חשיפה: פרטים נוספים על השרפה ברחוב סורוקה בחיפה

תחקיר: השריפה בסורוקה ושבילי האש

(תגובת לוחמי האש מובאת בסוף הכתבה)

מהתחקיר שביצעתי עולה כי השרפה פרצה בעקבות הידלקותה של ערימת גזם יבש שנותרה בתחתית הבניינים. ערימת הגזם נוצרה כאשר נפרץ שביל חדש, שמטרתו לאפשר גישה לכוחות כיבוי האש וליצור אזור חיץ בין החורש לבין השכונה.

[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="34079" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]

הגורם האפשרי לשרפה

בבוקר אותו יום פועלים עבדו בחצר של סורוקה 17 וניסרו מתכת על סף שביל החיץ. שתי אפשרויות עומדות על הפרק באשר לגורם הישיר לשרפה. האחת היא שגיצים שנוצרו מניסור המתכת עפו אל עבר ערמת הגזם והדליקו אותה. השנייה היא שאחד הפועלים השליך סיגריה לעבר הערמה וכך נדלקה. כך או אחרת, דבר אחד ברור: השרפה החלה בערמת הגזם שהותיר הקבלן של אזור החיץ. וזאת, כפי שניתן לראות בתמונה הבאה:

ערמת הגזם השרופה

האש מתפשטת לבתים

בשלב זה האש עלתה והתפשטה אל עבר עצי האורן הדליקים בחצר של סורוקה 19. תושבי סורוקה 19 התברכו מאוד כאשר האש גרמה לצינור השקיה ממתכת להתפרץ ולהתיז מים רבים על העצים הבוערים, מה שסייע מאוד במאמץ הכיבוי. לנקודה זו נחזור בהמשך. אם כן, בשלב זה הגיעו לוחמי האש וסייעו בכיבוי השרפה. מה שעורר תהיה רבה בקרב התושבים הוא שלוחמי האש לא ידעו כלל על השביל שנוצר לכבודם מתחת לבתים, ולא היו ברשותם מפות שציינו את שבילי האש ברחבי חיפה. חשוב להדגיש במעמד זה שרשות כיבוי האש היא זו שדרשה את פריצת השבילים מלכתחילה, וכאמור, שהשבילים נועדו בדיוק למטרה זו: להגיע אל האש מקרוב, ולא מהרחוב הרחוק.

שבילי האש מסומנים בצהוב. אזור השרפה מסומן באדום.מה שלא ברור, הוא מדוע בהודעה שפרסמה רשות כיבוי האש לא הוזכר רמז לפרטים שציינתי כעת?
[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="33972" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]

האם רשות כיבוי אש מנסה להסתיר מהציבור שבעקבות רשלנות בביצוע אזורי החיץ נגרמה שרפה שגרמה נזק רב לרכוש וכמעט עלתה בחיי אדם? דבר אחד בטוח: מספר שעות לאחר השרפה כל ערימות הגזם היבש, כולל זו שגרמה לשרפה, פונו באורך פלא. נחזור לכך בהמשך.

אזורי החיץ ופגיעה בחורש

הזכרנו בקצרה את אזורי החיץ והגיע הזמן לדבר על ההקשר העירוני. באחרונה פרסמתי כתבה בנושא:
[bs-thumbnail-listing-1 columns="1" hide_title="1" count="1" post_ids="33972" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="none"]

בכתבה העליתי שאני מוטרד מהשרירותיות, לפי דעתי, שבה מתבצעות עבודות אזורי החיץ בחיפה. אזכיר בקצרה שבעקבות השרפה בכרמל, התקבלה החלטת ממשלה ליצור אזורי חיץ בין אוזרי חורש לאזורי מגורים. חיפה הייתה הרשות הראשונה לטפל בנושא וראוי לציין זאת לחיוב. ואולם, מצאתי כי במקומות רבים בוצעה עבודה גסה מאוד בשטח, שיתכן והותירה אחריה יותר נזק מתועלת.

מצורפת לעיונכם מפת אזורי החיץ שמתפרסמת פה לראשונה:

אזורי חיץ אש בחיפה – לפי שניםניתן להבחין כי המפה לא מעודכנת לחלוטין מה שמעלה שאלה לגבי איכות התיאום בין מנהל התפעול שאחראי על ביצוע אזורי החיץ, לבין מנהל ההנדסה שאחראי כל כל התכנון בעיר. יש לציין שבתקופה זו מתבצע תהליך התכנון של תכנית האב לואדיות חיפה תחת מנהל ההנדסה. בחומרי התכנית לא מופיעים אזורי החיץ, הן אלה שבוצעו והן אלה שעתידים להתבצע, וברור לכל שזהו נושא קריטי עבור הטבע העירוני בחיפה – הואדיות – ועבור תכנון קו הממשק בין החורש הטבעי לשכונות. ובכלל, עולה מהמפה שאלה על איכות התכנון. מדוע נבחרו אזורים אלה ולא אחרים? מדוע בלוחות הזמנים האלה? היה מן הראוי להציג תכנית מסודרת לציבור.

מסיורים שלי בשטח עולה כי למעשה בכל אזורי החיץ השונים הושארו מאחור ערימות גזם יבש אדירות, הגורם הנפוץ ביותר לשרפות חורש.

עיר על סף הטבע

אזור החיץ בין שכונת דניה (הוד הכרמל) לבין פארק הכרמל:

אזור החיץ בין דניה (הוד הכרמל) לפארק הכרמל. שימו לב לשביל על קו הגובה במרכז התמונה.

גזם יבש לאורך אזורי החייץ:

לכל אורך אזור החיץ ניתן למצוא ערימות גזם יבש. בנוסף, השבילים החדשים מזמנים אליהם אנשים שמקימים לאורכם "זולות" ומדורות:

מכאן לאזור החיץ של רמת גולדה.

קו הדלק שיוצא מרמת גולדה ולצדו מרחב שעבר חישוף:

גזם יבש לאורך קו הדלק:

גזם יבש לכל אורך קו הממשק בין השכונה לבין החורש:

ליד ביה"ס הריאלי סניף אחוזה מתבצעות עבודות דילול חורש. הטענה העומדת מאחורי העבודות היא שניתן להשאיר את העצים כל עוד גוזמים את כל הענפים הנמוכים ומכסחים את השיחים והעשבוניים הסמוכים אליהם. בוצע גיזום מסיבי וככל הנראה גם כריתה בסמוך לגן הילדים במעלה החורש, חרף התנגדותן של הגננות ושל הדיירים הסמוכים.

בסמוך לאזור החישוף ישנו שביל רחב שמסוגל להכיל רכב כיבוי. בתמונה הוא נראה צר בגלל העשבים שצמחו בו בימי החורף ואביב.

פתרון ללא פגיעה בחורש

הפתרון שלי הוא לא ליצור נזק אקולוגי חמור לטבע, אלא לחזק את שביל זה בתור שביל אש שיאפשר גישה לכוחות הכיבוי. אם אנחנו רוצים למנוע שרפות חורש באופן מלא, יש פתרון קל: לחסל את כל החורש. אבל הטבע הירוק הוא חשוב לנו: הוא מספק לנו חמצן. הוא מספק לנו נחת ואיכות חיים. הוא מזכיר לנו למה אנחנו כאן בארץ ישראל. הפתרון של כריתה וגיזום בכל מקום שבו יש חשש לאש דומה למסקנה הבאה: כדי למנוע התמוטטות בניינים ברעידות אדמה בואו נשמיד את כל הבניינים. אנחנו חייבים ללמוד את האיזון בין שימור הטבע ולבין פעולות למניעת שרפות.

אכן, אזורי חיץ ושבילי אש הנם חשובים. גם זו מסקנה שלמדתי דרך התחקיר שלי בנושא. יתכן אפילו שאזור החיץ ברחוב סורוקה, על-אף ערמת הגזם המסוכנת שהייתה שם כתוצאה ממנו, למעשה הציל את החורש שמתחת לבניינים, מפני התנהגותם הטיפשית של הפועלים שם. מי יודע. אבל חשוב לבצע את אזורי החיץ כמו שצריך. בלי ערימות גזם יבש, שאני מבטיח לכם, שאם לא תפונינה: תהינה לנו עוד שרפות בעיר בעקבותיהן. בלי כריתה וחישוף מסיביים ללא חשבון. אני מזכיר, צריך להגיע לאיזון סביר. ולבסוף, אני חוזר לנקודה שהזכרתי בהתחלה. אזורי חיץ לא ימנעו שרפות ולא יעצרו שרפות באופן משמעותי. להבות השרפה בכרמל הצליחו גם לעבור עשרות מטרים של אספלט כאשר עברו את כביש 4, אז בוודאי יעברו גם יעברו אזור חיץ של כ-5 מ'. הפתרון החשוב ביותר הוא לרשת את אזורי החיץ בקווי מים זמינים, מה שכיום לא נמצא בשום מקום, על-אף ביקורת חמורה של מבקר המדינה הכוללת נזיפה בעיריית חיפה. למעשה, מתברר שאין כמעט צנרת כיבוי בכל רחבי העיר. אני קורא לעיר חיפה לסגור את פער חמור זה, ולהתקין רשת קווי מים ברחבי העיר בכלל ובאזורי הממשק עם הטבע בפרט. ניתן אפילו לחבר ממטרות שבמקרה של שרפה תתזנה מים אל עבר החורש וכך התושבים יישארו מוגנים.

לסיכום, חשוב לי להדגיש שלא הכל אפור. אם כן, אשמח לציין לחיוב את פקיד היערות של עיריית חיפה, אבי נבו, ואת ראש מנהל התפעול, סוהיל עבאס, מנהל מחלקת גנים ונוף. אני מתרשם שמדובר בשני אנשים מקצועיים שמבצעים את עבודתם בהצלחה אבה ומתוך אמונה אמתית במטרה, מתן שירות איכותי לעיר חיפה ולתושביה.

תגובת לוחמי האש, תחנת חיפה לנאמר בכתבה:
מטרתו של פס האש ברחוב סורוקה (כמו כל יתר פסי האש ושבילי הבידוד) הינה ליצור הפרדה בין החורש ולבין בתי המגורים. מטבע הדברים, בתים אשר ממוקמים בסמיכות ליער/חורש ועל אחת כמה וכמה כמו במקרה דנן בהם העצים נושקים פיזית למבנים הנם ברמת סיכון גבוהה לפגיעה בעת אירוע שריפה.
לא זו בלבד, אלא שלקחי העבר מלמדים אותנו על מקרים רבים כאן בחיפה בהם ניזוקו קשות בתים ורכוש, וקצר היה המרחק מפגיעה בנפש.

באזור אליו מתייחסת הכתבה, קרי רחוב סורוקה, טרם בוצע אזור חיץ כמשמעותו בתקנות. העבודות אשר בוצעו כללו פס אש אשר רוחבו צר משמעותית מהנדרש, ובנוסף בהמשך לטענות אשר הועלו בגוף הכתבה אין מדובר בציר גישה תקני לרכב כיבוי ונכון למועד כתיבת שורות אלו אינו נגיש מבחינתנו (זוויות כניסה ונסיגה מהשטח בעת חרום, רוחב הדרך וכיוצא באלה).

עבודות להקמת אזור חיץ כפי שמוגדר בתקנות יבוצעו רק לאחר אישור טיוטת התקנות המונחות על שולחנו של השר לבטחון הפנים. תמוהה בעינינו הטענה לפיה רשות הכבאות מנסה להסתיר דבר מה. נהפוך הוא: רשות הכבאות ותחנה אזורית חיפה פרסמו את דבר השרפה, מהלכה ומסקנותיה בזמן אמת. כך אנו נוהגים בקביעות.

עוד יצוין כי אנו מנסים בכל דרך לקדם מודעות ולקיים הסברה בעניין ערכי בטיחות אש מחד, ומאידך לזרז ביצוע בפועל של עבודות לדילול והרחקת מטעני אש מקו הבתים, אף טרם חתימת התקנות. כל ביצוע שכזה הנו מבורך, שכן השריפה הבאה לא תחכה לנו….

לאחר אישור וחתימת התקנות הנושא יתוקצב כראוי כך שיבוצע אזור חיץ מקצועי אשר יכלול דרכי גישה, תשתיות מים, דילול והורדת הביומסה של הצומח.

לנושא השארת הגזם בשטח על ידי הקבלן המבצע:
הרשות המקומית מבצעת התקשרות עם קבלנים לביצוע העבודות בשטח. האחריות לפינוי הגזם חלה על המחזיק בנכס – הרשות המקומית. רשות הכבאות אינה מבצעת בעצמה גיזום או פינוי ולמעשה אינה משמשת כלל צד בעניין. במקרים חריגים רשאי קצין היערות להתיר השארת גזם גרוס השטח וזאת כחומר אורגני.