תלמידים ובוגרים של קורס תכשיטנות כמקצוע בלימודי חוץ לקחו חלק בפרויקט מיוחד שמטרתו לבטא הסתייגות מאלימות בכלל ומאלימות נגד נשים בפרט.
[topic:32ljrfcr]http://haipo.co.il/forum/item/15757[/topic:32ljrfcr]
אירוע הגשת העבודות התקיים במעמד:
עו"ד שני אלוני, מנהלת מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית, חיפה
עו"ס ביאטריס רוזן-כץ, יועצת ראש העיר חיפה לשוויון מגדרי ומנהלת אופק חדש בעיריית חיפה
אודות הפרויקט – עיצוב אגרופן נשי
תלמידים ובוגרים של קורס תכשיטנות כמקצוע בלימודי חוץ הוזמנו לקחת חלק בפרויקט מיוחד שמטרתו לבטא הסתייגות מאלימות בכלל ומאלימות נגד נשים בפרט. משתתפי הפרויקט נדרשו לעצב "אגרופן נשי" שיסמן לנשים את האפשרות להגן על עצמן במרחב תוקפני ובסיטואציות אלימות. האגרופן אמור להיענד על היד ועליו להיות ממוקם בגבול שבין תכשיט אסתטי לאלמנט הגנה/תקיפה. מיקומו של "האגרופן הנשי" על הגבול של מה שמיוחס לנשיות או גבריות; שבין חולשה ואלימות – הוא נקודת המוצא של הפרויקט שמבקש לחדד את הדיון בקשר בין אלימות-נשיות-התגוננות. האגרופן הבנוי מארבע טבעות מחוברות הבולטות מעל פרק כף היד, ממוקם בגבול שבין תכשיט אסתטי שנוהגים לשייך אותו לנשיות לבין אלמנט אלים ותוקפני שנוהגים לשייך אותו לגבריות.
הבוגרים בחרו נושאים אישיים להתייחסות ויישמו אותם בעיצוב האגרופן: אלימות והכאת נשים; פטריארכיה בחברה הערבית; פערי השכר בין המינים; אלימות מינית בצבא וכו'.
ד"ר גילה דנינו יונה, מנהלת לימודי חוץ:
" אנו רואים חשיבות רבה בקיומם של פרוייקטים הקשורים לשיח הציבורי. השיח על אלימות נגד נשים הוא בעצם שיח על אלימות של גברים, המדגיש את הקורבן ולא את התוקף. השימוש בצמד המילים "אלימות ונשים" מכוון, בדרך כלל, לאלימות נגד נשים ולא לאלימות של נשים. אלימות היא אתר סימבולי המדגים את חוסר השוויון המגדרי ואת יחסי הכוח בין המינים בחברה. התפיסה המקובלת כיום מוקיעה גילויי אלימות באשר הם ולמרות זאת אלימות נגד נשים היא תופעה חברתית כאובה שהולכת ומתפשטת ויש לה ביטויים מגוונים: אלימות מילולית, פיזית, רגשית, נפשית, כלכלית ומינית. הזהות הגברית בחברה נתפסת כאלימה בהשוואה לזהות הנשית, ומכאן דפוס התגובה השכיח של נשים הוא היותן קורבן לאלימות, פסיביות והימנעות".
הנחייה:
בת שבע אור, מרכזת קורסי התכשיטנות ומנחת הפרויקט | איה ברמן שי, מנחת הפרויקט
אורנה בן חיים: אלימות בעשירון העליון
העבודה מתמקדת דווקא בנשים מהעשירון העליון שחוות אלימות באותה מידה שנשים אחרות חוות. מדובר בנשים שחיות ברווחה כלכלית, משכילות, עצמאיות בסביבת עבודתן ובביתן , הסובלות מאלימות מבן זוגן. נשים החיות ״בכלוב של זהב״.
אורנה: "עיצבתי את האגרופן כמו אזיקים כדי להמחיש את האמירה שנשים אלה חיות כאסירות. בחרתי להשתמש בחומרים המשדרים יוקרה ועושר ולכן שיבצתי אבנים טובות. זה מתייחס גם לדרך של גברים אלימים בעשירון – להשתיק את נשותיהן באמצעות תכשיטים יקרים. בחלק הפנימי של הטבעת שבא במגע עם האצבע ומיצג את המקום המשפחתי, האינטימי הקצה החד והחשוף של האבן דוקר את העונדת וממחיש את הכאב, ואי הנוחות של האישה החווה אלימות בביתה. מסיבה זו מיקמתי את סוגר האגרופן כלפי חוץ באופן שהוא נגיש לאישה העונדת אותו ולסביבה. יש לחברה אפשרות לשחרר נשים מאזיקיהן והחברה לא תמיד עושה זאת, ועם זאת הסוגר החיצוני מאפשר לאישה להרגיש שהיא לא לבד".
הדיל כאנג': דיכוי נשים במגזר הערבי
העבודה יוצאת מתוך השליטה שיש לגברים על הנשים במגזר הערבי, עד היום ישנם גברים שלא מרשים לבנותיהן או לנשים שלהן לצאת לעבוד. נשים אלה, החוות הסגר בבית בזמן הפנוי שלהן כשהן מחכות לגברים שיחזרו מהעבודה, יושבות ורוקמות.
הדיל: " רקמת נשים שנקראת רקמה ערבית היא מלאכה ויצירה של דפוסים קבועים. רציתי לשבור את הדפוס הפטריארכלי שמדכא נשים דרך הרקמה הערבית ולכן שברתי את הדפוס הקבוע של הרקמה שהופך בתהליך השבירה למילה בערבית שפירושה "חופש". הרקמה באגרופן הופכת לכוח נשי מעצים"
חנה יושינסקי: אלימות בצבא
אלימות נגד נשים בצבא היא תופעה כאובה ומושתקת, בעקבות מפגשים ושיחות עם נשים שחוו אלימות מינית בצבא חנה בחרה להתמודד עם נושא זה. היא בחרה לבטא את הנושא בשתי שורות של טבעות, המייצגות גברים ונשים עם מפגש מיני ביניהם כאשר הכל תחת רשת ההסוואה הצבאית. רשת ההסוואה מסמלת כיסוי, הסתרה, טיוח, דיכוי והכנעה.
יהב הולמן: אלימות פסיכולוגית, רגשית ונפשית בין בני זוג.
נושא זה נבחר מפני שיש פחות התייחסות מצד החברה לאלימות פסיכולוגית הקשה לא פחות מאלימות פיזית ואלה החשופות לה משלמות מחיר רגשי ונפשי, ובהיעדר סימנים פיזיים המצביעים על מצוקתן נאלצות בכוחות עצמן להתמודד עם התופעה . האלימות הפסיכולוגית היא דפוס פעולה של בן הזוג כלפי בת זוגו ובו הוא משפיל אותה, מדכא את רצונותיה, שאיפותיה, ואת חופש הפעולה שלה וגורם לה לחוסר ביטחון ולדיכוי הצמיחה וההתפתחות שלה.
יהב: "היצירה מבקשת להביע תקוה שנשים שחוות אלימות פסיכולוגית יצליחו כנגד כל הסיכויים להתגבר, להתפתח ולצמוח. ההשראה לפרויקט היא מעולם הצומח. ניתן לראות את הקקטוס צומח למרות קשיי הסביבה והמגבלות, פורץ דרך הסלע ומתגבר על המכשולים. על מנת להעמיד במבחן את האמונה שלי ביכולת של נשים להתגבר על מצבי קושי ומאחר והקקטוס מסמל את הנשים, בחרתי לעשות שימוש בקקטוס אמיתי הגדל מתחילת העבודה על הפרויקט בתנאים קשים ולשמחתי הרבה הוא צומח ומתפתח."
אלימות אי אפשר להסתיר, גם אם יהיה ניסיון הסתרה בסוף היא מתגלה. העבודה משמרת את אייקון האגרופן בצורתו החיצונית ומעצימה אותו, הוא מוכפל בגובה וברוחב ובתוכו ניסיון ההסתרה. פני הנשים המוכות ממוקמות להן שותקות בתוך ערכת איפור מנסות להתחבא תחת הצלליות הכהות. אך לאט לאט עם כל ניסיון התייפות מתגלה הכיעור. איפור הוא מעטה חיצוני זמני שלא יכול להסתיר את פגעי האלימות.
עדנה בהט: אלימות כלכלית
פערי שכר בין גברים ונשים גבוהים על אף שרמת ההשכלה הממוצעת של נשים גבוהה יותר. בשנת 2012 הייתה רמת ההשכלה הממוצעת של שכירות 14.2 ושל שכירים 13.6 באותה שנה 65% מהזכאיות לבגרות היו בנות, 57% מהלומדים באוניברסיטאות היו נשים!
למרות שעור ההשכלה הגבוה יותר שכרן של הנשים בישראל נמוך בהשוואה לשכר הגברים ומהווה כ2/3 משכר הגבר (הממוצע). על אף שעפ"י חוק נשים זכאיות לשכר שווה ואפליה בשכר אסורה, המציאות מוכיחה שקיימת אפליה ביחס לנשים בשכר וביחס לאפשרויות הקידום. אפליה זו היא אלימות. אלימות כלכלית, המבנה נשים למקצועות טיפוליים ושירותיים.
עדנה: " בעבודה ניסיתי לבטא את פערי השכר בין גברים לנשים באמצעות יצירת סימטריית המראה שאינה שוויונית. למול היהלומים המשובצים בצד הגברי, משובצות אבני חצץ פשוטות בצד הנשי. האגרופן בנוי באופן דו צדדי והוא ניתן לענידה בשני הכיוונים בהם האחד מסתיר והאחר חושף את הבעיה. רציתי לבטא את היכולת להסתיר את פערי השכר או לחשוף אותם ולהתמודד עם הנושא. על הצד המכאיב באגרופן מובלטת המשוואה המציגה את היחס בין שכר הגברים לשכר הנשים: 1=0.67"
