מאות השתתפו בצעדת השרמוטות 2019 בחיפה • סיקור נרחב וראיונות וידאו

מאות משתתפות ומשתתפים צעדו היום (שישי, 21/6/19) ברחובות הדר בצעדת השרמוטות בחיפה. קיימו עצרת זיכרון לכל הנשים שנרצחו בשנים האחרונות הניפו שלטים עליהם נכתב בין היתר "תרבות האונס הורגת אותנו", "לא, זה לא", "בכל שנה 84,000 נשים מותקפות 560 גברים מורשעים דורשות צדק עכשיו"
וקראו קריאות של: "אל תגידו בני טובים על אנסים ומטרידים", "הגוף שלי הוא רק שלי", "לא, זה לא. זה לא, זה לא, זה לא".
הצעדה הסתיימה בגן הזיכרון שם נשאו נאומים מספר משתתפות.

אביה בבא חזן, ממארגנות הצעדה מספרת לחי פה על ההחלטה לקיים את הצעדה בהדר ולא במרכז הכרמל כפי שהיה נהוג בשנים קודמות: "החלטנו השנה לקיים את הצעדה איפה שאנחנו חיות, איפה שאנחנו מרגישות לא בטוחות. אני לא מרגישה שנשים צריכות ללכת למקומות עשירים יותר בשביל להרגיש בטוחות במרחב הציבורי, אנחנו צריכות להרגיש בטוחות במרחב הציבורי איפה שאנחנו חיות ובזה התמקדנו להביא את "ההדרניקיות" את הנשים שחיות פה שירגישו פעם ראשונה במרחב הציבורי בטוחות אחת ליד השנייה".

הדר ישראל ממארגנות הצעדה בראיון לי פה: "צעדת השרמוטות החיפאית נועדה להעלות מודעות לאזור הציבורי בו אנחנו הנשים לא מרגישות בטוחות. כתושבת הדר, אני הולכת ברחוב בלילה ואני לא מרגישה בטוחה במרחב הציבורי שלי. בטחון אישי הוא צורך בסיסי, לכל אדם, אז מעבר לזה שאנחנו מוטרדות ומציקים לנו ומתייחסים אלינו כאובייקט מיני אנחנו לא מרגישות בטוחות במרחב הציבורי שלנו. לכן החלטנו השנה לצעוד בשכונה שלנו – הדר הכרמל (בעבר היה המצעד במרכז הכרמל). אנו דורשות תוספת תאורה ברחובות ושוטרים שיסתובבו ברחובות ויעלו את הבטחון האישי. בהדר קיימות קהילות מגוונות. צעדה זו משלבת נשים ערביות ויהודיות, כי נשים נפגעות מכל הסוגים מכל המגזרים ובכל מקום. זה הזמן שלנו שאנחנו דורשות את הביטחון הזה.

יערה אבני, ממארגנות הצעדה סיפרה בנאום בגן הזיכרון על הבושה והאשמה בכל פעם שהוטרדה מינית בתור ילדה ומתבגרת: "הייתי בטוחה שזה קרה באשמתי כי זה מה שלימדו אותי כל חיי. אל תצאי מאוחר בלילה, אל תלבשי חשוף, אף אחד לא לימד אותי מה לעשות כשהפוגע הוא מכר בן זוג או קרוב משפחה – אדם שאת סומכת עליו. כולם סיפרו לי על הזאב הרע שמתחבא ביער אבל אף אחד לא דיבר על זה שמעל 80% מהפגיעות המיניות הן על ידי אדם מוכר לנפגעת.
"שרמוטה" הם קראו לי כששכבתי עם מישהו בניסיון לאחות את הפצע שנותר בי. "שרמוטה" הם קראו לי כשסירבתי למגע מיני והפשיטו אותי מכבודי. המילה "שרמוטה" כואבת, היא מזכירה לנו, הנשים, את הפגיעות הבלתי נסבלת של נשים ומיניותן בחברה הפטריארכלית. מתוך הכאב הזה נוצר כאן שיח חדש שמסרב לקבל פגיעות והדרות מיניות כדרכו של עולם. הם נתנו לי את השם הזה, אני בוחרת להשתמש בו כדי למחות ולזעוק על המצב הקיים, אז "השרמוטה" לא שותקת יותר אתם לא תקראו לי "שרמוטה" כדי להשתמש במיניות שלי כנגדי.
המיניות שלי היא לא ענייניכם והמילה "שרמוטה" כבר לא מפחידה אותי. הבושה והאשמה שהרגשתי עם השנים והצעדות שהשתתפתי בהן התפוגגו ונעלמו. "השרמוטה" הזאת צועדת עם אלפי שרמוטות אחרות וצועקות ביחד בכל הכוח "די נמאס תאשימו את האנס". וכשאנחנו עומדות יחד, בנות כל הגילאים, אנחנו נותנות כוח לכל נערה שנחשבת לשרמוטה של השכבה לכל חיילת שקוראים לה "המזרון הפלוגתי" לכל אחת ואחת שהעזו להשתמש במיניות שלה כדי לדכא אותה ולשלוט בה".

נסרין שחאדה אחת הנואמות בצעת השרמוטות: "אנחנו משתתפים בצעדה כדי להגיד מסר מאוד פשוט "נמאס לנו אנחנו לא שותקות יותר", נגמרו הזמנים בהם גברים יכלו לעשות מה שבא להם, מבלי לקחת אחריות. נגמרו הזמנים נשים שהותקפו נאלצו להתחבא ולפחד, בעיקר נגמרו הזמנים בהם המשטרה והממשלה יכלו להזניח אותנו, להתעלם מאתנו ולהפקיר אותנו.
הגענו היום, נשים צעירות ומבוגרות ערביות יהודיות לצעוק בקול אחד אנחנו נשים לאלימות הזאת סוף. אני מגיעה לכאן היום, אחרי שבוע של רגשות מעורבים שבוע שבו זכתה דלאל דאוד לחופש, אחרי 18 שנה בכלא, כאשר הפשע היחיד שלה היה שלא יכלה לסבול את האלימות והתקיפות מצד בעלה ואחרי שהגישה 26 תלונות במשטרה, שלא זכו לטיפול וכל פעם המשטרה שהייתה אמורה להגן עליה החזירה אותה לבעלה המתעלל ובסוף היא הגנה על עצמה ועל ילדיה ושילמה בחופש שלה. השבוע היא סוף סוף זכתה לטיפה של צדק.
אבל השבוע הזה הוא שבוע בו ילדה קטנה בת 7 תמימה וחפה מפשע נאנסה. במקום לדאוג לילדה ולדאוג לכל הילדות וכל הנערות וכל הנשים שכבר מזמן זועקות את כאבן היו מי שניצלו את המקרה הנוראי הזה כדי להסית להפיץ גזענות וללבות שנאה. בידיים שלנו מצוי הכוח להילחם באלימות המגדרית שמשתוללת נגד כולנו ערביות ויהודיות. השבוע נזכרו בנו פתאום, עכשיו כי זה מתאים לאינטרס הפוליטי שלהם ומחר הם ישכחו אותנו שוב אבל אנחנו לא נשכח ולא נשתוק יותר".