איילה וכלבתה "זיפ", השתתפו בסוף השבוע האחרון, (25-28/07/19) באליפות אירופה באג'יליטי 2019 שנערכה בהולנד. זכיות לא היו, אבל חוויות ומזג אוויר קשה במיוחד כן. מבט מעיניה של כלבנית חיפאית על תחרות מיוחדת בענף שהולך וצובר תאוצה בעולם.
אג'יליטי – ספורט כלבני דינמי ומאתגר:
זה אולי נשמע כמו התחלה של עוד כתבת ספורט סטנדרטית, רק שזיפ ,היא למעשה כלבה, ואג'יליטי, הוא ספורט כלבני, שבו כלבים מתמודדים עם מסלולים שונים בעזרת שפת גוף ופקודות קוליות של המאמן בלבד. אג'יליטי הוא לא סתם אילוף כלבים אלא ספורט כלבני שפופולרי מאוד בעולם כולו, ומתחיל לתפוס תאוצה גם בישראל. השורשים שלו מיוחסים לרכיבה האנגלית ולתרבות מופעי הראווה בתחרויות כלבים ותערוכות יופי, אך עם הזמן הוא הפך להיות ענף ספורט בינלאומי.
איילה וכלבתה "זיפ" בתחרות ה-"אג'יליטי" בהולנד
מסלול שהוא הפתעה ותיאום מושלם בין מפעיל לכלבו
הספורט המאתגר הזה דורש מהמאמן להוביל את הכלב שלו דרך מסלול מתקנים ללא שגיאות בזמן הקצר ביותר, שכשהוא מכוון אותו בעזרת פקודות קוליות ושפת הגוף שלו בלבד – בלי קולר, רצועה, חטיפים או צעצועים. הצוות, כלומר הכלב והמאמן, לא מכירים את המסלולים ולא יכולים להיערך אליהם מראש, והם כוללים מתקנים כמו חומות, צמיגים, גשרים, נדנדות, פירמידות ועוד. כשמגיעים לתחרות, לכל מאמן יש שמונה דקות בלבד ללמוד את המסלול שלו, ואז הוא נדרש לכוון את הכלב שלו בעזרת תנועות כמו הנפת יד, סיבוב של הגוף, כיוון של הרגל ועוד.
הפקת ענק בינלאומית בהולנד
כ- 850 נהוגים, עם כ-1070 כלבים (ורבים הביאו איתם כלבים נוספים שלהם, שלא התחרו) התאספו בכפר האולימפי Papendal בעיירה ארנהיים שבהולנד. הם הגיעו מכל העולם – ארה"ב, קנדה, ברזיל, דרום אפריקה, סינגפור, יפן, כל מדינות אירופה, וכמובן – גם מישראל. אביב אסא עם קים ואני עם זיפ, ייצגנו את ישראל. בגלל מזג האוויר החם, תחילת התחרות הוקדמה בכחצי יממה, והריצה הראשונה הייתה ביום חמישי ב-18:30, בחמישי בערב ושישי בבוקר היו מקצי נבחרות – כל נבחרת כללה 3-4 כלבים, או מאותה מדינה או מכמה מדינות שונות. בשבת הייתה התחרות האישית. כל מתחרה התמודד על האפשרות לעלות לגמר, כשיש כמה קריטריונים לעלייה לגמר. גם בשבת הטמפרטורות עלו, ובשלב מסויים הפסיקו את התחרות לכשעתיים ורבע, כדי שיתקרר מעט.
מעל 1000 צופים הגיעו לגמר שנערך ביום ראשון, כולם מעודדים את כולם, נאנחים ומוחאים כפיים כדי לעודד גם את אלה שנפסלים (יחד עם מוזיקה ספציפית לפסילה שמושמעת במערכת ההגברה), קריין כריזמטי שמעדכן את הקהל כל הזמן, ועוד. צוות של מעל 100 מתנדבים (בנוסף לעובדים והשופטים) שעשה הכל כדי שהתחרות תזרום לפי הלו"ז, למרות שכל הזמן היו שינויים עקב מזג האוויר. מסביב לזירות אוהלי יום של צוותי המדינות השונות, כמו כגם דוכני מזון וציוד לכלבים, ומסביבם אזור קמפינג למי שנשאר לישון שם. חוץ מהגמר עצמו, אי אפשר היה להרגיש שיש שם כמות כזו גדולה של אנשים!
למרבה הצער, איילה נפסלה ב 4 הריצות שהיו לה בתחרות, היא מספרת לחי פֹּה
על החוויה בתחרות:
השופטים בנו מסלולים מאתגרים, ולא מעט צוותים נפסלו לאורך התחרות. לצערי, גם אביב וגם אני נפסלנו בכל 4 הריצות שלנו, ולכן אף אחד מאיתנו לא היה יכול לעלות לגמר. לי ספציפית התנאים היו רחוקים מלהיות אופטימליים, כי רצתי עם גב תפוס (נתפס חזק בדרך לשדה התעופה, ו-4.5 שעות במטוס לא עזרו…), והכלבה רק החלימה מפציעה ולא עבדה בכלל בשבועיים שלפני התחרות, כך שהיא הייתה מלאת מרץ יותר מהרגיל. אולי בגלל זה היא לא הצליחה לחכות עד שאקרא לה, והיו כמה ריצות שהבנתי לפי התגובה של הקהל שהיא קפצה את המשוכה הראשונה לפני שאני הייתי מוכנה להתחלה. בד"כ ה"השאר" שלה זה משהו שאפשר לבנות עליו, והיא ממש הפתיעה אותי.
בסופ"ש הקרוב, תתחרה איילה בתחרות גדולה נוספת, בשם Border Collie Classic שתערך בגרמניה.
הסרטון מראה ריצה של Tereza Králová עם כלבה SAY – לא של איילה נאור וזיפ.