מרוב שפות כמעט שהיינו מגדל בבל, מזל שהייתה לנו את התקווה בשירו המקסים של אריק איינשטיין למילים של עלי מוהר הוא שר:
בלשונות רבות מספור דיברנו
וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו
ומקומות רבים מאוד עזבנו
ורק מקום אחד רצינו ואהבנו
ואל הארץ, אל הארץ באנו.
שפות הדיבור של העולות והעולים לארץ לפני קום המדינה ולאחריה היו רבות ומגוונות; עתים קרובות הן חידדו את הבידול הקהילתי ויצרו קושי לא מבוטל לגשר ולקשר עם יוצאי קהילות אחרות, שחיו בשכנות.
במהלך העלייה הגדולה, שבשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, עלו לארץ רבים מארצות אסיה ומצפון אפריקה, עד כדי כך שהפכו באופן חד את המאזן הדמוגרפי, והפכו למחצית מאוכלוסיית ישראל היהודית. אף העולים הללו הגיעו מתרבויות שונות זו מזו ודברו בלשונות שונות.
הממשלה של אותם הימים, שניהלה את המציאות הקשה והמורכבת של מדינה קטנה, ענייה ושברירית, ראתה כצורך חיוני את הנחלת הלשון העברית ו"שימת לשון לאומית אחת בפי עם בלול לשונות כעמנו". הם סברו כי שימוש בלעדי בלשון העברית ישמש בסיס להבנה הדדית, לתקשורת והיסוד לתרבות משותפת.
השׂפה היא הבסיס לאחדותה של החברה
ראשי ההנהגה הבינו כי לשונו של אדם מייצגת אותו ואת החברה שבה הוא חי והלשון משפיעה ומכוננת את הזהּות. האמונה הייתה שהשׂפה היא הבסיס לאחדותה של החברה. אך התהליך היה קשה ומורכב. שפה היא עולם שלם של דימויים ומטענים רגשיים, מורשתיים ודרך חשיבה. קשה לשנות את הדברים בין לילה ואפילו במשך שנים רבות.
שירת "התקווה", הייתה מוכרת לרובם הגדול של היהודים עוד שנים מלפני קום המדינה, כאשר התפשטה בשורת הציונות בגלויות השונות. שליחיה הגיעו לכל מקום והפיצו את ערכיה והשיר שכל כך סימל את מהותה "התקווה" חדר ללבבות.
הבית הלאומי אליו כמהו כיסופי הלב של יהודי העולם היו "ארץ ציון ירושלים", אליהם יהודים ויהודיות תמיד שאפו בכל תקופה, בתפילותיהם ובחלומותיהם.
בקהילות השונות שרו את "התקווה" בלשון הבית של קהילת המוצא או בעברית, באפיונים המוסיקליים וגם במילים ייחודיות לתקופה ולמקום.
הקשיבו לשירת התקווה במגוון שפות
האם מוכרת לכם שירת "התקווה" ייחודית מקהילת המוצא שלכם? האם בידיכם הקלטה של שירה כזו?
מוזמנים להעלות אותה בתגובות, לשלוח אלינו וגם להקליט ולצלם את עצמכם בשירת התקווה שאופיינית לקהילת המוצא שלכם.
כי התקווה בת שנות אלפיים,
להיות עם חפשי בארצנו
ארץ ציון ירושלים.
שילחו למייל: [email protected]