(חי פה) – לאחר שחייה ניצלו, נעמה גל, שנפצעה במסיבת הטבע ברעים, פגשה את צוות מד"א שטיפל בה ופינה אותה לבית החולים.
נעמה גל שנפצעה מירי מחבלים במסיבה ברעים בשבת השחורה בשבעה באוקטובר, התחבאה בתוך מכולת זבל במשך 3 שעות ונורתה 4 יריות. היא חולצה והובאה לחבירה עם צוותי מד"א וטופלה ע"י פראמדיקית מד"א נעם ויסבוך וחובשת מד"א נועה שמעוני מבת ים, שפינו אותה לבית החולים כשמצבה מוגדר קשה. לאחר שהתאוששה והשתחררה מבית החולים, פגשה נעמה את נעם ונועה שהגיעו לבקרה בביתה שבחיפה.
"לא הורדתי את הרגל מהגז"
חובשת רפואת חירום במד"א ונהגת הניידת טיפול נמרץ נועה שמעוני שחזרה: "את נעמה פגשנו ב-7 באוקטובר בכניסה לשדרות, בשעות הראשונות של מלחמת ״חרבות ברזל״. היא סבלה ממספר פצעי ירי בגופה ומצבה היה קשה מאוד ולא יציב. היא אמרה לנו רק כמה משפטים בודדים והתמוטטה. ברגעים האלו לא ידענו איזה מסע עברה נעמה עד שהגיעה אלינו. ברגעי הטבח הנורא נעמה וחבריה הסתתרו בתוך מכולת זבל, חלקם נרצחו וחלקם היו פצועים ומדממים. במהלך הפינוי לבית החולים עשינו כל מה שאפשר כדי להציל את החיים של נעמה. לא הורדתי לרגע את הרגל מהגז, אחרת היינו מאבדים אותה בדרך."
"הפציעה של נעמה הייתה קשה מאוד" מספרת פראמדיקית מד"א נעם ויסבוך, "הסתכלתי עליה בידיעה שאעשה הכל כדי להציל את חייה. העברנו דיווח למוקד מד"א על מנת שיעדכן את בית החולים על הפציעות הקשות שלה, כדי שהרופאים יהיו ערוכים לכך, ופינינו אותה תוך כדי טיפול תרופתי מורכב לייצוב מצבה."
"מראות שלא נשכח לעולם"
"לאחר הפינוי חזרנו לשטח והמשכנו לטפל בנפגעים נוספים, ראינו מראות שלא נשכח לעולם וכל זה תחת סיכון חיים אדיר של כלל הצוותים הרפואיים בשטח", משחזרות נעם ונועה, "אבל עדיין נעמה הייתה זו שתפסה לנו את הלב ואת המחשבות, ובמשך שבוע שאלנו את עצמנו מה איתה והאם שרדה את התופת הנוראה. במקרה נתקלנו בסטורי שלה בו חיפשה את מי שטיפל בה ויצרנו מיד קשר. הסיפור של נעמה הפך להיות נקודת האור שלנו בכל החושך הזה. התרגשנו נורא לשמוע שהיא לא רק עומדת על הרגליים, אלא גם התאוששה וחזרה הביתה. זה ממש נס רפואי."
מספר ימים לאחר ששוחררה נעמה מביה"ח, הגיעו נעם ונועה לפגוש אותה בבית בחיפה ואמרו: "סוף סוף נפגשנו, לשם שינוי לא בסביבת מלחמה מגואלת בדם ומלאת חול ועשן, הייתה לנו הזכות להיות שם ולטפל בה."
"בזכותכן אני חיה"
נעמה גל, שהתרגשה לפגוש את נועה ונעם, אמרה: "אתן המלאכיות שלי, גם אלף מילים לא יתארו כמה אני מודה לכן, בזכותכן אני חיה. תודה לכן ועליכן."
תודה על הבאת הסיפור,
אם אפשר לצמצם בשגיאות הקלדה זה יהיה נחמד מאד