52 שנה לאסון אח"י אילת – האירועים שהובילו להטבעת המשחתת והמחדל

השבוע, ב 21/10/19, צוינו 52 שנים לטיבוע המשחתת "אח"י אילת", שיצאה מנמל חיפה לסיור חופים בגזרת ים סוף ועליה 200 לוחמים. המשחתת הוטבעה על ידי טילים ששוגרו לעברה ממצרים. 47 מהלוחמים נספו ו-91 נפצעו באירוע הטראומתי הזה.

הפעם היחידה בה טובע כלי שיט של חיל הים הישראלי על ידי כוחות אויב

איציק גולדנברג, בנו של יוסי גולדנברג ז"ל, שנהרג באסון המשחתת אח"י אילת בתאריך 21/10/1967:

הייתי בן 4 וחצי חודשים ואחותי הגדולה שרי הייתה בת 6 כאשר חרב עלינו העולם. בהיותי תינוק לא הכרתי אותו כלל, אלא ניזונתי מסיפורים רבים על מעלליו, אישיותו והערכים שהוא יצג והאמין בהם בלהט. אימנו ז"ל דאגה תמיד כי נגדל תוך זיכרון עמוק וחזק של אבא ומי הוא היה. תמיד טרחה להגיד "אבא שלך היה" וממשיכה לתוכן הרלוונטי של השיחה. המשחתת האדירה שטובעה לקחה עימה 47 נשמות שכל אחד מהם מייצג עולם ומלואו. לכולם הורים, אחים ואחיות, לחלקם היו ילדים, שכן היו אנשי קבע רבים בספינה, כגון, אבא שלי, ששרת בה 8 שנים. זו הייתה אחוות לוחמים שעשו יש מאין והפכו את המשחתת הישנה לספינת הדגל של חיל הים ולתפארת מדינת ישראל, אח"י אילת הייתה חוד החנית וככזו השתתפה בקרבות ימיים עזים, הטביעה ספינות מלחמה מצריות ולקחה חלק בלקיחתה בשבי של משחתת מצרית שלימים הפכה לאח"י חיפה. פעולות אלו משכו את שומת לבם של המצרים אשר החליטו להטביע אותה ויהי מה. הרגע הזה הגיע באותה שבת, עת היו בסיור מול חופי פורט סעיד ובמים בינלאומיים. כאשר נורו לעברם 4 טילי סטיקס רוסים הנושאים חצי טון חומר נפץ כל אחד. למשחתת לא היה סיכוי, שכן הייתה מיושנת ומונעת בקיטור וגם אילולא זה, הרי שלחמוק מטילים היה מעבר ליכולתה. כך ברגע התהפך הגורל והחיים השתנו ל 47 משפחות שיקיריהם לא שבו מעולם. אבי שהיה פצוע בבית בחופשת "גימלים" שמע שהספינה יוצאת לים, לקח את התיק, אמר שלום ושלח נשיקה לאמא ומעולם לא שב, כמוהו גם מרבית חבריו שלא זכו לחזור הביתה.
גם היום, 52 שנים לאחר הטיבוע אי אפשר שלא לחשוב על החיים האחרים שיכלו להיות לנו.
הכאב באבדן אינו נמוג לעולם, לעתים נדמה כי ככל שעוברות השנים הנפש נחלשת אל מול הכאב ותחושת הפספוס שאין לתאר במילים עד כמה עמוקה וחרוטה בדמי ליבנו.
אבא אהוב ויקר, נזכור אותך לנצח אתה בליבנו לעד.

סיורי הפגנת הנוכחות מול חופי מצריים

לאחר מלחמת ששת הימים, כבשה ישראל את חצי האי סיני. חיל הים קיים סיורי בטחון שגרתיים מול חופי עזה וסיני וסיורי 'הפגנת ריבונות' מול פורט סעיד. הסיורים נערכו באמצעות  הקורבטה (ספינת קרב) אח"י נגה (ק-22) ושתי המשחתות אח"י יפו (ק-42) ואח"י אילת. סיורי הפגנת הנוכחות בסמוך לפורט סעיד הגיעו עד טווח המים הטריטוריאליים של מצריים. ב-20 באוקטובר 1967, יצאה המשחתת אח"י אילת, בפיקודו של סא"ל יצחק שושן, לסיור "הפגנת ריבונות" באזור פורט סעיד, כשעל סיפונה 199 אנשי צוות וחניכי קורס קציני גנ"ק (גילוי, ניווט, קשר). המשחתת שמרה על מרחק מהחוף ולא נכנסה למים הטריטוריאליים של מצריים.

גמאל עבד אל נאצר נתן את ההוראה לתקוף את אח"י אילת

ספינת משמר חופים מצרית שהבחינה במשחתת אח"י אילת, דיווחה למפקדת החוף בפורט סעיד, האחרונה יצרה קשר עם חיל הים המצרי ובהוראתו של נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל נאצר והממשלה המצרית, הוחלט להטביע את הספינה. לצורך פעולה זו נשלחו שני סטי"לים מדגם קומאר, כשאחד מהם יורה את הטילים והשני נמצא בעמדת חיפוי על הראשון. הטילים פגעו במרכז המשחתת, שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

הפגיעה באח"י אילת

באח"י אילת היו שתי התפוצצויות. טיל שפגע בירכתי האנייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה הודיע מפקד האנייה על נטישת המשחתת. התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת. פיצוץ הטיל האחרון גרם לפציעות פנימיות קשות ואנשים שנראו כלפי חוץ שלמים היו למעשה במצב אנוש.

בחודש הבא צפוי להיערך השיוט המסורתי לזכרם של נופלי "אחי אילת", בהן ייקחו כלי שיט צבאיים ואזרחיים ותערך תחרות ימית.