בחוף מרידיאן במבואות חיפה העמוס בתיירים ובנופשים, ישנה תעלומה שנמשכת כבר זמן רב, ריח לא נעים המזכיר ביוב, או ביצים סרוחות. ישנן תקופות (בעיקר בתקופת הקיץ) שהמתרחצים מעירים את תשומת לבם של המצילים ושל הנהלת החופים, המזמינים בדיקות נוספות. למרות שמתבצעות בדיקות איכות המים כדרך קבע ולמרבה הפלא, הבדיקות יוצאות תקינות, אך הריח ממשיך.
התשובה נמצאת במזג האוויר ומבנה החוף.
ים גלי בתחילת הקיץ וסוף האביב, גורמים למסה ענקית של אצות ים להגיע לחופי ישראל ולהציף את קו החוף בשכבה עבה. המבנה המיוחד של חוף מרידיאן חיפה, החצוי לשניים מקשה על האצות להיפלט לחוף והן שוקעות על קרקעית המפרצון החולית, בעיקר המפרץ הצפוני. עובי ההרבדה בשנה זו היה כמטר ועשרים לפי מדידה.
פליטת האצות הנה דבר שבשגרה במשך שנים רבות. נראה כי בשנתיים האחרונות התופעה החמירה בכמות גדולה משנים עברו. בטמפרטורת המים הגבוהה, עד כשלושים מעלות בקיץ, האצות נרקבות.
תוך כדי תהליך הריקבון נפלטים לחלל האוויר גזים שריחם מזכיר במקצת מעיינות מרפא או ביצים סרוחות. מדובר בפירוק טבעי של אצות, מיקרו אורגניזמים ופליטה של גזים שונים כמו מימן גופרתי וגז מתאן הידוע גם בשם גז ביצות. מרבד האצות פולט בועות עשרים וארבע שעות ובצלילה מעליו התופעה מזכירה צלילה באזור געשי אך ללא החום הגבוה. קטע זה של החול בעל הצבע הכהה נמצא מחוץ לתחום הרחצה וקרוב לשובר הגלים של החוף.
חפירה בחול הכהה או בשכבה מוצקה של שכבת האצות מוציאה שטף של בועות גז. אליה מגיעים דגיגים רבים וגם טריגונים, כדי ליהנות מהשלל הכולל בעלי חיים קטנים, כמו סרטני הנזיר הקטנים.
את העשב אוכלים דגים כגון: סיכנים. דג הסיכן הידוע בשמו העממי ארס. התופעה של הירקבות האצות בבטנם של הדגים, היא תופעה ידועה בישראל בתקופות אלו. כשיצאתי לצלילה, לעבודתי, הבחנתי בדג שמת לא מכבר, בטנו הייתה נפוחה וזימיו היו עדיין אדומים. היה זה דג הסיכן שבטנו תפוחה מהאצות הנרקבות וריחו כביצים סרוחות.
בתמונה שצילמתי הבוקר נראה פרט מת טרי ובבטנו היו אצות רקובות עם אותו ריח. התופעה הנ"ל מזכירה את הריח באזור הבולענים שבים המלח, גם בים המלח מתגבר הריח מאוד בסוף האביב, עקב ריקבון של אצות החיות שם וגורמות לחרקים העפים מעל בולענים אלו למות ולשקוע בבוץ הגופרתי.
הריח בבולענים של ים המלח חזק ומסוכן יותר בגלל ריכוז החומרים הרעילים וחוסר האוורור שנוצר כתוצאה מהגבעות הכולאות את הגזים, ולכן והגזים הכבדים באזור נשארים קרוב לקרקע ומסוכנים לאדם.
אני חוקר את אזור הבולענים מעל עשרים שנה, הוא נחשב למקום מסוכן והכניסה אליו אסורה. אני יכול להרגיעכם, בניגוד לים המלח, בחיפה, זה רק ריח ומזון לדגים!
האם הכתבה עניינה אותך?
מרתק! תודה!!!
שפכים של מפעלי המפרץ חמש מאות אלף טון מי שטיפה ממפעלי המפרץ נשפכים לים כל שנה ברשיון וזו השערורייה
החוקר לא צילם לעם את קרקעית הים מעומק מטר עד עשרים וחמש מטר הכל מת מלא חומצות גופרית וחמרים כבדים ואין חיים במיים ועד עדר קמ מהחוף הכל מורעל אז אין מה לצפות לכלום חוץ מרקבון מעכו עד חדרה בגלל מפעלי המפרץ
כתבה מעניינת. פרקטית, עשירה בתמונות ולא "חפרנית" מדי.
כן יירבו!
כתבה מעניינת ומרתקת,ואפשר ללמוד ממך המון בנושא חקר ימי וחקר הבולענים.
התמונות שאתה מצלם נדירות ויפות,מחכה בקוצר רוח לכתבה הבאה.
מוטי היקר כל הכבוד על ההעבודה שלך שיהיה לל חג שמח אין מישהוא שהיה יכול להסביר את זה כמוך !
פעמיים אושפזתי בבני ציון ופעם ברמבם. פעם היד פעם שנייה הקרסול .חטפתי חום 40הטיפול שבועים אוגמנטין לוריד .מאז לא מעיז לשחות
לפני שנה רחצתי בחוף ולא היה נקי,אחרי ה הייתי חולה כמה ימים
כתבה מעניינת מאוד , תודה מוטי על העבודה המרתקת שאתה עושה ומשתף אותנו
וואוו… איזה מחקר מעניין. עכשיו אפשר להרגע להתרחץ במי המפרץ בבטחה. כל הכבוד לחוקר המדופלם מוטי מנדלסון.
כתבה מעניינת