תאונת אוטובוס קשה התרחשה במנהרות הכרמל. נערה בת 17 בשם אור אלבז נהרגה ו-47 נפצעו , כאששר אוטובוס פגע בקיר מנהרות הכרמל בחיפה | הוכרז אירוע רב נפגעים. זהו סיפורה של גלי וייצמן, שנפגעה, התעלפה, שברה זרוע בשבר פתוח וצעדה בעצמה לפתח המנהרה עד לחילוצה לבית החולים.
גלי ויצמן צעדה במנהרות הכרמל עם זרוע שבורה
גלי ויצמן מספרת לחי פה:
אני וחברה שלי, עדי, היינו בדרך לסרט בגראנד קניון בחיפה. עלינו על 115 ואז בקניון חיפה עלינו על קו 101. היה תור ארוך לאוטובוס ונוסעים רבים עלו והצטופפו בעמידה. כאשר עלינו לאוטובוס, המכונה של הרב קו לא עבדה טוב, היא עבדה אבל נתקעה כל הזמן.
התחלנו לנסוע והנהג עשה כל הזמן עצירות קטנות, הנהג נסע ממש מהר אבל שום דבר לא היה חשוד בעיניי.
אחרי כמה דקות התעלפתי. אני לא זוכרת את ההתנגשות של האוטובוס בקיר מנהרות הכרמל…
התעוררתי על הרצפה ,אנשים הלכו עלי, הייתי בטוחה שזה היה פיגוע.
סביבי היו צרחות. זכוכיות התפזרו על רצפת האוטובוס ואני התעוררתי בתוכן.
התחלתי לצרוח כדי שישימו לב שאני שם, "אמאל'ה… אני חיה !!!".
נער אחד (הראל) ניסה לעזור לי לקום מרצפת האוטובוס, אבל הוא התעלף בעצמו כשניסה לעזור לי וצנח מעולף לידי.
אז חברה שלי (עדי) הרימה אותי מהרצפה, ראינו שהחלון שבור וניסינו לצאת ממנו, לא הצלחתי לטפס לחלון, כי לא הרגשתי את יד ימין שלי.
התחלנו להילחץ מהעובדה שאנחנו תקועות בתוך האוטובוס, כאשר לפתע הדלת האחורית נפתחה.
יצאנו ממנה, הסתכלנו לאחור על האוטובוס המרוסק וכל הצד של הנהג היה מעוך על קיר המנהרה בנתיב הנסיעה השמאלי. התיישבנו על המדרכה כי להבין מה קרה לי ביד. ואז ראיתי את החייל שידו הייתה קטועה עד מתחת לכתף.
כאשר ראיתי את החייל, הבנתי שהפציעה שלי נחשבת "קלה", אז התקשרתי לאבא שלי שיבוא לאסוף אותנו, פחדתי, כי עדיין חשבתי שזה פיגוע ולא ידעתי אם באזור יש מחבל… בשלב הזה עוד לא הגיעו אמבולנסים למקום.
אבא, אני לא מרגישה את היד
אמרתי לאבא בטלפון :"אבא תבוא מהר, הייתה תאונה במנהרות, אני לא מרגישה את היד".
ישבנו אני ועדי על המדרכה, עדי הציעה שנצא ברגל מהמנהרות ונחכה לאבא שלי בחוץ. התחלנו ללכת מהמקום של האירוע בחזרה לכיוון פתח היציאה מהמנהרות בכיוון מערב (קניון חיפה), המנהרה הייתה ריקה לגמרי ואז אבא שלי התקשר ואמר שהכניסה חסומה, אז הוא מתקדם ברגל לכיווננו.
בדרך הציעו לנו טרמפים, חברה שלי רצתה לעלות, אבל אני פחדתי אז המשכנו ללכת ברגל.
אחרי חצי שעה – ארבעים דקות של הליכה, אחד הנהגים אמר לנו שיש לפנינו עוד שלושה קילומטרים של הליכה ושלא נצליח לצאת ברגל, אבל המשכנו ללכת בכל מקרה…
פגשנו את אבא שלי בכניסה למנהרה, הוא קיבע לי את היד עם החולצה שלו, נכנסנו לאוטו ונסענו לרמב"ם.
הגענו לרמב"ם חצי שעה לפני כל האמבולנסים שחילצו נפגעים מהאירוע… ברמב"ם נתנו לי משכך כאבים ועברו לטפל בפצועים הקשים יותר שהגיעו באמבולנסים.
בסביבות השעה 22:00 צילמו לי את היד כי כבר ראו שזה שבר והעבירו אותי למיון ילדים.
שם פגשתי שוב את הראל שניסה לעזור לי לקום באוטובוס, הודיתי לו ומסתבר שכשהוא ניסה לעזור לי הוא איבד את ההכרה, שבר את האף וסדק את האגן.
בסביבות 00:30 קיבעו לי את היד. במהלך הבדיקה והקיבוע ראו שזה שבר רציני יותר ממה שחשבו תחילה, אז אמרו לי שיצטרכו לנתח אותי על מנת לאחות את עצם הזרוע.
בבית החולים הייתי מאושפזת עד יום ראשון והניתוח היה ביום רביעי.
עכשיו, אני אחרי הניתוח, היד עדיין כואבת אבל אני בסדר, לעומת שאר הפצועים אני מרגישה שזה היה נס.