ינהלו הרמטכ"ל לשעבר – שאול מופז, ראש אמ"ן לשעבר – זאבי פרקש ומפקד פיקוד דרום – סמי תורג'מן, ואז התחיל שיח, איך אפשר למנות לחקור את מה שקרה ע"י אנשים ששותפים למצב שאנחנו נמצאים בו? מדובר על אנשים שאמורים לבדוק את עצמם. מופז היה אחראי ההתנתקות, ופרקש שתמך בסרבנות לפני שהמלחמה פרצה, האם הם יכולים להיות אחראים על הבדיקה?"

"החיוך וטוב הלב שלו"

"אושרי היה כותב לעצמו בפנקסים והמשפחה עשתה סטיקר מאחד הדברים שכתב: "בכל אדם יש משהו מיוחד שכדאי ללמוד ממנו. בשביל זה צריך להיות סבלני לכולם, מודה זה קשה מאוד". הוא הצליח להשאיר משמעויות באנשים, עם החיוך וטוב הלב שלו. אנשים מכל מיני מקומות בארץ הגיעו לנחם אותנו וסיפרו איך הוא נגע בהם, אפילו במפגש אחד בודד. הבית שלנו היה תמיד בית מאוד שמח. אושרי ואני מאוד מאופקים, הכי מאופקים במשפחה. אם לא יהיה לנו בית שמח עבור הילדים שלנו, לא תהיה לנו תכלית להמשיך".

"האמונה עוזרת להתמודד עם האובדן"

"האמונה שלי עוזרת בהתמודדות עם האסון. בישיבות בתיכונים מלמדים תחום שנקרא מחשבת ישראל, זה עולם של לימוד שמדבר על ניתוח מצבים שבהם יהודי נתקל והאמונה מתנגשת ומקשה. אחד הדברים שמדברים עליהם זה עולם האובדנים, צדיק ורע לו רשע וטוב לו, למה זה קורה בעולם? למה ללכת בגיל 22.5? יכול להיות שכנגד המוות של הילד יש כפרה של אולי 1000 אנשים שהיו צריכים להיהרג במקום אחר. הוא נהרג על קידוש השם.

יש גמרא שאומרת שמי שנופל על קידוש השם, אין ברייה (אדם) שיכולה לעמוד לצידו. בדור שלנו זה כל חייל – אין ברייה שיכולה לעמוד לצידו. הנשמות האלה יושבות ליד הקדוש ברוך הוא. הנשמות לא עוברות בגן עדן או גיהינום, אלא ישר עולות למעלה, אין פקח ששולח אותם לשום מקום, אלא ישר לכיסאו של אלוהים. אחר כך מגיעים הוריו, כשהם נפטרים, והבן מכניס אותם ישר למעלה, הוא מחכה להם ומראה להם את הדרך. ככה האמונה מחזקת. אני יודע שלאושרי יש תועלת גדולה בעולם הבא. גם אנחנו נהנה מזה. בצורה כזו הקטע האמוני מקל עלינו, אנחנו ממשיכים להתחזק".

"מה שהצליח לעשות בעולם הזה"

"אושרי היה עם כיפה על הראש, הוא לא טשטש זהות, הוא הקפיד על שבתות. אני בהלם מהבן שלי, עד כמה היה חשוב לו להיות יהודי ואחרי זה איש צבא. אנשים עושים עילוי נשמות. במקרה של אושרי, הרב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, אמר לבן השני שלי, שכשאומרים לעילוי נשמת מישהו שנפטר, אין לו לאיפה לעלות יותר, ולכן במקרה של אושרי צריך להגיד "לזכרו" ולא "לעילוי נשמתו", כי נשמתו במקום הכי גבוה שאפשר. זה מאוד חזק, זה חלק מהאמונה. יש בזה משהו שאולי לא מנחם, אבל מחזק. מה שמחזק זה כל הדברים שהוא הצליח לעשות בעולם הזה".

מכתב לרמטכ"ל

אמש, מוצאי שבת 6/1/24, שלח בוצחק, יחד עם עוד שני אבות שכולים, יהושע שני ומשה מורנו, מכתב לרמטכ״ל, ששר הביטחון כשגם כן מכותב בו. במכתב הם מבקשים שוועדת החקירה שתקום כדי לחקור את מחדלי המלחמה תהיה בלתי תלויה ולא תמונה על ידי הרמטכ״ל עצמו. זאת בשל התנגדותם לחקירה שנפתחה במהלך המלחמה ע"י הרמטכ"ל, במטרה לחקור את מחדלי השבעה באוקטובר, בעוד שלטענתם לרמטכ"ל יש חלק במחדל.

בוצחק מתייחס למכתב ואומר:
"כתבתי את המכתב כי יש לי חשש שצמרת צה"ל דואגת לפוליטיקה ולא לניצחון במלחמה. הרמטכ"ל הוא איש יקר ואני מחזק אותו. יחד עם זאת ייתכן ויועצים לו גורמים כלשהם ויוצרים בלבול ומסיטים מהמטרה האמיתית של הניצחון בשדה הקרב. לא כדאי להגרר לתחקירים שייתכן וזה לא זמנם, ובמיוחד לא במבנה הפרסונות שצוין שם.

אני לא בטוח שאני יכול להביע את דעתי – לאחר ישיבת הקבינט בה חלק מהפוליטיקאים הביעו הסתייגויות מן הוועדה הזו, מיד נכנס לפעולה מנגנון תקשורתי רב עוצמה שמיועד להשתיק ולעשות דה-לגיטימציה לכל מי שיש לו דעה אחרת מזו של צמרת צה"ל – התקשורת וצד אחד של המפה הפוליטית.

נדרשת בדיקה אמיתית ויסודית בסיום המלחמה, השאלה היא מי יכול להיות אובייקטיבי ולתת לנו תשובות אמתיות? אנו זקוקים לאנשים שאינם צבועים באג'נדה פוליטית וזו בעיה אמיתית, כי יש קשר הדוק בין צמרת צה"ל, התקשורת וצד מסוים במפה הפוליטית. מי יכול להיות גורם אובייקטיבי?

בכל מקרה, אם בסוף יהיה ניצחון ללא אחדות אמיתית בעם, לא ננצח. הניצחון מגיע מהסכמה רחבה בעם ולא בצורה חד צדדית.