לכבוד: ועדה מחוזית לתכנון ולבניה חיפה
הנדון: תכנית חפ/1870/ב "לב הכרמל", או "הבית בכרמל", היינה 23 חיפה
הנני להגיש בזאת התנגדותי לפרוייקט הנדון, להלן עיקרי נימוקי:
א. הוצאת המבנה ברשימת השימור בדרך של הונאה: הייזמים הציגו לחברי ועדת
השימור מצג כאילו אדריכל פרופ' אמנון בראור, מומחה לשימור בעל מוניטין, תומך
בהריסת המבנה. רוב חברי הועדה, וגם אני כיו"ר הועדה באותה עת, האמינו
לדבריהם, והסכימו להחלטה שמשמעותה הוצאת המבנה מרשימת השימור. אולם
עד מהרה קבלנו מכתב נזעם מאדריכל בראור, בו הוא מכחיש את מה שייחסו לו
הייזמים, וקובע באופן הכי נחרץ כי אין להרוס את המבנה!
הייזמים המתיקו עימי סוד, ו"הסבירו" לי כי "האמת" היא שבראור תומך בהריסה,
והתכנית הוכנה במשרדו ועל דעתו, אבל "לא נעים לו", כמומחה ופרופסור לשימור…
בראור הכחיש בתוקף רב גם בדיה זו, ודרש תיקון הפרוטוכל. גם אני דרשתי דיון
שני כדי להחזיר את המבנה לרשימת השימור, אולם נדחו דרישתו וגם דרישתי.
בדיון אציג פרוטוכל ומכתב מטעמו בנדון.
ב. ניגוד עניינים לכאורה של חבר הועדה סביון: תכנית אחרת, הפעם באמת מטעם
בראור, הוצגה שוב בועדת השימור, היות שהמבנה הוא במיתחם לשימור, גם אם
המבנה עצמו "הוצא" מרשימת השימור בדרך המתוארת בסעיף א'.
הופתענו לגלות כי חבר הועדה, מ"מ רה"ע ישראל סביון, נכח והצביע בעד הבקשה,
למרות שבידינו מסמכים המתעדים קשר עיסקי בן שנים רבות בינו לבין הייזמים.
תלונה בנדון הוגשה לועדה למניעת ניגוד עניינים במשרד המשפטים. בדיון נציג
מסמכים גם בנושא זה.
ג. הריסה החזית המזרחית: התכנית שעל הפרק כוללת הריסה, שיחזור, ובניית
החזית מחדש לצורך הרחבת המבנה. לטענתנו יש לראות את המבנה כאילו הוא
עדיין מיועד לשימור, לאור סעיף א' לעיל, וכי הריסה ובניה מחדש של החזית
החשובה ביותר של המבנה, גם אם תשוחזר, אינה עולה בקנה אחד עם החוק
בכל הנוגע לשימור המקצועי של המבנה.
ד. שימור המבנה הוא חובה: לדברי הייזמים השימור הוא כביכול "בהתנדבות",
לכאורה היו יכולים להרוס אותו מחר "על הבוקר". אין לכך בסיס! אילו יכלו – היו
הורסים. ואפילו בקשו היתר להריסה, ורק חתימתי כיו"ר הועדה דאז, חסרה כדי
לממש את רצונם. לא חתמתי, ועובדה שלא הרסו. סימן שרצו, ולא יכלו.
הדיונים נעשו תחת חרב דמוקלס: אם לא תתנו – נהרוס! לצערי נבהלו ונתנו…
ה. לא מגיע פיצוי עבור השימור: לטובת הייזמים נלקחו בחשבון עלויות דמיוניות
בגין השימור כביכול, כדי להצדיק תוספת חריגה של זכויות בניה, כ"פיצוי" לייזמים
המתנדבים לשימור. לטענתנו יש לראות המבנה כנמצא עדיין ברשימת השימור
לאור סעיף א', וחובה על הייזמים לשמר אותו כחוק, עם או בלי פיצוי. הרי הם ידעו
היטב שהם רוכשים מבנה לשימור, ובמה זה כרוך ומחייב אותם.
ו. ה"פיצוי" מופרז ביותר: גם אם רוצים לפצות אותם, לפנים או מחוץ לשורת הדין,
אין לכלול ב"הוצאות השימור" עבודות שצריכים לבצע ממילא, כמו בכל בנין ישן, או
הוצאות על שינויים במבנה הקשורים בפרוגרמה הפונקציונלית העיסקית שלהם,
ולא בשימור. לא מצאנו במבנה שום חמרי גימור נדירים שצריך לשחזר או לייבא
מחו"ל, שום עבודות המחייבות בעלי מקצוע מומחים, ושום עלויות שימוריות באמת.
ז. המבנה פוגע בגן-שמואל: קרבתו של הבינוי לגן שמואל פוגעת בגן, מצלה עליו
בעיקר בפני שמש דרומית נמוכה בחורף, שהיא חיונית לצומח, ורצויה לבאי הגן.
ח. המבנה גדול על סביבתו בכמה מספרים: הפיצוי המופרז לייזמים ע"י זכויות בניה
חריגות ביותר, ייצור מונסטר של ממש, המאיים על המיתחם סביבו, שלרגע שכחו
שגם הוא לשימור, ולא הוצא מרשימת השימור. המבנה פשוט "יגמור על המיתחם",
"טיטניק" במעגן של מפרשיות.
במיקום אחר, בלי קשר ל"מגיע – לא מגיע", היינו אומרים: מה ההקמצנות הזו?
ייזמים רוצים לבנות, להרויח – תנו להם! עד כמה שהסביבה יכולה לשאת מבחינה
מקצועית אורבנית. אין לנו דבר נגד ייזמים, שירויחו כמה שיותר. אולם לנגד עינינו
גם סביבה ייחודית שבמקרה זה גוזרת על הפרוייקט מגבלות, ומחייבת לשמור
אותו בגודל ה"הטבעי" המקורי שלו.
ט. שימור מגדל המים: לא למותר להזכיר בהקשר זה את מגדל המים, שתוכנן
ע"י האדריכל הנודע יוחנן רטנר, וה"דיאלוג" בינו לבין בית האבות, שתוכנן ע"י
האדריכל חת. זהו ציר מרכזי במיתחם לשימור, ומקוים כי העתקת תחנת הכיבוי
לאתר חדש, תאפשר לשקם ולהחזיר למגדל המים את עלומיו.
התחדשות מגדל המים, ובמקביל בינוי ושימור בית האבות בקנה מידה מתאים
לסביבתו, יזכו את חיפה ואת הכרמל בפנינה אדריכלית שבחו"ל וגם בתל אביב
ובערים אחרות היו יודעים לשמר ולכבד.
בברכה, שמואל גלבהרט
אדריכל ומתכנן ערים
יו"ר הירוקים של חיפה במועצת העיריה