עֲדַיִן תַּחַת הַטְּרָאוּמָה שֶׁל הַטֶּבַח בְּ"עוֹטֵף עַזָּה" עַל נִצָּנֵי אַהֲבָה לֹא מְמֻמֶּשֶׁת. הַכּוֹתֵב, אוּרִי שָׁרוֹן מֵחֵיפָה, מְחַפֵּשׂ מַלְחִין/נה שֶׁיַּלְחִין/תַּלְחִין אֶת הַשִּׁיר. מִישֶׁהוּ מִכֶּם מַכִּיר?
אוּלַי אַחַד הַקּוֹרְאִים, אוֹ אַחַת הַקּוֹרְאוֹת, מַכִּיר/ה זַמֶּרֶת שֶׁתְּבַצֵּעַ אֶת הַשִּׁיר בָּרֶגֶשׁ הַנּוּגֶה הַמִּתְבַּקֵּשׁ.
לִתְגוּבָה…
גֶּשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת*
א
פִּתְאוֹם אַתָּה יֶשְׁנוֹ.
פִּתְאוֹם אַתָּה אֵינֶנּוּ.
הַתֹּם גַּם הוּא אֵינוֹ.
הוּא שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ.
ב
כָּאן שְׁבִיל הָרַקָּפוֹת
שֶׁלְּאוֹרְכוֹ זִמַּרְתָּ.
"רְאִי כַּמָּה יָפוֹת
כַּלָּנִיּוֹת", אָמַרְתָּ.
ג
אָחַזְתָּ בְּיָדִי
כָּךְ בְּמִקְרֶה כְּאִלּוּ.
פְּרָחִים כָּאן לְיָדִי,
אַךְ מָה הֵם כְּבָר יוֹעִילוּ?!
פִּזְמוֹן
וְגֶשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת
יַרְוֶה אֶת יְגוֹנֵנוּ.
הַמַּנְגִּינוֹת בָּאוֹת
וְרַק אַתָּה אֵינֶנּוּ.
ד
חִיַּכְתִּי בְּתוֹכִי
עַל דֶּרֶךְ בָּהּ חִזַּרְתָּ.
וּבְעֵינֵי רוּחִי
רָאִיתִי אֵיךְ פִּזַּרְתָּ
ה
שְׁלַל חִיּוּכִים קְצָרִים
וְסֹמֶק בְּפָנֶיךָ.
הִפְנַמְתִּי יְצָרִים.
הִצָּבְתִי לְפָנֶיךָ
ו
אֲרֶשֶׁת שֶׁל תְּמִימוּת,
אַךְ בְּתוֹכִי בָּעַרְתִּי,
וְגַל שֶׁל חֲמִימוּת
מִבְּלִי מֵשִׂים הֵעַרְתִּי.
ז
צָחַקְתָּ מוּל פָּנַי
כָּךְ בְּמִקְרֶה כְּאִלּוּ.
עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי,
אַךְ מָה הֵן כְּבָר יוֹעִילוּ?!
פִּזְמוֹן
וְגֶשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת
יַרְוֶה אֶת יְגוֹנֵנוּ.
הַמַּנְגִּינוֹת בָּאוֹת,
אֲבָל אַתָּה אֵינֶנּוּ.
ח
אֶזְכֹּר אֶת תְּמִימוּתְךָ
עָלֶיהָ כֹּה צָחַקְתִּי.
נָכוֹן, יֵשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ,
אַךְ אֶת דְּמוּתְךָ הִדְחַקְתִּי.
ט
נִצַּבְתָּ לְיָדִי
כָּךְ בְּמִקְרֶה כְּאִלּוּ.
הָאֱלוֹהִים עֵדִי,
גַּם מַלְאָכִים יוֹאִילוּ
י
לִלְחֹשׁ עַל אָזְנְךָ
שֶׁפֶּרַח לֹא קָטַפְתָּ.
עַכְשָׁו אַתָּה אֵינְךָ,
אַךְ אֶת לִבִּי עָטַפְתָּ.
פִּזְמוֹן
וְגֶשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת
יַרְוֶה אֶת יְגוֹנֵנוּ.
הַמַּנְגִּינוֹת בָּאוֹת,
אֲבָל אַתָּה אֵינֶנּוּ.
י"א
צִיּוּץ שֶׁל צִפּוֹרִים
כְּבָר לֹא נִשְׁמָע לָבֶטַח.
אָבְדוּ גַּם סִפּוּרִים;
נָמוֹג לוֹ גַּם הַמֶּתַח.
י"ב
כָּאן שְׂדֵה דָּמִים דּוֹמֵם
נִשְׁטַף, נִמְחָה הָרֹעַ.
עֲדַיִן הוּא שׁוֹמֵם,
אַךְ בּוֹ נָשׁוּב לִזְרֹעַ.
י"ג
שִׁירַת הַבּוֹדְדִים
שׁוּב בְּתִקְוָה נִלְחֶשֶׁת.
נוֹתַרְנוּ יְדִידִים.
אֲנִי רַק מְנַחֶשֶׁת…
פִּזְמוֹן
וְגֶשֶׁם שֶׁל דְּמָעוֹת
יַרְוֶה אֶת יְגוֹנֵנוּ.
הַמַּנְגִּינוֹת גּוֹוְעוֹת
וְגַם אַתָּה אֵינֶנּוּ.
————
*עַל רֶקַע הַטֶּבַח בְּעוֹטֵף עַזָּה
(כֹּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת, אָקוּ"ם)
במנגינה של "שירים עד כאן" של [ד"ר] גידי קורן (לא נחום היימן ז"ל), יוצא מהמם.