תדהמה! האם תכנית האב החיפאית לחינוך בכלל עוסקת בחינוך? • פרשנות • ד”ר יריב שגיא

לפעמים זה פשוט עניין של סדרי עדיפויות

כאשר מתכננים תכנית אב לחינוך בישוב אזי סדר הפעולות ההגיוני הוא: חזון עירוני, תכנון השיקום של תרבות החינוך בעיר ולבסוף שיכון החינוך בהיכלות הראויים לו. עיר גדולה כמו חיפה יכולה אפילו להעז ולקיים את כל השלבים במקביל. אבל חיפה כנראה אינה עיר גדולה והיא גם קצת מבולבלת. זאת מפני שלא רק שלא עובדים כאן במקביל, אלא אפילו החליטו להפוך את השלבים ולהתחיל מהסוף. כך קרה שהדבר בו עוסקת תכנית האב של חיפה לחינוך הוא כלל אינו חינוך, אלא תשתיות לחינוך. על פי הפרסומים עוסקת נכון להיום תכנית האב לחינוך בחיפה בספירה ומיפוי של בניינים, כיתות, מגרשי ספורט, כיתות גן ובתי שימוש. כמובן שמדובר בפעולת מיפוי חשובה מאוד, אבל מה הקשר בינה לבין חינוך?

אף מילה על חינוך

תכנית האב לחינוך בחיפה אינה מציבה שום חזון לתחום החינוך בעיר. אין בה שום צפי לשיתוף התושבים בעיצוב תרבות החינוך הרצוי להם בעיר, ונראה שהיא בכלל לא מחוברת לעיר חיפה. אין בה התייחסות לעבר החינוכי המפואר שהתפתח בחיפה לאורך הדורות, וגם לא מצוין בה מה בדיוק צריך לשפר מבחינה חינוכית (פרט לתוספת בניינים). בתכנית הזאת גם לא תמצאו בשלב זה מיפוי של יכולות החינוך בעיר נכון להיום. וכרגע מסתמן כי לא תהיה שם שום התייחסות מהותית למערכת היחסים המיוחדת בין החינוך הממלכתי, הפרטי והבלתי-פורמלי (אשמח אם אתבדה כאשר עורכי התכנית יקראו את המאמר ויוסיפו פרק זה). בשלב זה גם לא תמצאו בה שום התייחסות מקצועית ביחס לדרך לפיה יש להתאים את מערכת החינוך בחיפה למאה ה-21.

הנהגה היא שם המשחק

אני לא טוען שנעשית כאן הטעייה מכוונת של הציבור. הרי ככלות הכל, ראש העיר שלנו היא אדריכלית, ולא אשת חינוך, אז כמובן שהיא רואה בעיקר בניינים. הבעיה היא שהתושב החיפאי עוד עשוי להסיק בטעות שאין אתגרים מיוחדים בתחום החינוך בעיר. אבל אני מטיל ספק בכך. הרי באמת שלא חסרים כאן אתגרים בחינוך. רק צריך להציב אותם בראש סדר היום. מתוך אלה אני סבור שהאתגר המשמעותי ביותר של מערכת החינוך בחיפה נכון להיום הוא למצוא לה מנהיג. הדמויות מהנהגת העיר, העוסקות נכון להיום בחינוך החיפאי, אינן בעלות מקצוע בולטות בתחום זה, בלשון המעטה. הן גם אינן מובילות אג’נדה חינוכית מיוחדת ובוודאי שלא חזון חינוכי מעורר השראה. ולדעתי זה גם מורגש היטב במערכת החינוך בעיר. גם רשימת היועצים המעטרת את לשכת ראש העיר אינה כוללת אפילו יועץ אחד בתחום הזה.

היסטוריה מפוארת – אבל מה עם העתיד?

דווקא מנהלת 2030, עתירת המשאבים והג’ובים, יכולה הייתה לקחת חסות על תכנון משמעותי של מערכת החינוך בעיר. אבל איכשהו קרה שהמנהלת עסוקה בדברים חשובים הרבה יותר כמו הגדרת המתחמים בהם יציבו בעלי חנויות את מרכולתם על המדרכה. כל זה מטיל צל כבד על תרבות החינוך בעיר, תרבות אשר ידעה ימים יפים מאוד. הרי צמחו כאן מוסדות אקדמיים, בתי ספר ייחודיים, כאן נוסדה תנועת הצופים בארץ ישראל, גן החיות הלימודי קיים כאן והיוזמות הבאות מהקהילה לפתיחת מסגרות חינוכיות ייחודיות מהוות את אחד ממנועי הצמיחה הקהילתית החשובים בעיר. אז למה דווקא עכשיו ניצב האופק המהותי של מערכת החינוך בחיפה הרבה אחרי כל דבר אחר בתחום?

תכנית שיקום קהילתית למערכת החינוך בחיפה – עכשיו!

על מנת להחזיר את חיפה לימי תפארתה בתחום החינוך צריך בסך הכל לעשות שני דברים. ראשית, יש לייצר הנהגה לתחום הזה. הנהגה אשר בה ישולבו אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, לצד עמותות ההורים והחינוך הפועלות בעיר. ביחד, ובשקיפות מלאה, יצטרכו הכוחות הללו להציג תמונה של פערים בין מצבה של מערכת החינוך כיום לבין תמונת עתיד ברורה ומונחית חזון. מתמונה זו יגזרו הפעולות אשר יביאו לשיקומה של תרבות החינוך בחיפה. אסור לנו לשכוח שמערכת החינוך עוסקת בעתיד של כולנו וביקר לנו מכל – הילדים ובני הנוער של העיר. זאת הסיבה אשר בגללה הדבר השני שצריך לעשות הוא לשים את התכנית הזאת בראש מעייני העיר. תכנית החינוך צריכה להפוך לפרויקט של כולנו. רק כך נבטיח שמערכת החינוך לא תתהדר רק בהתאמת מספר הכיתות למספר הראשים הלומדים בה, אלא גם תהיה המקום הנכון בעבורם למען העתיד של כולנו.

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

9 תגובות
  1. גילה לבני-זמיר אמר/ה

    איך אפשר לצפות לקידום נושא החינוך כשלשכתה וכנופייתה של קליש מתהדרות בפה ואופן הביטוי הכי לא מחונך במקום הכי ייצוגי? וכל זה בתמיכתה ובגיבויה של קליש השותקת והמאפשרת.

    פני הדור כפני הכלב.
    סליחה מהכלבים באשר הם.

  2. אלה אמר/ה

    מהמם ומדוייק. עיסוק חשוב במבנים נאותים ואולי בטעות נגישות, אבל חשוב לפחות באותה מידה חזון עירוני בחינוך. מיהו הבוגר החיפאי במה הוא שונה מבוגר ירושלמי או מבוגר בחולון? מה מייחד אותו?
    ואם נלך לחיבור בין פורמלי ובלתי פורמאלי… מה הקשר בין הדברים? איך מייצרים רצף בין המערכות, פלטפורמה לצמיחה אישית וקהילתית.

  3. אורנה ניסן אמר/ה

    מסתבר, שמאז שסיימתי את ”תיכון עירוני שולי ההר” ( בכוונה איני כותבת את שמו כדי לא להיתקע) , בקיץ 88′, ”כשמשום מה” ,לא היתה יועצת בחטיבה העליונה , כשאז הכי צריך אותה, גם לעניין הלימודים , כי אז הם הכי קשים , לבגרויות, וגם לבעיות גיל ההתבגרות, וגם לא יכולתי לגשת לבגרות בערבית, כדי להגיע למודיעין בצבא, שום דבר לא השתנה…

  4. חיים י אמר/ה

    דר’ שגיא,
    מה לך כי תלין.
    בכתבה קודמת שכותרתה ..”בדרך מהסלון ללשכה”… כתבת על כך שראש העיר לא קשובה לצבור.
    התיחסתי לכתבה, פניתי אליך.
    אין קול ואין עונה. דומיה. אין התיחסות.
    נשארת בסלון. לא הגעת ללשכה להשיב לי?!
    וכל זה על שום מה? נעתקו המילים מפיך?
    איני סבור כך.
    אתה מקבל במה מעל עיתון מקומי. כותב. עיתון אינו במעמד של שגר ושכח.
    טול קורה מבין עיניך. או קח עט והתיחס.
    אינני מבין בודאי לא מקבל את שתיקתך.
    אולי אינך מאמין בכתוב?
    שבת שלום חיפה

  5. דפנה אמר/ה

    חיפה היא עיר שמרבית הישגיה החינוכיים הם של שני בתי ספר פרטיים, עיר שלא מטפחת מצויינות תלמידים אלא משקיעה בכיבוי שריפות ונותנת יד להגדלת הפערים החברתיים והחינוכיים. קליש לא המציאה את הנ”ל אך גם לא עושה דבר על מנת לקיים את ההבטחות לשינוי גם בתחום הזה. חיפה עיר שמחפשת מנהיג.ה לא רק בחינוך

  6. מוטי אמר/ה

    סגירת בית הספר לחינוך מיוחד קורצ’אק היא בדיוק דוגמה לחוסר חזון. בית הספר משמש כמוצא אחרון לילדים בחטיבת הביניים ובתיכון שנפלטו מבתי הספר הרגילים בגלל בעיות רגשיות ובעיות התנהגותיות. במקום לעודד את בית הספר ולהעמיד לרשותו אמצעים נוספים, הולכים לסגור אותו במסגרת מהלך השילוב בבתי ספר רגילים, שכל תכליתו לחסוך כסף. איך בדיוק אמורים הילדים האלה להשתלב בבתי הספר הרגילים? הרי הם כבר נפלטו משם! או שמא בתי הספר הרגילים קיבלו פתאום תוספת תקנים על מנת לטפל בתלמידים אלה? ברור שלא. וככה יהרסו לילדים האלה את החיים, ורחמנות על הילדים ה”רגילים” שיצטרכו ללמוד איתם. ברור שתוך שנה, ילדי החינוך המיוחד יפלטו לגמרי מבתי הספר הרגילים. הנה דוגמא של “חזון”.

  7. ארוין אמר/ה

    תכנון של על נושא- צריך להתחיל מבדיקת תשתיות, כדי לראות היכן נדרשת תוספת, והיכן אפשר לבצע הסבה. שינויים דמוגרפיים מכתיבים את התשתיות בתחום החינוך, ורק אחרי מאגר ידע בתחום – אפשר לעבור לשלב הבא. דע מה יש לך – אחר כך תפעל. מבנים להקים לוקח שנים, וגם מערכות חינוך “חדשות” – חייבים להתאים למבנים. חובה גם להבין בזה ולא רק לנאום ולכתוב ממרום התואר השלישי וכסא לשעבר שח יעץ לסגן ראש עיר.

    1. יריב שגיא אמר/ה

      ארוין היקר, חינוך מתרחש קודם כל בין אנשים ובכל מקום, לא רק במבנים ובוודאי שלא רק במבנים של משרד החינוך ובשביל לדעת את זה לא צריך להיות דוקטור.. לכן, אין בעיה שהנהגת העיר תלך לאזור הנוחות ותתעסק בבניינים, אבל מה עם החזון החינוכי? האנשים? הערכים? מתי היא תצא מאזור הנוחות אל העולם האמיתי?

      1. אייל אמר/ה

        החזון החינוכי צריך להיות להפריט את כל החינוך בחיפה. גם ככה שליש ממנו מופרט ואין סיבה שלא תהיה דוגמה להפרטה מוחלטת של החינוך. ההורים ההזויים היום רוצים בית ספר אנתרופוסופי, דמוקרטי, השתדלותי, התנדבותי, אמנותי, היפסטרי ומה לא. יש לאפשר להם ליצור את המסגרות האלו כמו שקמו בתי הספר הפרטיים הקיימים. אגף החינוך בעירייה יהיה לפיקוח בלבד, ויקימו קרנות לסייע במלגות לבתי הספר הפרטיים כמו שקיימות כבר עכשיו למאות תלמידים בבתי הספר הפרטיים שלומדים דרך מלגה.
        לדעתי זה רק יעלה את רמת החינוך בחיפה. עובדה בתי הספר האלו הם המובילים בעיר. למה להסתפק בלאו בק אחד ובריאלי אחד, כשאפשר להפוך את כל בתי הספר ללאו בק וריאלי?
        איך זה יעבוד: המדינה תעביר את הכסף לחינוך ציבורי למימון מלגות ותגבור תוכניות בחינוך פרטי. חיפה תוכרז כעיר פיילוט לנושא. הארנונה תקוצץ לחצי, וחצי ילך ישירות לבית הספר הפרטי שיבחרו ההורים.
        בעיר יוקם פורום בתי ספר פרטיים שירכז את התקציבים והתכנים מול העירייה ומשרד החינוך.
        המדינה תסייע במלגות ותקצוב תוכניות לפי ההישגים במדדים שאגף החינוך יהיה אחראי לפיקוח ומדידת הישגים. בתי הספר הפרטיים יחייבו גם לקחת חסות על מתנ”ס או מועדוניות שיתנו מענה אחה”צ.
        מי שרוצה מצוינות צריך להבין שהיא תושג בהפרטה של החינוך ויצירת תחרות בין בתי ספר על גובה התקצוב הציבורי אליהם.