כתיבה-רחלי בן גלים
ניקולאי קדוש, מעצב אופנה מהמובילים בחיפה והצפון, מעל 40 שנה בתחום שמלות הכלה והערב, הקים בחיפה עסק משגשג, בעשר אצבעות
חודש הגאווה חלף לו, הפעם ללא מצעדים מפוארים וססגוניים, בשל מגבלות הקורונה. את חגיגות הגאווה המושקעות שהתקיימו בשנים האחרונות בערים הגדולות, בהן חיפה, החליפו השנה אירועים מקוונים וסימליים, בכיכרות וברחובות נתלו דגלים וקישוטים בצבעי הגאווה, כדי, לפחות, לזכור ולהזכיר, גם אם באופן בלתי מספק, שיש על מה לחגוג ויש גם, בהחלט, עדיין על מה להילחם.
כשבשבועות האחרונים עוד מתקיימים דיונים בישראל – טיפולי המרה, כן או לא, (תזכורת: אנחנו ב2020!!) ובהצבעה בכנסת ישראל בנוגע לאיסור החוק הנ"ל, הוא עובר אך בקושי, כשעדיין אין שוויון זכויות מלא ללהט"בים ומסתובבים ביננו להטבי"ם ולהט"ביות שחוששים לצאת מהארון, בהחלט יש מקום לתזכורת.
אנחנו בחי פה, שמחים להכיר לכם (לאילו שעדיין לא זכו, יש כאלה?) גאווה חיפאית במלוא מובן המילה – מעצב האופנה המצליח ניקולאי קדוש.
קדוש מספר לחי פה:
לאימי אסתר קדוש, שתבדל לחיים ארוכים, היה מפעל לעורות במגדל העמק, שהעסיק מאות עובדים. כמחנכת גדולה ומורה לתפירה היא אמרה לי: "אתה רוצה דמי כיס? בוא לעזור לי במפעל".
במפעל של אימי "אסתי לדר מגדל – העמק" נחשפתי לכל המחלקות במתפרה בכל שלבי הייצור: עובדים, גביית כספים, ניהול, קניית חומרי גלם, ספקים, עורות, צבעים, גזרות, מכונות תפירה, חוטים, בובות ובעיקר נחשפתי לנשים, בכל המידות, הגדלים והצבעים, שהגיעו למדוד בגדים, שנתפרו עבורן בתפירה אישית.
להלביש את ריטה
סוזן עמור, אשתו של ראש עיריית מגדל העמק, שאול עמור ז"ל, הייתה אחת הלקוחות הקבועות שלי במגדל העמק. היו לה מידות לא שגרתיות והייתי המעצב הצמוד שלה. היה לנו חיבור מיוחד והיא הייתה "הפרסומת המהלכת" הראשונה שלי. תפרתי לה בגדים לכל המסיבות והאירועים אליהם הוזמנה, בארץ ובעולם. בזכותה הכרתי ותפרתי שמלות לרעומה ויצמן, לאה רבין, להקת שפתיים, להקת הוט ליידי, להקת מוניטין האורות ולזמרת ריטה ולנשים אחרות ומובילות במדינה.
מעצב בן 10
הסיפור שלי מתחיל בגיל 10 עשר. הייתי יורד למרתף, ובאישון לילה ובסתר תופר שמלות מווילונות וסדינים, כי זה מה שהיה בהישג ידי.
יום אחד אבא שלי תפס אותי במרתף עם חמש שמלות, שעמלתי עליהן קשות, לקח מספרים וגזר את השמלות ואמר לי: " זה לא מקצוע לבנים, אתה צריך מקצוע גברי, לך תהייה טייס, עו"ד, נגר, סנדלר, רק לא תופר שמלות. אימא שלך תופרת לנשים וזה מספיק לנו.
מאותו יום חרב עלי עולמי והתחלתי לתפור בסתר, וזה מה שהגביר בי את התשוקה וחדוות היצירה ליצור שמלות.
תופר בבית השכנות
קניתי מכונת תפירה "זינגר" וכך, מי שרצתה שמלה במגדל העמק, הייתה מזמינה אותי עם המכונה. כולם ידעו שאין לי איפה לתפור ואני לא יכול לתפור בבית. עד הצבא תפרתי רק מפה לאוזן אצל השכנות בבתים והתפרנסתי בכבוד.
הסכמה של אבא
בגיל 18 התגייסתי לצבא. שנה וחצי שרתתי כלוחם בחטיבת גולני, ועד השחרור עברתי למחנה ג'למי בתפקיד "נגד – קשר".
בתקופת הצבא אבי הסכים שאתפור בגדים לפרנסתי וחזרתי לעבוד במרתף ללא הפרעה.
חופש והשראה
כשהשתחררתי מהצבא עברתי לעיר הגדולה, תל- אביב. הרגשתי מחנק במגדל העמק, מחנק שנבע גם מכך שהתגוררתי אצל ההורים, וגם מן הצורך והרצון שבי כאדם וכמעצב, בחופש ביטוי מקצועי. הרגשתי שאני חייב לקבל השראה מהעיר הגדולה.
עזרה מאתי אוחנה
אתי אוחנה, אחות של שחקן הכדורגל אלי אוחנה ששיחק בבית"ר ירושלים, (אמה גרה במגדל העמק עד היום), פגשה אותי יום אחד ברחוב ואמרה לי: "מה אתה עושה במגדל העמק? תראה אותי, יש לי בוטיק מצליח בלב דיזנגוף ואני מסתדרת מצוין. בוא תגור אצלי ואסדר לך עבודה אצל חברה".
אוחנה סדרה לי עבודה בחנות של אילנה נוייברג בכיכר המדינה, שם עבדתי חמש שנים וקיבלתי את הגושפנקא להיותי מעצב שמלות כלה וערב לאירועים נוצצים, דבר שמלווה אותי עד עצם היום הזה.
עולם של קריסטלים ואבני חן
אצל אילנה גיליתי עולם של קריסטלים, תחרות, פאייטים, חרוזים, אבני חן, חוטי זהב… דברים שלא היו באמתחתי בילדות במגדל העמק, והיום הם חלק בלתי נפרד ממני.
שותף בשמחות
בגיל עשרים וחמש חזרתי למגדל העמק, שכרתי דירה מעמידר, שלימים רכשתי אותה והיום משמשת כדירת מפלט למיעוטי יכולת ולמי שיצא מהארון ועובר שלבי התאקלמות עם עצמו ועם החברה.
בדירה הראשונה שלי בשכונת רסקו שבמגדל העמק, הבנתי שהיעוד שלי להלביש כלות, אימהות ומארחות ליום הגדול בחייהם. הרגשתי, שבורא עולם נגע בי ורוצה שאהיה שותף מלא בשמחות של האנשים דבר שהשפיע עלי והפך אותי למעצב על מוכר וידוע בכל האזור.
להיות מעצב אופנה בחיפה
בגיל שלושים עברתי לחיפה ופתחתי סטודיו לשמלות כלה וערב בשדרות מוריה 121 על הכרמל. את הסטודיו אני חי 24/7. אני נהנה להגיע אליו, לפתוח את הדלת ולראות את הממלכה שלי. תמיד יש ריח טוב בסטודיו, המקום מסודר, אינטימי, מעניק ביטחון ללקוחה להתלבש, להחליף בגדים, הוא מאורגן וכייף להיות בו.
כל הדוגמניות שלי הן נשים חיפאיות אמיתיות שהיו גם לקוחות שלי: אתי רוזנטל, שרון פימה, עפרה פלנטר, הילה זימסן, אימאן בסטיוני, יפעת ג'בלי ורחלי בן גלים, שבעשרים השנים האחרונות כל שמלה לאירוע קונה ממני. בחתונה של בתה היו 15 שמלות אותן אני עיצבתי.
נשות חיפה היפות
נשות חיפה הן נשים יפות, מאופקות, שמרניות, אוהבות דגמים נקיים ובעיקר צנועות. הנשים החיפאיות הקדימו את האופנה, שכן, היום האופנה יותר צנועה ושמרנית.
רוב החברות הטובות שלי היום, הן מחיפה והקריות.
טביעת האצבע
בעשרים וחמש השנים האחרונות "סטודיו ניקולאי קדוש" בחיפה, קיבל תנופה ואין מי שלא מכיר את חתימת ידיי בבגד. נשים שמתלבשות אצלי מספרות לי שהן הולכות לאירועים ומזהים את הבגד שלהן ושואלים אותן " זה בגד של ניקולאי קדוש?"
תומך באחרים
במקביל, תמיד הגיעו אלי גברים שזקוקים לתמיכה בתהליך היציאה שלהם מהארון, מול ההורים שלא קיבלו אותם, מול החברה שהציקה והקשתה וגם מול עצמם.
אני שמח שיש לי היכולת והאפשרות להעסיק אותם אצלי במתפרה, לתת להם מקום להניח את הראש אצלי בבית, לספק להם את כל צרכיהם בעת משבר וגם להיות להם אוזן קשבת.
לפני שנתיים ראש עיריית קריית ביאליק אלי דוקורסקי ורשות המתנ"סים בישראל, החליטו לתמוך בקהילת "להט"בים – קריות" ונתנו לנו תקציב ואולם במתנ"ס כדי לאפשר לנו פעילויות שוטפות, בהם לקחתי חלק, בארגון קבלת שבת, הרצאות, מסיבות ואירועים, כשהכל בהתנדבות למען קהילת הגאים והגאות בצפון, כולל, כמובן, חיפה.
יחס הסביבה לקהילה הגאה
במהלך השנים חל שינוי לטובה ביחס של הסביבה לקהילת הגאים והגאות, ואני מרגיש שישנה יותר פתיחות ויותר קבלה בחברה, דבר שאני מברך עליו. אם כי, עלי לציין שאני מעולם לא הרגשתי יחס מנוכר אלי בשל היותי גאה.
חיפה היא העיר שלי
חיפה היא העיר שלי. זו העיר שבה אני רוצה, בע"ה, לגדל את ילדיי. ילד הוא פרוייקט שאני עובד וחושב עליו רבות בימים אלו, בתמיכתו של הרב שלי גבריאל אזרן.
אני אוהב את העיר חיפה, בשל אופייה השמרני, ובו בזמן, בשל היותה עיר מעורבת, של דו קיום, שמתקיימים בה, זה לצד זה, חדש מול ישן. אני אוהב את המבנים שלה, ובימים אלו אני מחפש להעתיק את מגורי שבכרמל ללב שכונה ערבית בעיר התחתית, שם אני סופג הרבה השראה.
אכן ניקולאי מעצב מהלב והנשמה ושמו הולך לפניו, יש לציין שהוא הלביש אותי בבר מיצווה של הבן ואין אחד שלא נפעם מהתילבושת, מאחלת לו בריאות והמשך עשייה מוצלח
להנהלת חי פֹּה העיוורת,
גם כאן צלב קרס!!!!!!!
די עם זה!!!!!!!