מלקטי הפטריות: כפטריות לאחר הגשם

אחד מזיכרונות הילדות האהובים עליי הוא ליקוט פטריות. כמה שעות של שמש חורפית לאחר ימים גשומים, הספיקו כדי להצטייד בסלסלה ובסכין וכמובן, בכלב הפוינטר השובב שלנו, שהתגלה כאלוף מציאת פטריות – ולצאת לצייד…

האורנייה, קלה לזיהוי ובעלת טעם מיוחד. מיניה השונים של האורנייה גדלים בחורשות אורנים, כך שלחיפאים שבינינו, קפיצה קטנה מהבית מביאה אותנו תוך דקות ספורות למסע ליקוט מהנה (וטעים). 

האורנייה היא פטרייה ממשפחת הגושיתיים הגדלה סמוך לעצי אורן בסימביוזה, יחסי גומלין של תלות הדדית. לאורנייה כובע בצבע חום חלקלק, לח ולעיתים דביק. רגלה צהבהבה, לרוב מעוטרת בנקודות וקווים בצבע חום. בפטריות הכובע, השכבה הנושאת את הנבגים נמצאת בחלקו התחתון של הכובע. באורניות, השכבה נושאת הנבגים הינה בעלת מרקם ספוגי.

לאחר הגשמים הראשונים, מתמלאות חורשות הכרמל במלקטים התרים אחר הפטריות. כמה מרגש לפלס דרך בין הטיפות הנושרות ממחטי האורן ולמצוא אותן נחבאות אי שם, בבודדת או במשפחות. בימים אלה של שמש חורפית, פגשתי בכרמל את רפאל מחיפה עם חברו אורי מבת-ים, את סבטלנה ואביה, אנטולי בן ה-87, את אלה ובנה מקס, מלקטים מיומנים שהציגו שלל נאה. את יניב ואת עומר, פגשתי עם אורניה מרשימה בגודלה בתחילת הליקוט.

כבוד לטבע

הפטריות המומלצות לליקוט הן צעירות וטריות. פטרייה בוגרת מדי, שספוגה התכהה והיא ספוגת מים, מצויה בתהליך ריקבון ולעתים אף נגועה בחרקים.

אחד הכללים שאבא ז"ל לימד אותנו, היה שיש לחתוך את "הרגל" של הפטריה ולהשאירה באדמה. את חלק הרגל הקטום יש לכסות באדמה, על מנת שלא ייפגע מחרקים ויאפשר לתפטיר לייצר בעתיד פטריות נוספות. אנטולי בן ה-87 ובתו סבטלנה, מלקטים מנוסים, סיפרו לי שבארץ הולדתם, אוזבקיסטן, חיתוך רגל הפטריה והשארתה באדמה הוא נוהג המוקפד על ידי המלקטים.

לטובת ההמשכיות של האורניות, מומלץ להשאיר בשטח פטריות שלא מתכוונים לאכול גם אם כבר לוקטו. כך יוכלו הנבגים שלהן להתפזר וליצור תפטירים חדשים. כמו כן, מומלץ ללקט את הפטריות לתוך סל או רשת, ולא לשאתן בשקית אטומה, וכך הנבגים הנושרים מהן יתפזרו ביער ויתפתחו לפטריות חדשות.

הצהוב צהוב הזה

מלאכת הניקוי של האורניות גוזלת זמן והתעסקות אך התוצאה שווה. שימו לב, האורניות משאירות ידיים צהובות, מומלץ לעבוד עם כפפות.  

פורסים את השלל על דפי עיתון על השיש ולוקחים נשימה מהריח המיוחד. את האורניות מומלץ לא לשטוף במים: מסירים בעדינות את הקליפה החומה הדקה המכסה את כובע הפטריה. בפטריות מבוגרות, מסירים את הספוג הצהוב בחלקה הפנימי של הפטריה. בפטריות צעירות וטריות, בהן הספוג לרוב בהיר ומוצק, ניתן להשאירו.    

לאחר הניקוי, חותכים את הפטריות לפרוסות או קוביות. אם לא ממהרים, רצוי להשאירן לייבוש כשעה טרם הבישול (אפשר בשמש).     

יש אנשים בעלי רגישות לבשר האורניות. לטועמים בראשונה, כדאי לטעום קמצוץ על מנת לוודא שאינכם רגישים.

ניחוח מיוחד  

לתבשיל אורניות זריז וטעים – מטגנים בצל (והרבה) בשמן זית או בחמאה. כאשר מזהיב, מוסיפים את נתחי הפטריות ומעט שום כתוש (יש הממליצים להניח ראשית את הפטריות במחבת לוהט לזמן קצר, להפוך ורק לאחר מכן להוסיף חמאה/שמן). לאחר הבישול מתבלים במלח ופלפל.  אפשר, כמובן, להוסיף את האורניות לחביתה ולהעשיר את טעמה.

למרק אורניות – מטגנים בצל, והרבה. לאחר שהבצל מזהיב, מוסיפים קוביות קטנות של תפוחי אדמה, ולאחר שהם מתרככים מוסיפים את נתחי הפטריות, אבקת מרק בצל או פטריות, מלח ופלפל לפי הטעם. לכסות במים ולבשל כשעה על אש נמוכה. ניחוח מדהים.

להכנת אבקת מרק פטריות – ניתן לייבש בתנור פרוסות של אורניות ולטחון אותן לאבקת מרק פטריות נטולת חומרים משמרים.

יש לכם מתכון טעים עם אורניות? שתפו את הקוראים בתגובות!

זהירות, שימו לב!!

במרחבי ארצנו היפה צומח לאחר הגשם מגוון עצום של פטריות, חלקן רעילות ומסוכנות למאכל. ביערות אלונים יש פטריות הדומות לאורניות אך חלקן רעילות.

שימו לב – אין להסתמך על הכתבה לצורך החלטה האם הפטריה שמצאתם ראויה למאכל. לשם כך מומלץ לחבור ללקטי פטריות מנוסים או להתייעץ בפורומים הייעודיים ברשת.

כמו כן בעת הטיול בחורשות האורנים בתקופת החורף, היו ערניים וודאו שהעצים אינם נגועים בזחליו של תהלוכן האורן שעלול לגרום לפגיעה בדרגות שונות בבני אדם.