לוח זיכרון נחנך בחיפה – 75 שנים לפרשת אקסודוס
בטקס מרשים ומכובד שנערך הערב (ראשון, 17/7/22) מתחת לגשר במחלף אלנבי, ברחבה שליד החוף הסמוך ל"כיכר פאפא" בשכונת בת-גלים בחיפה, נחנך לוח הזיכרון והמידע לציון 75 שנה למסעה של ספינת המעפילים "יציאת אירופה תש"ז", או כפי שהיא מוכרת בשמה הידוע יותר – "אקסודוס 1947", שהפליגה לפני 75 שנה בשעות הבוקר של ה-11 ביולי 1947, מנמל קטן, סט שבדרום צרפת לנמל חיפה כשעל סיפונה 4,530 מעפילים, עולים ניצולי שואה ו-40 "צופים יהודים" מצפון אפריקה, בהם היו 1,284 נשים, 1,568 גברים, 1,017 נערים ו-685 ילדים, גברים נשים וטף שכל חלומם ומטרתם היתה לעלות לארץ ישראל.
להקת חיל הים עם הסולנית המיתולוגית של הלהקה חיה ארד-יונאי ◄ צפו
הקרב העקוב מדם של 'אקסודוס'
סיפורה של ספינת המעפילים "אקסודוס" הנחשבת ל"ספינת הדגל" של מפעל ההעפלה הוא בזכות סיפור הפלגת מעפיליה שהיה גם מבצע ההעפלה דרמטי, מפורסם ורב התהודה של מפעל ההעפלה בימים שלפני קום המדינה. לפני הגעתה לחיפה נערך קרב עקוב מדם כנגד הצי הבריטי, שבמהלכה נהרגו 2 מעפילים ואיש צוות אחד וכ-200 פצועים.
להקת חיל הים עם חיה ארד-ינאי, הזמרת המיתולוגית של הלהקה ◄ צפו
הגירוש
הבריטים לא התירו למעפילים להיכנס ארצה וגירשו אותם בחזרה לגרמניה. הניצחון במאבק על דעת הקהל העולמית בפרשת אקסודוס סייע להצלחת המאבק המדיני נגד הבריטים שלבסוף גם הוביל להחלטה ההיסטורית של הכ"ט בנובמבר 1947. חרף הסגר שהטילו הבריטים על כל נתיבי העלייה לארץ ביולי 1947, הנוסעים לא הורשו להיכנס לחופי ארץ ישראל, הבריטים לא נתנו להם לעלות ארצה ולכן גורשו המעפילים בכוח לצרפת ומשם למחנות מעצר בגרמניה בהם שהו חודשים ורק לאחר מכן עלו לארץ.
הזמרת המיתולוגית חיה ארד יונאי ◄ צפו
"הים לכולנו פתוח"
את הטקס המרשים שבארגונו השתתפה עיריית חיפה, ליוו 10 יאכטות של קהילת שייטים כרמל, שהצדיעו וחלקו כבוד מהים למעפילי אקסודוס. מר ליאב מנחם, חבר הנהלת עמותת "קהילת שייטים כרמל" בירך ואמר: "חברים יקרים, קהילת שייטים כרמל, גאה ליטול חלק צנוע במעמד חגיגי זה, של הנצחת גיבורי משט האוניה "אקסודוס". אך סמלי הוא החיבור, שבין הנצחת וזיכרון המורשת שהנחתם, לבין הסמל המובהק ביותר של חופש, כפי שנתפס בעינינו, אוהבי הים – והוא החירות להפליג במרחביו הפתוחים והאינסופיים".
"זהו החיבור ביניכם – שאולצתם להגיע, דרך הים, גורשתם בעל כורחכם מחופי ישראל, שהיתם בכפיה בארצות ניכר, ועוכבתם חודשים ארוכים לפני שניתנה לכם הרשות להגיע ארצה בחזרה – ובינינו, חובבי השיט, אשר ששים תמיד אלי ים, מפליגים לארצות הים, אל העולם הגדול, מציצים בו פעם ושניה, לא בהיחבא, אלא בראש מורם, לא בכפיה, אלא מבחירה, ומתוך אהבת הים, לא כמגורשים, אלא כאורחים רצויים, תוך הנפת דגל ישראל בראש התורן, ותוך שבכל עת שנחפוץ, פתוחה בפנינו הדרך לחזור הביתה.
אנו, חברי "קהילת שייטים כרמל", מחבקים ומצדיעים לכם, גיבורי האקסודוס ובני משפחותיכם, ומזמינים אתכם להצטרף אלינו, למסעות ימיים, לא בכפיה, לא כמגורשים, אלא ליהנות מהים, כמו שצריך ליהנות מהים, כי היום, ובמידה לא מועטה בזכותכם – הים לכולנו פתוח".
"על אם הדרך"
נשאו דברים גם מר יצחק רוזמן, יו"ר צוות שימור מורשת אקסודוס והד"ר צבי חטקביץ, חבר צוות שימור מורשת אקסודוס. בחלק האומנותי נטלה חלק והופיעה גם להקת חיל הים, עם חבריה ליהי אלישקוב, ליטל פורדר ונוה ממו, ששרה משירי להקת חיל הים הידועים, ביחד עם סולנית להקת חיל הים המיתולוגית, הזמרת החיפאית חיה ארד-יונאי, שהופיעה בחן רב עם שירה הידוע "על אם הדרך", אותו כתב נתן אלתרמן והלחינה נעמי שמר, ומספר על תקופת ההעפלה ועם השנים הפך לנכס צאן ברזל בתרבות של מדינת ישראל.
שואה, העפלה ותקווה
השיר מחבר בין השואה להעפלה ולבסוף גם לתקווה. במילותיו: "העץ עליו נעקד ונרצח האב הפך לתורן של ספינת המעפילים בה מפליג הבן. למרות שהספינה נוטה על צדה מעומס משאה ולמרות שהאויב הבריטי אורב לה בציפורניו השלופות, היא ממשיכה לחתור קדימה, כאשר תורן העץ ממשיך לעמוד זקוף ולא ייפול.
בסיום הטקס המרגש, הושמע המנון מעפילי אקסודוס.
מקסים. נהניתי לקרוא את הכתבה. שאפו על הארגון והביצוע.
תודה על הכתבה.
לפי התיאור לא הייתה במקום ראשת העיר חיפה, הגב. עינת קליש, שבחסות העיריה ובתרומתה הוצב השלט ונערך האירוע.
ראוי היה גם לצטט מדברי נציגי צוות המורשת ד"ר צבי חטקביץ ומר יצחק רוזמן – יו"ר צוות מורשת אקסודוס.
למה לא פירסמו את דבר הטקס כדי שיותר אנשים יוכלו להשתתף ולציין את האירוע. כרגיל,כל מה שהעיריה שלנו עושה יוצא עקום.
תודה על האזכור והכתבה.
מה זה טקס פרטי למוזמנים בלבד?
איפה פרסמו? מי היה יכול להשתתף?
מדוע לא הביאו ילדים, צופים ובתי ספר לטקס הזה? האם זכרון האקסודוס, ובכלל ההעפלה, יעלם עם אחרוני המעפילים שבחיים? מה יהיה בדור הבא, יספרו את הסיפורים או ישכיחו את הגבורה?
האם נשמע אמירות כמו "חבל שאין פה שלטון בריטי" שכל מי שחי בתקופה ההיא היה גוער ומזדעק נגדן כאילו הביעו תמיכה בצוררי גרמניה. אטימות הלב של הבריטים לשלוח פליטי שואה חזרה לגרמניה, מישהו מדבר על זה? מזכירים את זה?
לוח זכרון קטן. לא, היה ראוי שהטיילת מול שכונת שער העלייה, תיקרא טיילת ההעפלה. ושעליה יהיו דגמי האוניות כפסלים גדולים שעליהם סיפור ההעפלה והרשעות הבריטית של שלטונות המנדט והספר הלבן ימח שמם.
נכון מאד חבל שלא דאגו להביא בני נוער לטקס הזה.
אייל, אתה צודק לגמרי. גם אני חיפאית (ובת למעפילים). חיפה שהיוותה שער למרבית ספינות המעפילים (שער סגור למרביתן), לא מאזכרת מספיק את הספינות. בכיכר לונדון בתלאביב, בקצה רחוב בוגרשוב, יש אנדרטה מדהימה לכל הספינות. הרעיון שלך בדבר טיילת ההעפלה נפלא.