סמ"ר דניאל משה דנינו ז״ל מחיפה נהרג לאחר שנלחם בכל כוחו

ההלוויה תתקיים ביום רביעי (11.10.23) בשעה 15:30 בבית העלמין בצור שלום בקרית ביאליק בחלקה הצבאית של קרית ים

סמ״ר דניאל משה דנינו, בן 21, מחיפה, היה לוחם בגדוד 13. המורים שלו מספרים על בחור מקסים, שנלחם בשביל להגיע לגולני ומצא את מותו לאחר שנלחם בכל כוחותיו.

דנינו גר בקרית שמואל בחיפה ולמד בבית הספר לווינסון בקרית ים. עופר ליעוז-מנדלוביץ הוא מורה לשל"ח, שהצטרף למסעות של בית הספר. "יצאתי עם דניאל לטיולים. אחרי שהוא כבר התגייס לצבא פגשתי אותו והוא אמר לי, "עופר, הלכתי לגולני כי הדלקת אותי על היחידה". הוא היה גולנצ'יק שלחץ להגיע רק אבל רק לגולני. לחם כמו נמר, אבל בכאב לב הוכרע".

תמיד רצה לעזור לכולם

המורה לשל"ח של דנינו, מאיר בן ארויה, סיפר על ילד חייכן, שתמיד רוצה לעזור. "לימדתי אותו מכיתה ז' עד י"ב. הוא היה ילד מאוד חייכן. היה מגיע כל בוקר, שואל אותי האם צריך עזרה. הוא היה מאוד אהוב בכיתה. דניאל אהב מאוד טיולים ואת השדה. תמיד עזר במסעות. כשהוא היה בכיתה י"ב ויצאנו למסע האחרון, הוא עזר להרבה תלמידים. באמת הוא ממלח הארץ, ילד מאוד חיובי. מהתחלה היה לי קשר מאוד טוב איתו. זו אבידה גדולה מאוד. במסע האחרון בכיתה י"ב עופר ליעוז מנדלוביץ עזר לי להוציא את המסע. עופר פגש את דניאל לפני שנה, ודניאל סיפר לו שהוא שירת בגולני בעקבות מה שעופר סיפר בבית הספר על גולני. דניאל נהרג בהיתקלות עם מחבלים, הוא השיב אש ונהרג".

המחנך קמרי מספר על דניאל:

"דניאל היה במחזור החינוך הראשון שלי, קיבלתי את הכיתה, כשהייתי בן 24, קרוב מאוד לגיל שלהם. מהיום הראשון היה לי חיבור מדהים איתו. היה לי חיבור מאוד מיוחד איתו. בבית הספר שלנו יש כיתות קטנות והקשר בין המחנך לתלמידים חזק מאוד. דניאל התייעץ איתי בהרבה דברים אישיים. הוא היה ילד חכם, שרוצה גם לטייל וליהנות, אבל מעולם הוא לא שיקר לי. הכול אצלו היה בהומור. לאורך השנים החדרתי בתלמידים את המודעות לשירות משמעותי. בטיול השנתי בכיתה י' הוא אמר לעופר שהוא יילך לגולני. בסוף כיתה י"ב ביום ההורים האחרון אני יושב עם אמא שלו ואומר לאמא שלו, שהבן שלה יהיה לוחם בגולני. אמא שלו לא האמינה. כשהוא התלבט אם לחתום קבע הוא התקשר אליי. עם השנים היה ברור שהוא רוצה להיות לוחם. מדובר בילד חכם ומלא שמחת חיים ומוקף בחברים. מהרגע שהוא רצה להיות בגולני, הוא עשה הכול בשביל זה. פגשתי אותו כשהוא היה בצבא, והוא אמר לי שהוא כבר לא יוצא והוא מפוקס על השירות הצבאי שלו. ביום הזכרון האחרון הגיעו הרבה בוגרים של בית הספר על מדים. מהמחזור הזה יש 5 לוחמים ודניאל הגיע למנהל ואמר לו, שהוא רוצה שהוא ישמע מה הוא למד בבית הספר. הוא סיפר איך הוא הצליח לשכנע חייל שלו לרוץ את כל המסע. הוא אמר שככה אנחנו נהגנו בו בלווינסון. הוא ידע להודות על מה שעשינו בשבילו. זו אבידה גדולה".