האם ניתן למנוע התאבדויות בקרב בני ובנות נוער?

במהלך השנים, כמה תלמידים סיימו את חייהם באופן טרגי בחיפה, כשנטלו את חייהם בעצמם, והשאירו את חבריהם ללימודים מזועזעים והמומים, וכמובן, משפחות שבורות וקרובים כואבים. השאלה שנשאלת תמיד לאחר מקרה כזה, היא האם ישנה דרך כלשהי למנוע את הפגיעה העצמית של הצעירים. תהייה נוספת, רלוונטית לזמנים אלה: האם תקופת הקורונה החריפה את המצוקה בקרב בני הנוער?

יועצים ומורים עוברים השתלמויות וסדנאות בנושא אובדנות אצל בני נוער. ההנחיה היא לאתר ילדים שנראים אולי כבויים, מסוגרים ועצובים, או כאלה שכותבים בעבודות בית הספר תכנים היכולים להעיד על מצוקה קשה או ביטוי של מחשבות בנושא וכיו"ב. במקרה שזיהה מי מהצוות החינוכי סימנים כלשהם, עליו להתייחס בכובד ראש לעניין ולפעול במהירות האפשרית תוך עירוב גורמים רלוונטיים.

מבוגר משמעותי

משרד החינוך הוציא חוזר מנכ"ל בנושא אובדנות בשנת 2004, שבא להחליף את חוזרי המנכ"ל שקדמו לו בנושא. חוזר המנכ"ל קובע כי נקודת המוצא לטיפול באובדנות, היא שאפשר למנוע התאבדויות, ושלמבוגר המשמעותי הפוגש את הנער או את הנערה ביום-יום, יש תפקיד חשוב באיתור מצוקות ובטיפול בהן.

לגלות ערנות

"על פי נתוני משרד הבריאות, התאבדות נחשבת לגורם השני למוות בקרב גילאי 24‎-15 שנים. ערנות גבוהה של אנשי המקצוע בזיהוי תלמידים במצוקה רגשית ובסיכון ומתן התמיכה המתאימה, כל אחד בתחומו, יגדילו את הסיכוי לסייע לתלמידים בשעה קשה של משבר. חוזר המנכ"ל מתאר התנהגויות, שצריכות להדליק נורה אדומה בקרב מורים ואנשי צוות נוספים כדוגמת שתיית אלכוהול, פטירה של אדם קרוב, הצהרה על חוסר טעם בחיים, הצהרה על כוונות להתאבד, התנהגויות דיכאוניות ועוד. בכל מקרה כזה יש חובה על הצוות החינוכי והניהולי בבית הספר לדווח למנהל בית הספר ופסיכולוג בית הספר. חוזר מנכ"ל מפרט גם איך לטפל בילד שמצהיר על הכוונות האובדניות שלו.

יש לציין עוד, שאחרי התאבדות של תלמיד, מנהל בית הספר צריך לוודא הקמה של ועדת בדיקה, שבוחנת האם בית הספר עשה ככל יכולתו עבור התלמיד או התלמידה שהתאבדו. בנוסף, החוזר מפרט את הסדנאות שהמורים יעברו בנושא מניעת אובדנות ואת האפשרות לשוחח עם התלמידים בכיתה בלוויית היועצת בדרך כלל.

דברים שנשארים…

בשנת 2,000 הלכתי לראיין ילדה בת 15 בבית החולים לחולי נפש בטירת כרמל (או בשפה מכובסת "המרכז לבריאות הנפש" טירת הכרמל). היא הייתה אחרי ניסיון התאבדות. היא בלעה כדורים, וכשהיא הבינה שהיא רק רוצה לזעוק לעזרה אבל לא למות, היא התקשרה ליועצת בית הספר שתזמין לה אמבולנס. היא עברה שטיפת קיבה והתאשפזה לכמה שבועות במחלקה סגורה. מחקרים מראים, שיש יותר ניסיונות אובדניים בקרב בנות, אבל יותר בנים אכן מתאבדים ומתים. עברו 21 שנה מאז שראיינתי את הילדה הזו, היום היא בטח נשואה ואימא לילדים, אבל הפגישה איתה נשארה איתי מאז…

פסיכולוגית מבית ספר על הכרמל מסבירה שאפשר לאתר כמעט את כל התלמידים שחושבים ברצינות על התאבדות, גם את אלה שלא מספרים בגלוי על מצבם. "אנחנו מאתרים ביותר קלות את אלה שבאים ומספרים שקשה להם, אבל גם את מי שלא מדבר ואנחנו מזהים שינוי בהתנהגות שלו. אם ילד ממשיך להתנהג כרגיל וגם לא מספר לאף אחד שקשה לו ויש לו מחשבות אובדניות, במקרה כזה אין שום דרך למנוע את ההתאבדות".

התלמידים השקופים

יועצת בבית ספר בחיפה אומרת דברים דומים: "מי מגיע לחדר שלי? ילדים שרוצים לשתף אותי שקשה להם וילדים שהמחנכים שלהם רואים את הקושי אצלם ושולחים אותם אליי. הבעיה שלי היא הילדים "השקופים", לעיתים המורים לא רואים את הקושי שלהם. הם שקטים מלכתחילה בד"כ ולא מפריעים בשיעורים. בשביל המורים שצריכים להתמודד עם תלמידים שמפריעים לניהול כיתה, תלמידים שקטים הם ברכה, אבל הרבה פעמים התלמיד הזה, שהמורה לא צריך להתעסק איתו, דווקא הוא זה שזקוק לעזרה והוא גם זה שעלול לא לקבל אותה.

הבעיה שלנו הם הילדים שלא משתפים אף אחד במה שעובר עליהם ולמרות שהם חווים קושי מאוד גדול ומצבם הנפשי ירוד, הם ממשיכים, לכאורה, לתפקד כרגיל. איך נדע שמצבם לא טוב אם הכול נראה בסדר?"

ואיך השפיעה הקורונה?

שנה וחצי אנחנו מתמודדים עם הקורונה ואנשי מקצוע סבורים שההשפעה הנפשית על בני הנוער שישבו שנה בבית ולמדו בזום, היא עצומה. הנוער של היום גם ככה גדל במסכים, איך השפיע עליו גם תקופות של בידודים?

אנשי הוראה מדווחים שהתלמידים שחזרו מתקופה של שנה בבית, הם לא התלמידים שהיו קודם. הרבה יותר ילדים סובלים מבדידות, להרבה יותר תלמידים אין בכלל חברים וניתן לזהות עלייה גם בהפרעות האכילה, בעיקר בקרב בנות, אך לא רק.