דיכאון, אובדנות ומצוקה נפשית בצל מגפת הקורונה | חשוב לדעת!

אתם לא לבד • כמעט שאין אדם שמגפת הקורונה לא השפיעה על נפשו בדרך כזו או אחרת

מגפת הקורונה החדירה לשגרת חיינו חוסר יציבות, חוסר ודאות ופחדים בנוגע לכל תחום בחיינו, כמעט. באופן טבעי, נפש האדם מושפעת מכל אלה. רבים חשים בתקופה זו מצוקה נפשית מוגברת ואף חווים, אולי לראשונה בחייהם מקשיים נפשיים שלא הכירו בעצמם קודם לכן. זה אנושי, זה הגיוני, ויש מה לעשות.

קורונה – אובדנות והשלכות נפשיות

לרגל שבוע בריאות הנפש העולמי, המצוין מדי שנה בחודש אוקטובר, אתר חי פה – תאגיד החדשות המקצועי והמקיף בחיפה והסביבה, ערך ראיון עם מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית חולים רמב"ם, ד"ר איל פרוכטר, בנושא קורונה – דיכאון, אובדנות והשלכות נפשיות.

מהן ההשלכות הנפשיות של הקורונה?
הקורונה היא מגיפה מתמשכת. כמו כל מצב מתמשך שטומן בחובו הרבה מאוד פגיעות, גם בריאותיות, גם כלכליות, מגביר את חוסר הוודאות, אנשים מגיעים למצב של חוסר יכולת להתמודד. הדבר פוגע באנשים שסובלים ממחלות נפש שמטופלים, וגם, בהחלט, פוגע באנשים בריאים שמאבדים את האיזון שלהם.

גורמי הלחץ עולים

אנשים שרגילים לצאת לעבודה, לדוגמה, יציאה אשר משמשת להם מפלט, ופתאום נשארים בבית. אנשים שמרגישים שהביטחון הכלכלי שלהם מתערער והם לא יודעים איך לנהל את המשך החיים שלהם. אנשים שיש להם הורים מבוגרים וילדים צעירים, מרגישים דאגה מתמשכת לבריאותם ושל הסובבים אותם. אלה אנשים שהלחץ שלהם עולה בתקופה זו וכל הגורמים הללו ידועים כגורמים למצוקה נפשית ולחץ נפשי ומעלים את הסיכוי להתפרצויות של דכאון, חרדה או שימוש באלכוהול או סמים, עלייה באלימות משפחתית בתוך הבית ואפילו עלייה באובדנות.

התפוסה בבתי החולים הפסיכיאטרים ובמרפאות הפסיכיאטריות במיון – בעלייה

האם יש עלייה בפונים לקבלת טיפול בעקבות מצוקה נפשית הן של אנשים חולים והן של אנשים בריאים?
עיקר הפניות הן לא למחלקה הפסיכיאטרית שלנו, כי מרבית האנשים לא חייבים אשפוז. האמת היא, שנכון לרגע זה, אנשים, מסיבה לא מוצדקת, מדירים את רגליהם מהמחלקה ברמב"ם, כי מפחדים להידבק בקורונה, כיוון שיש מערך קורונה בבית החולים. אבל בבתי החולים הפסיכיאטרים רואים עלייה בתפוסה ובעיקר רואים את זה במרפאה הפסיכיאטרית במיון. הרבה מאוד אנשים פונים למיון מוזנחים יותר מבעבר, סוערים, סובלים מאלימות משפחתית. יש יותר פניות של ניסיונות אובדניים. אכן, כולנו רואים שיש עומס בתקופה זו.

עלייה של 3% באבטלה = עלייה של 4.5% בהתאבדויות

האם יש עלייה בניסיונות ההתאבדות?
בתחילת מרץ אפריל ומאי עוד לא ראינו את זה, אולי בגלל הסולידריות שאפיינה את הסגר הראשון והפחד, שעזרו לאנשים להתמודד. אבל עם הירידה של הסולידריות והעלייה בקושי, בכעס ובהתמשכות המצב, ראינו עלייה במספר ניסיונות ההתאבדות. מה שהוכח עולמית, הוא שעלייה של 3% באבטלה שווה עלייה של 4.5% בהתאבדויות. אנחנו יודעים שהמצב הכלכלי הלא יציב יתרום את חלקו והדבר הזה עוד לפנינו. אנחנו מצפים להשלכות יותר קשות, כי הנזקים הנפשיים נראים אחרי תקופה ולא באופן מידי.

סימנים של דיכאון או אובדנות

כיצד ניתן לזהות סימנים של דיכאון ומחשבות אובדניות?
השינויים הם שינויים בהתנהלות ובהתנהגות הרגילה. אנשים שרגילים להגיב בצורה אחת, פתאום מגיבים בצורה אחרת, יותר תוקפנית, אולי אפתית, העיקר הוא שינוי בדפוס ההתמודדות הקודם. כמו כן, עלייה בשימוש באלכוהול ובסמים יכולה להוות סימן. לדוגמה, מי שהיה שותה בירה פעם ב… ועכשיו הוא מתחיל לשתות כל ערב בקבוק וודקה, או מי שהיה מעשן גראס לסירוגין או כל כמה ימים, ועכשיו מעשן כל יום. אנחנו יכולים לראות בזה סימן מובהק למצוקה.
בנוסף, שינויי משמעותי בדפוס השינה, באנרגיה, במוטיבציה, בתחומי העניין שהיו לאותו אדם קודם לכן, כל אלה מבשרים על קושי.

התאבדות אינה כוח עליון – אפשר וצריך למנוע אותה

האם ניתן למנוע התאבדות ע"י זיהוי מוקדם?
אם מזוהים סימנים שאותם הזכרנו קודם לכן (שינויים בדפוסי התנהגות – ראו שאלה קודמת), צריך לפנות לטיפול בזמן. בוודאי שניתן למנוע התאבדות. התאבדות היא לא כוח עליון – ניתן וצריך למנוע התאבדות. בכל שינוי בדפוסי ההתנהגות יש לפנות לטיפול וסיוע אצל רופא משפחה, פסיכולוג או פסיכיאטר במיון או כל רופא או מטפל מוסמך אחר.

מה הטיפול היעיל ביותר לטיפול בדיכאון קשה? טיפול התנהגותי ושיחות, או טיפול תרופתי?
בדרך כלל, כשיש דיכאון, הטיפול הראשי הוא טיפול תרופתי. האם זה רק תרופות? בוודאי שלא. לגבי תופעות חרדה, בהחלט אפשר לקבל טיפול קוגניטיבי והתנהגותי, שיעילותו לא נופלת מזו של טיפול בתרופות. כאשר מדובר בקושי הסתגלות למצב חדש, הטיפול יכול להיות משולב משני העולמות – טיפול הרגעתי וטיפול תמיכתי. כך שלשילוב בין אידאולוגיות טיפוליות יש ערך גדול ומאוד כדאי לא להישאר עם טיפול חד ממדי.

לא פונים לטיפול בשל חשש מטיפול תרופתי

האם תרופות ניתנות לתקופה מסוימת, או לכל החיים?
מדובר בסטיגמה די נפוצה ואין לה הצדקה. זה מצחיק שאת הרופא שנותן תרופה לטיפול ביתר לחץ דם, לא ישאלו את השאלה, למרות שמי שמתחיל ליטול אותה זה יהיה לנצח.

בגדול, הטיפול התרופתי בדיכאון הוא בתרופות ממשפחת הפרוזק. מדובר בתרופות לא ממכרות ובהחלט נסבלות מבחינת הנטילה. אם מדובר בדיכאון לא חמור ולא אובדני, אין בעיה שאחרי חצי שנה עד תשעה חודשים, ננסה להפסיק את הטיפול התרופתי, זו המדיניות המקובלת. אם יש התקפים חוזרים של דיכאון או שהדיכאון פסיכוטי או אובדני, אז עדיף להמשיך את הטיפול. תאורטית, תמיד אפשר להפסיק את הטיפול התרופתי.

המלצות: איך לעבור את התקופה הקשה בשלום ובמינימום נזקים נפשיים:

• למצוא את הדברים החיוביים, גם בתקופה הזו.
• לא להתעסק במבט אל האין-סוף ובמה עלול להיות בעתיד, אלא להתמקד בבריאות שלנו ובמה שיש לנו כאן ועכשיו. אלה דברים שיכולים לעזור.
• לעשות סדר בתחושה ולא לחשוב על מה יקרה לנו.
• לקחת חופש, לעצור, ולתת לעצמנו מנוחה וזמן לצבור משאבים.
• לעזור לאחרים. הוכח פעמים רבות שלתרום לאחר משפר את מצב הרוח, משפר את הרגשת החיוביות לקיום ואת הלכידות.