לורנס ונטלי, שני צעירים גאים ומרשימים
חיפה ידועה כעיר מגוונת מבחינה חברתית: מגזרים ועדות, שילוב של צברים ועולים חדשים, דתות שונות, ערבים מוסלמים ונוצרים ועוד. בתוך הגיוון האתני הזה, הזה,של כל אחד היא זו פורחת גם קהילה רחבה שבתוכה חיים רוסים, ערבים, צברים ועוד ועוד, שבחיבור ביניהם, למקום שממנו באו יש מעט מאוד משמעות. הכירו את נטלי ואת לורנס, חיפאים גאים בהחלט.
דרמה במשפחה ותמיכה מהחברים
נטלי פונומרנקו, תושבת חיפה בת 25, נולדה באוקראינה ועלתה עם משפחתה לישראל כשהיתה בת שנה וחצי. כשהיתה בת 11 חזרה עם משפחתה לאוקראינה, ולפני 4 שנים הגיעה שוב לארץ, לחיפה, הפעם לבדה. היום היא סטודנטית לתקשורת ולספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה. פונומרנקו מגדירה את עצמה כדו-מינית ומאוד גאה בכך.
נטלי פעילה מאוד בתחום הלהב״ט. הוא מפרסמת בעמוד האינסטגרם שלה את מחשבותיה, היא חולקת מידע אודות הקהילה הגאה ותנועת הלהט״ב, היא מעלה פוסטים שעוסקים בסקסיזם, בגבריות ונשיות. מבחינתה, המושגים כגון גבריות ונשיות לא קיימים באמת, אלא זו החברה שמכתיבה לנו אותם.
כשהיתה בערך בת 18, הבינה נטלי שהיא נמשכת גם לנשים. בגיל 20 החליטה לספר על כך לחבריה הקרובים. ויש לה הרבה כאלה, מכל מיני מקומות ותקופות: חברי ילדות מאוקראינה, רוסים, דרוזים, יהודים מסורתיים, צברים… אף אחד לא ניתק עמה קשר בגלל זהותה המינית. הפחד הגדול ביותר שלה היה לספר למשפחתה. כיוון שקרובי המשפחה שלה מסורתיים, ידעה שהגילוי יהיה בעייתי עבורם.
"היה לי כבד להחזיק בפנים ולשקר"
נטלי מספרת:
ידעתי שאמא שלי לא תקבל את היציאה שלי מהארון. היא גרה בקרים, החברה שם לא כל כך מקבלת את זה. ידעתי שהם לא יקבלו את זה באופן חיובי. בכל זאת, היה לי חשוב להוריד את המחשבות האלה מעצמי. היה לי כבד להחזיק אותן בפנים ולהמשיך לשקר.
ואכן, זה היה מאוד דרמטי. נטלי העלתה פוסט באינסטגרם, בו כתבה שהיא עומדת להשתתף במצעד הגאווה בחיפה. "כל המשפחה מהצד של אמא גילו את זה ולא קיבלו את זה בשום אופן. עד היום אנחנו לא בקשר, בעיקר בעקבות היציאה שלי מהארון, אבל ככה זה וזו החלטה שלי״, היא אומרת. רק אביה של נטלי קיבל את בתו כמו שהיא. היא גר בארץ ויש ביניהם קשר טוב.
הכל עניין של החברה, המסורת והחינוך
פונומרנקו טוענת כי בחברה הרוסית כמעט לא מקבלים את הלהט"בים. "אני נתקלת בהמון שאלות סקסיסטיות, באי הבנות ושאלות מיניות פרימיטיביות מגעילות", היא אומרת, ״כל זה כי אני דו מינית״. "קיימות מלא סטיגמות על להבט"בים שמזמן איבדו את הפופולאריות שלהן בחברה המודרנית, ורק בחברה הרוסית עדיין משמשות כהשפלה וגסות רוח".
לשתף בלי פחד
בתקופה בה גילתה את זהותה המינית, היה לה קשה להיחשף חברתית ולקבל את היותה "שונה". היום נטלי גאה במי שהיא ופתוחה לחלוטין לגבי הנושא: ״זה חלק מאוד גדול ממני. הדבר הרע ביותר שאוכל לעשות לעצמי זה להכחיש את הרגשות שלי״, היא אומרת.
נטלי משתפת:
מאוד עזר לי להתחבר לכל מני קבוצות של הקהילה הגאה. לדוגמה, התא הגאה של אוניברסיטת חיפה שם מאוד תמכו בי ומצאתי שם חברים קרובים. זה מאוד עזר לי לקבל את עצמי ולגרום לאחרים לקבל אותי, לשתף בלי לפחד שישפטו אותי. כולם היו לצדי, חיזקו אותו, שלחו לי דברים משמחים ותומכים באינסטגרם. היו ביניהם אפילו אנשים שאני לא מכירה.
לורנס כריסטיאן
לורנס כריסטיאן דאו, בן 23, נולד וגדל בחיפה. לורנס עובד כברמן ומוכר את האומנות שלו. לורנס מגדיר את עצמו כהומוסקסואל, הוא יצא מהארון בסוף כיתה ז', תחילת ח', אך למעשה, הוא מספר, היה זה תהליך שארך כמה שנים.
כשהיה נער צעיר, החליט לשתף את חבריו מהשכונה וממרכז הנוער. כפי שציפה, חלק מהחברים תפסו ממנו מרחק, אך היו כאלה שקיבלו את "לורנס החדש״ ונשארו חברים קרובים. עם אימו, כך הוא מספר, זה היה תהליך לא פשוט, שעבר שלבים מאתגרים.
הבחירה של אמא
לפני שיצא מהארון בפני אימו, פחד כי ימצא את עצמו נזרק מהבית. על אף החששות האלה, הרגיש שהוא חייב לשתף אותה, ולא יוכל להמשיך להתגורר איתה באותו בית מבלי שיעשה כן. הוא החליט שיעשה זאת יחד עם העובדת הסוציאלית.
לורנס מספר: "אמרתי לה. ישבנו בחדר בשקט, קרוב ל-5 דקות רק הסתכלנו בעיניים אחד של השנייה בלי להוציא מילה מהפה. המתח היה נוראי. העובדת הסוציאלית ניסתה "להרגיע" את אמא שלי ואמרה כל מיני משפטים מדכאים, כמו 'הוא ילד, יש לו עוד כמה שנים עד שידע בוודאות מה הוא', או 'אני מקווה שאתה יודע שזו לא הדרך היחידה…'
פתאום אמא שלי עצרה אותה ואמרה: 'אני לא ידעתי את זה, אבל בכל מקרה, אם זה מי שאתה – אז תהיה. אני אוהבת אותך תמיד ויודעת שהצעד הכי לא נכון מבחינתי יהיה להרחיק אותך ממני. כמו שאתה הבן שלי, אתה גם הבן של העולם ולעולם לא אקח ממך את הזכות להיות חופשי. אני לא יכולה להחליט בשבילך מי אתה או מה אתה, אבל אני כן יכולה לתמוך בך לאהוב אותך וזו הבחירה שלי'".
״אין הבדל בין החברה הערבית, הרוסית והצברית"
לורנס משוכנע כי אין משמעות לחברה ממנה הוא בא. העיקר, לדבריו, הוא למצוא אנשים שיתמכו בך, לא משנה אם הם רוסים, אתיופים, ערבים, או מכל מוצא אחר. ״תמיד אדע להתרחק מאנשים שטופי מוח, הפחדנים והרעילים, שלא מוכנים לקבל מישהו עם גישה שונה משלהם, ושלא מסוגלים לשנות את דעתם״.
המכנה המשותף בינו לבין נטלי, סבור לורנס, הוא האנושיות והסובלנות. "ללא שום ספק, סובלנות, הכלה, הקשבה, אלה מאפשרים לאנשים להתקיים ולחיות זה לצד זה, בלי שנאה לאחרים, בקבלה ואנושיות".
חברים שהם כמוני
כדי להתמודד עם אנשים שלא מקבלים אותו ועם החוויות הלא נעימות שמביאה אותו זהותו המינית, הוא פוגש עובד סוציאלי פעם בשבוע וכן, אסף מסביבו חברים שמבינים אותו ומקבלים אותו. "החברים שלי הם אנשים מאוד פתוחים, שמייצגים את הדור הבא, דור שמחפש לפתור בעיות וקונפליקטים, דור ששואף לבטא את עצמו, ליצור, לאהוב ולהפיח חיים במה שנבל. לורנס מבקר גם ב"בית הקהילות" בשכונת הדר, והמפגש השבועי עם העובד הסוציאלי עוזר לו למצוא פתרונות להתמודדויות השונות שלו ביום ביום.
חיפה ולהט"בים
פונומרנקו חושבת שחיפה מאוד מתאימה לפעילות של הקהילה הגאה. "מתקיימים כאן מצעדי גאווה והאנשים די פתוחים לאירועים כאלה. אבל יש מקומות בעיר שיש יותר קושי להיחשף, לא תמיד אני מרגישה בנוח מבחינת הבעת רגשות, שיתוף של מה שעובר עלי, תלוי איפה", היא אומרת.
לורנס בטוח שהקהילה בחיפה יכולה להיות שווה בכל העיר, בלי הבדל או אפליה מכל סוג, ודווקא הנגוון פה יכול לעזור בהעלאת המודעות בנושא: "כנער ערבי חיפאי הומוסקסואל מחוץ לארון ושגאה בכך, אני יודע שהפחדים של הקהילה הגאה כאן הם רבים. באופן אישי, אני מרגיש שהקושי הכי גדול שאני מתמודד אתו הוא הצורך להתחבא, כדי כאילו להגן על עצמי מהחוץ. אני לא יכול להכליל את כל הקהילה הגאה ולהגיד שכולם מתמודדים עם אותן תחושות, או להגיד שאני יודע מה עובר על כל אחד ואחת, אבל נדמה לי שאלה אותן תחושות ואותם פחדים שתמיד ליוו את הקהילה הגאה, לאורך כל התקופות.
הצטרפו לנטלי ולורנס במצעד הגאווה
נטלי ולורנס השתתפו במצעדי הגאווה בחיפה בשנים קודמות ומתכננים לקחת חלק באירוע הזה גם השנה. מעבר לצורך להיות נוכחים במצעד, זוהי עבורם גם דרך להראות את הזהות האמיתית שלהם, להפסיק לחשוש, להכיר אנשים עם מחשבות וחששות דומים לשלהם, לתמוך בחברים שחווים אותם קשיים, וכמובן, לעשות שמח ולהרים לקהילה הגאה החיפאית!
השנה יתקיים מצעד הגאווה ה-15 בחיפה, יום שישי, ב-24/6/22. החל מ-10 בבוקר.
בואו! יהיה שמח!