מלכודת דרום לבנון: האתגר האסטרטגי הבא של ישראל // פרשנות

דרום לבנון הוא אחת הזירות הביטחוניות המורכבות והרגישות ביותר עבור ישראל. מאז נסיגת צה"ל בשנת 2000, וביתר שאת לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, בנה חזבאללה מערך צבאי נרחב הכולל עשרות אלפי רקטות, תשתיות תת-קרקעיות, מחסני נשק וכוחות לוחמים הפועלים מתוך כפרים ואזורי מגורים. מטרת הארגון היא ליצור איום מתמשך על העורף הישראלי ולצמצם את יתרונותיה של ישראל בתחומי המודיעין, חיל האוויר והתמרון הקרקעי.

הדילמה האסטרטגית

האתגר המרכזי של ישראל הוא להבטיח את ביטחון יישובי הצפון ולמנוע מחזבאללה להתבסס מחדש סמוך לגבול. אולם הדילמה האסטרטגית נובעת מכך שאין פתרון מושלם. כל חלופה מציעה יתרונות מסוימים, אך גם כרוכה במחירים כבדים.

הימנעות ממלחמה כוללת

האפשרות הסבירה ביותר כיום, לדעתי בהסתברות של כ-60%, היא המשך מדיניות ההרתעה והתקיפות הממוקדות. במסגרת זו ישראל ממשיכה לפגוע במפקדים, במחסני נשק ובניסיונות ההתעצמות של הארגון, תוך הימנעות ממלחמה כוללת. היתרון המרכזי הוא שמירה על יציבות יחסית בעורף ובכלכלה, ללא צורך בגיוס ממושך של מאות אלפי מילואימניקים.

מנגד, מדובר בפתרון זמני בלבד. חזבאללה ממשיך להתאושש, ללמוד את שיטות הפעולה של צה"ל ולשקם חלק מיכולותיו. במילים אחרות, ישראל מנהלת את האיום אך אינה מסירה אותו.

הסדר מדיני בתיווך בינלאומי

האפשרות השנייה, בהסתברות של כ-25%, היא הסדר מדיני בתיווך בינלאומי. תרחיש כזה עשוי לכלול הרחקת כוחות חזבאללה מאזור הגבול וחיזוק מנגנוני הפיקוח בדרום לבנון.

היתרון ברור: חזרת תושבי הצפון לבתיהם ושיקום מהיר יחסית של הפעילות הכלכלית באזור. עם זאת, הבעיה המרכזית היא האכיפה. לאורך השנים התברר כי ממשלת לבנון מתקשה לשלוט בדרום המדינה, וכוחות בינלאומיים מתקשים למנוע מחזבאללה לשוב ולהתבסס בשטח. לכן הסדר מדיני עשוי לספק שקט זמני, אך לא בהכרח פתרון ארוך טווח.

מבצע צבאי רחב היקף

האפשרות השלישית, בהסתברות של כ-10%, היא מבצע צבאי רחב היקף. מבחינה צבאית, זהו הנתיב היחיד שעשוי ליצור שינוי משמעותי בזמן קצר באמצעות פגיעה במערך הרקטות, בתשתיות ובכוח הלוחם של חזבאללה. אולם המחיר עלול להיות כבד: ירי נרחב לעבר מרכזי אוכלוסייה בישראל, פגיעה בתשתיות, גיוס מילואים ממושך ועלות כלכלית של עשרות מיליארדי שקלים. בנוסף, קיים סיכון שהעימות יתרחב ויכלול גורמים הנתמכים בידי איראן.

יצירת רצועת ביטחון ממושכת בדרום לבנון

האפשרות הרביעית, בהסתברות של כ-5%, היא יצירת רצועת ביטחון ממושכת בדרום לבנון. מטרתה להרחיק פיזית את האיום מגבול ישראל. אולם הניסיון ההיסטורי מלמד כי החזקת שטח לאורך זמן יוצרת שחיקה צבאית, כלכלית וחברתית. נוכחות קבועה תחייב השקעה של מיליארדי שקלים בשנה ותטיל עומס כבד על מערך המילואים ועל המשק כולו.

לצד השיקולים הצבאיים קיימים גם שיקולים פנימיים. החברה הישראלית מתמודדת עם עומס מילואים, מחלוקות פוליטיות ואתגרים כלכליים. ככל שהמשק יתקשה לשאת את נטל הביטחון וככל שהמערכת הפוליטית תהיה מפולגת יותר, כך יקטן מרחב התמרון של מקבלי ההחלטות.

בסופו של דבר, ישראל ניצבת בין שני שעונים:

השעון הביטחוני מול חזבאללה והשעון הפנימי של החברה והכלכלה הישראלית. האפשרויות המתונות – הרתעה והסדר מדיני – הן הסבירות ביותר, אך אינן מבטיחות פתרון קבוע. האפשרויות הצבאיות עשויות לשנות את המציאות, אך דורשות מחיר גבוה שהמדינה תידרש לשלם בטווח הקצר. לכן המבחן האסטרטגי האמיתי של ישראל אינו רק כיצד לנצח את המערכה הבאה, אלא כיצד ליצור מציאות יציבה שבה חזבאללה לא יוכל לשוב ולאיים על גבול הצפון באותה עוצמה בעתיד.

המבוך המבצעי בלבנון אינו מנותק מהקרע הפנימי המשתק את המערכת הפוליטית בירושלים. היכולת להכריע לטובת תמרון מסיבי או התקשרות ארוכת טווח דורשת לחידות לאומית וחוסן חברתי – שני אלמנטים הנמצאים כעת בשפל.

במצב שבו כל הצבעה בכנסת מתנהלת כקרב הישרדות על חודו של קול כדי להשיג את האצבע ה-61 היכולת לקבל החלטות אסטרטגיות כבדות משקל בצפון משתתקת.