אלי דוקורסקי, ראש עיריית קריית ביאליק – בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2022
"כשאבא שלי היה בוכה בלילות וקורא מתוך שינה "מאמע, טאטע, איפה אתם?" אל הוריו שנרצחו בשואה והותירו אותו לבד בעולם, הייתי מתחבא מתחת לשמיכה ואוטם את האוזניים. היום אני מצטער שאטמתי את האוזניים ולא שאלתי שאלות. היום לצערי, כבר אין לי את מי לשאול." כתב העיתונאי אריק בנדר על אביו שורד השואה.
זעקות השבר שהדהדו בבתיהם של שורדי שואה רבים נשמעו היטב על ידי בנותיהם ובניהם. הזוועות הציפו אותם ושיבשו את לילותיהם. ילדיהם ששמעו את הבכי בלילות, את זעקות האימה, אטמו אוזניהם מלשמוע. הם לא שאלו את הוריהם על הסבל שחוו. הם גדלו בצל הכאב והצער. זר לא יבין זאת, עוללים ומתבגרים צעירים שחיים את חייהם לצד אנשים הנפקדים מהחיים.
במסע לפולין של תלמידי "אורט" קריית ביאליק, לפני 6 שנים, סיפרה תושבת העיר, נאוה אוהבה, על אביה זאב וולפגנג בלומנרייך ז"ל, שורד השואה, שעל זרועו קעקעו הנאצים את המספר 17600. זאב עבר בשואה 13 מחנות ריכוז והשמדה בהם: אנאברג, בלכהמר, בוכנוולד, גוגולין, לנדסהוט, מאוטהאוזן, אושוויץ – בירקנאו ודכאו.
מי שלא היה שם, לא יבין
זאב לא סיפר מעולם את סיפורו. הוא טען, כי מי שלא היה שם לא יבין ולא יאמין לזוועות ובנוסף רצה לשכוח את העבר ולהמשיך הלאה. אלא שהעבר ליווה אותו עד אחרית ימיו.
במחנה המוות באושוויץ – בירקנאו, בקול סדוק ונשבר, סיפרה לתלמידים בתו נאוה: "אבא שלי אהוב! בבית שלנו הרגישו את השואה בכל פינה. אתה תמיד היית שם אבל לא באמת נכחת. כשהייתי מאוד קטנה נשברת ולא יכולת להיות האיש החזק שהיית כשנלחמת להישאר בחיים, וכך נוצר חור בחיי. מעולם לא יצא לי לשמוע את סיפורך, לדעת, להכיר, להתקרב. מכיוון שספגתי את העצב שלך כבר מגיל צעיר לא היה לי כל רצון להתמודד עם כל מה שקשור לשואה, עד עכשיו."
צער השתיקה
כמו נאוה רבים מילדי השורדים בחרו להשאיר מאחור את הטרגדיה שחוו הוריהם. זאב ז"ל נשא כל חייו את צער השתיקה. דור שורדי השואה פורש מן העולם. בהגיעם למדינת ישראל נמנעו מלאזכר את שעברו, הם העדיפו שילדיהם והם יהיו כמו ילידי הארץ. יש בהם, שלעת זקנה, החלו משחררים רסיסי מידע. הניצולים ההולכים ומתמעטים חיים במציאות של שנת 2022, אולם במחשבותיהם הם חוזרים וחיים את העבר. אין חולק, שמסלול חייהם היום מושפע מכל שאירע בעברם. עברו עשרות בשנים מאז. אף על פי כן, נשארה פינה נסתרת אי שם עמוק, שממנה מתפרשת עצבות.
השואה הייתה הטרגדיה האנושית האיומה מכולן. חיית הטרף הנאצית גזלה לא רק את חייהם של 6 מיליון יהודים אלא את תרומתנו לאנושות. היהודים פיתחו וקידמו את המדע, הטכנולוגיה, הכלכלה, הספרות והאומנות של יבשת אירופה. העם היהודי התברך ברופאים, סופרים, מדענים ואמנים. מהקהילות היהודיות יצא פרץ אדיר של הוגים וממציאים, של בעלי מלאכה ואנשי מסחר, את כולם ביקשו הנאצים לחסל.
עם רובה ואקורדיון
גם בימים הקשים והאפלים של המלחמה המשיכה להתנגן מוזיקה יהודית. ליאופולד קוזלובסקי, שורד השואה, שהלך לעולמו לפני 3 שנים בגיל 100, ניגן לנאצים תמורת אוכל, ונלחם כפרטיזן עם אקורדיון ורובה. באחד הלילות הקודרים, בפאתי קייב, שעה שהתחבאו בבית הקברות זיהו הנאצים את משפחתו: "אבא שלי ביקש מהם רשות לנגן משהו לפני שיהרגו אותנו. לאט לאט ראית איך הרובה שלהם יורד למטה. הגרמנים לא יכלו לירות בזמן המוזיקה."
כעבור זמן רצחו הנאצים ועוזריהם את משפחתו. קוזלובסקי הצטרף לשורות הפרטיזנים והמשיך לנגן. במחנה העבודה קורביצה הוא נתן לקצין הנאצי שיעורי נגינה באקורדיון בתמורה למזון ובמחנה יאקטורוב אילצו אותו הנאצים לחבר מנגינה "טנגו מוות" ולנגנה בעת שיהודים הובלו אל מותם.
טקס יום השואה – קריית ביאליק • צפו
לא הפסיקו לנגן
בכירי המוזיקאים באירופה נשלחו לגטאות ולמחנות ההשמדה, אבל לא הפסיקו לנגן. אם כדי להציל את רוחם ואת רוח אחיהם, אם כדי להנעים את זמנם של הצוררים הנאצים, ואם כדי להשתיק בעזרת המוזיקה את זעקת הנרצחים.
בתום המלחמה הם הפכו לסמל תחיית התרבות היהודית שאחרי המלחמה ולנושאי הדגל של שימור המוזיקה היהודית באירופה שהתרוקנה מהקהילות היהודיות.
הנאצים רצחו את משפחותינו. הם הכחידו את קהילות ישראל ומחקו חיים שלמים, אך הם נכשלו בהשמדת הרוח היהודית והתרבות המפוארת שיצרנו.
"אירופה כולה נמצאה בת עוולה"
על הרס התרבות, על שתיקת אומות העולם, כתב הסופר והאינטלקטואל היהודי, אלבר ממי, שבזמן הכיבוש הגרמני של תוניסיה נשלח למחנה עבודה: "הייתה זו הבגידה הכאובה, המתמיהה של תרבות אשר תליתי בה את כל תקוותיי, אשר הקדשתי לה את מלוא ההערצה ולהט הלב. בגידה שאולי ציפיתיה למחצה, אך הנה התאמתה באכזריות כזאת… אירופה כולה נמצאה בת עוולה."
"תפילות הילדים שבוכים לאף אחד"
77 שנים אחרי תום השואה, אנו כבר יודעים, כי העולם לא למד דבר, רצח עם מתרחש כעת על אדמת אוקראינה, מיליוני פליטים מחפשים את דרכם ועתידם והעולם עוצם עין ומחריש. כאז כן היום, מדינות העולם כולן נמצאו בנות עוולה. כאז כן היום, העולם אינו שומע את תפילות הילדים שבוכים לאף אחד.