יוכי באואר דוברת כללית מחוז חיפה וגליל מערבי בראיון מיוחד לחי פה לרגל יום האישה: "אם רוצים להעניק לילדים ובעיקר לבנות שלנו מודל של עצמאות כדאי לצאת לעבוד"

יוכי באואר, דוברת כללית מחוז חיפה וגליל מערבי כיום ומי שדבררה משך שנים רבות בתי חולים של כללית כרמל והעמק ומחוזות כללית באזור ועוסקת בתחום מזה 42 שנים בראיון מיוחד לחי פה לכבוד יום האישה הבינלאומי המצוין היום ראשון 8/3/20 ברחבי העולם.

ספרי לנו מי היא יוכי באואר?

אני בת 66 (וזה הרגע להגיד בחיוך שהיתרון בגיל זה בכך שבו מתחילים לראות 6-6 ולא במובן הפיסיולוגי, כי ברור שאני נזקקת למשקפיים, אבל באופן שבו מסתכלים על החיים והמציאות ביותר פרופורציה,  את הסביבה, מי חבר ומי לא וכו).

ילידת חיפה, בוגרת הריאלי שם למדתי במגמה ביולוגית אך בחרתי במסלול אקדמי מהתחום ההומאני- חברתי. תפיסת העולם השוויונית שלי בנושא המגדרי התפתחה מגיל צעיר והיה לי מאוד ברור שנשים שוות (ולא זהות) לגברים. למזלי גדלתי בבית שוויוני עם אם עובדת בעידן בו רוב האימהות היו אך ורק עקרות בית וזה היה המודל שלנו.

מעולם לא נותבתי למקצועות נשיים דווקא והיה לי ברור שחשוב לי לממש את יכולותי. ברמה האינטלקטואלית, הושפעתי מאד מספריה של סימון דה בבואר. הבחירה הזו באה לידי ביטוי כבר בצבא. אז לא היו קד"צ ומנילה, אבל בראיון בסוף הטירונות בקשתי שלא להשתבץ בתפקיד פקידותי. אכן שירתי במחזור הראשון שבו שובצו נשים כמוכמו"ת בחיל הים. משמרות כל 6 שעות יום ולילה, אבל לפחות תפקיד משמעותי.

כמי שהיה ברור לה שחשוב לרכוש כלים להשתלב בעולם העבודה, התחלתי מיד לאחר מכן בלמודים אקדמיים. תואר ראשון  בהצטיינות, עשיתי באוניברסיטת חיפה בו שלבתי סוציולוגיה כבסיס להתמקצעות ותולדות האומנות לנפש ולהשכלה כללית. היה לי ברור שכדי להשתלב בעולם העבודה בתפקיד משמעותי, עלי להמשיך מיד לתואר שני, למרות שאז מעטים, בוודאי מעטות, עשו זאת  באותה עת ונרשמתי ללמודי תקשורת המונים באוניברסיטה העברית, המקום היחיד בו ניתן היה ללמוד אז למודי תקשורת וסיימתי שם תואר שני בהצטיינות.

ספרי לנו איך זה היה להיכנס כאישה לתחום התקשורת (דוברות ויחסי הציבור) וכיצד הצלחת לשלב חיי משפחה וקריירה תובענית שבעתות חירום גם מחייבת זמינות 24/7?

תקשורת המונים היה מקצוע בלתי מוכר, אותו למדו רק באוניברסיטה העברית בירושלים ורק לתואר שני ואנשים כלל לא הבינו במה המדובר. התגלה לי עולם מעניין ביותר והתחלתי לעסוק בו כבר תוך כדי לימודי, כדוברת היחידה להתנדבות במשרד הסעד דאז – תפקיד אותו יצרתי יש מאין.  אגב, תוך כדי לימודי בירושלים נשאתי ובעלי הוא שבחר לעזוב מקום עבודה נח בחיפה ולהתחיל במקום חדש, הכל כדי להצטרף אלי לירושלים ולאפשר לי להשלים את לימודי.

לעבודה בכללית הגעתי בעקבות מודעה בעיתון וכך בגיל 24 התחלתי לשמש כדוברת של שני מרחבים של כללית בצפון:  בית חולים כרמל ומחוז חיפה וגליל מערבי ובית חולים העמק ומחוז הצפון. נדמה לי שלא קלטתי אז את גודל התפקיד שנפל בחלקי בגיל כה צעיר. זה היה אתגר לא פשוט לדברר בחלקיקי משרה מערכות גדולות, אם כי כמובן עולם התקשורת היה פחות מפותח ועם זאת המקומונים שנולדו בחיפה היו הרבה יותר חזקים ומאד לוחמניים.  

במהלך השנים היו כאן אירועים דרמטיים רבים שחייבו התגייסות רבה כמו מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, מלחמות המפרץ ועוד. זכור לי הקושי לדברר תוך כדי שבני הצעיר בן שנה בתוך אוהל המיגון. לעומת זאת, הוא לא סולח עד היום על כך שבעת ביקור במחנ"ק של הצופים שכחתי איפה אני נמצאת והתחלתי להתווכח עם עיתונאי שדרש תוגבה דחופה.

כיום אני מדבררת את מחוז חיפה וגליל מערבי שהוא הגדול בארץ ושהוא למעשה בסדר הגודל שלו לאחת מקופות החולים הקטנות ברמה ארצית.

במהלך השנים הצטרפו למשפחה 3 ילדי האהובים ולא אחת נסעתי למרחקים בעפולה, בעמק, בקריית שמונה וברמת הגולן עם בטן הריונית או לאחר לילות ללא שינה. זו הייתה תקופה תובענית ומאתגרת, אבל היה גם סיפוק גדול ביכולת לתמרון בין משימות, כי בשורה תחתונה עם כל השקפת העולם השוויונית תאורטית, בפועל מרבית הנטל של הלוגיסטיקה הביתית היומיומית הייתה ועדיין שלי. 

איזה עצות הית נותנת לנשים שרוצות להכנס לתחום זה או להשתלב בעולם העבודה?

המסר שלי לנשים שרוצות להשתלב בעולם העבודה שלא יוותרו לעצמן. לדוגמה במהלך השנים השקענו כספים רבים בהעסקת מטפלות ומנקה, כי לא אהבנו שהילדים ישהו שעות רבות במעון. גם אם אני לא בבית, היה לי חשוב שיחזרו לבית שלהם, לאוכל שהכנתי. זה גם מנע היעדרויות רבות בשל מחלת ילד.

לדעתי, הטעות של נשים רבות בכך שהן טוענות כי למה להן לעבוד, אם רב השכר הולך לתשלום הוצאות כאלו. אבל יקירתי, דרושה הסתכלות לטווח ארוך וגם ההוצאה הזו נחלקת בין ההכנסות שלך ושל בן זוגך, כי הילדים משותפים, הלא כן? כמו כן, אם לא תשקיעי מאמץ וגם פחות הכנסות, תמצאי עצמך לאחר כשני עשורים לא רלוונטית לעולם העבודה ולכך יש השלכות על העצמאות הכלכלית שלך ועל הכסף שיעמוד לרשותך בפנסיה שלא לדבר על תחושתך העצמאית. מאידך, השתדלתי תמיד לזכור שעם כל הכבוד לעבודה (אינני אוהבת את המושג קריירה), המשפחה היא תמיד החשובה ביותר והיא מה שנשאר משמעותי לכל אורך הדרך.

ברור לי שהיה גם מחיר ששילמו הילדים ומצד שני ספק אם היו מוצאים אותי כאמא נהדרת אם הייתי מוותרת לחלוטין על עצמי, לא מסופקת וממורמרת. אני מאמינה שהם גם גאים בכך שיש להם אמא שהיא גם אדם בפני עצמו. אני מקווה שהיחס של הבנים לבנות זוגם תשקף את מה שראו בבית ויודעת שבתי גדלה להיות אישה עצמאית ודעתנית וזה משמח אותי.

לאורך כל השנים הקפדתי להרחיב דעת וללמוד ניצלתי את שנות השבתון עם בעלי בקנדה להשתלמות בשיווק באוניברסיטאות מקגיל ובוונקובר,  במהלך השנים  הקפדתי להתעדכן ולהרחיב דעת למדתי במסגרת לימודי חוץ בתחומים כגון שיווק, הנחיית קבוצות, תכנית מקיפה בייעוץ ארגוני, גישור ועוד. ולפני כשנתיים חזרתי לספסל הלימודים וסיימתי תואר שני נוסף במשפטים ללא משפטים, בעיקר בשל העניין והרצון לשמר "תאים אפורים".

תאטרון הוא התחביב שלי גם כצופה וגם כמשתתפת בקבוצות פלייבק ואני אוהבת מאד קולנוע ולקרוא ספרות יפה, לא מוותרת על קריאה גם כשעייפה מאד. חשובה לי גם פעילות למען הקהילה במסגרת התנדבותית אני עושה זאת כיום, לא די לטעמי ומקווה להרחיב את פעילותי זו לאחר שאצא לגמלאות. אגב, הוכח שהתנדבות מאריכה חיים יותר מכל כמוסה שווייצרית.

מה התכונות שצריכות להיות בדובר/ת מצליחים?

עולם התקשורת הוא עולם מרתק, למעשה כמעט כל ההחלטות שלנו מושפעות מתדמית לה אנו נחשפים. בצד השכלה וידע מקצועי, נדרשת הרבה יצירתיות, היכולת להמציא כל הזמן מחדש, כושר ביטוי והתנסחות, היכולת להיכנס לנעלי הלקוח או הקורא- צופה, יכולת לתמרן בין גורמים רבים ואינטרסים בתוך הארגון בו עובדים ובעולם התקשורת.

כמו כן, להתאים את עצמנו לעולם דינמי ומשתנה כל כך, כאשר במהלך השנים התקשורת שינתה פנים, התפצלה מאד וכמובן השתנתה לעולם הדגיטלי כיום. המיוחד במקצוע זה הוא ההזדמנות להכיר לעומק את המערכת אותה מדבררים מבלי להיות באמת אשת מקצוע בתחום. עולם הבריאות והרפואה הוא אחד המורכבים והמרתקים, בוודאי החשובים שיש. היתה לי ההזדמנות להכירו לעומק ולהפוך לכמעט ד"ר באואר….בחיוך, כמובן.

כיצד את רואה היום השתלבות נשים במערכת הבריאות בתי חולים וקופות חולים?

לדאבוני, ככלל קיים עדיין פער גדול בשכר בין נשים לגברים ובהזדמנויות להשתבץ בתפקידי מפתח. למזלי, תחום הדוברות ויחסי הציבור הוא אחד המקצועות הפחות מזוהים מגדרית וניתן למצוא בו נשים וגברים כאחד. התברכתי גם בכך שכללית הינה ארגון פתוח מאד גם מבחינה מגדרית וגם מבחינה מגזרית.

רבות ממנהלות המרפאות הן נשים, בהנהלת המחוז שלנו יש מספר משמעותי של נשים בעמדות הבכירות ביותר, כמו המנהלת הרפואית וסגניתה, מנהלת הרוקחות,מנהלת משאבי אנוש, מנהלות של 3 מינהלות איזוריות ועוד. היו תקופות בהן הנשים תפסו את רב כסאות ההנהלה. אני לא רוצה ליפות את התמונה, יש עוד במה לשפר, בעיקר בתפקידי הניהול הבכירים ביותר ובפערי שכר ועם זאת  חייבים להגיד שאפו לארגון בו אני עובדת, כללית,  בכל הקשור ביחס לנשים בעבודתן.

כדוברת בכללית, הסיפוק הוא לא רק באפשרות לחשיפה חיובית של הארגון, שהוא במהותו עשייה חיובית למען בריאות הקהילה. באמצעות הדוברות אני יכולה לסייע בקידום מודעות בריאותית לחשיבותם של חיסונים שונים, בדיקות מנע, איתור סימני דיכאון ועוד  וגם לסייע  בפתרון בעיה פרטנית של לקוח או שיפור שירות. בתקופה בה הייתי גם ממונה על פניות ציבור במחוז, חשתי זאת ביתר שאת, אך גם כיום הסיפוק הגדול ביותר הוא הידיעה שהצלחתי לסייע למישהו תודות לתפקידי.

מה המסר שאת רוצה להעביר לנשים קרייריסטיות ובכלל?

זכותכן כמובן לבחור אם אתן מעדיפות לצאת לעבוד או להישאר בבית, אך זיכרו שפרק גידול הילדים קצר יחסית  לתוחלת החיים כיום וכי אם רוצים להעניק לילדים מודל של עצמאות וכן תשתית כלכלית ראויה, כדאי לצאת לעבוד, להשתדל להתפתח ולממש את עצמנו. לדאבוני, האשמה על מיקומנו בעולם הוא אמנם ראשית בעולם שהוא עדיין שוביניסטי אך גם בנו,  כי לעתים קל לוותר, לבחור במשרה חלקית, לצאת לחופשת לידה מאד ארוכה, לא להמשיך וללמוד, לחשוש מלדרוש את המגיע לנו. במצב זה, בעולם בו מלכתחילה אנו בעמדת נחיתות מצערת,  התוצאה תהייה הנצחת הפערים בתפקידים ובשכר. חבל, מגיע לנו הנשים יותר!