פרק א'

אני חושבת שהסיבה היחידה שבגלל אפשר בכלל לצפות תוצאות של בחירות באמצעות סקרים היא שהטמטום האנושי הוא כל כך צפוי.

בערוץ 1 הודיעו שלפי סקר רדיו חיפה (רדיו יהב) חטפנו את יונה יהב לעוד 5 שנים.
עוד 5 שנים של סבל לבעלי החיים בחיפה (שלא לדבר על הסבל לבני האדם).
לפי הסקר יהב קיבל קצת יותר מ-44%, בורובסקי קצת פחות מ-40%, עינת קליש רותם 16% ואף מילה על שאר המתמודדים …..

כל הכבוד לחיפאים המטומטמים שנתנו ליהב עוד 5 שנים על חשבוננו ועל חשבון בעלי החיים.

קשה לי לזכור כמה פעמים אמרתי בחודש הזה שבורובסקי הוא היחיד שיש לו סיכוי להדיח את יהב; כמה פעמים אמרתי שאם לא נבחר בורובסקי נקבל שוב את יהב; כמה פעמים ציטטתי את מבחן "רק לא זלדה" של דר' חיים שפירא בהרצאתו על נפלאות התבונה; כמה פעמים כתבתי שגם אם אתם חושבים שעינת קליש רותם או מישהו אחר מהמועמדים ראוי יותר מבורובסקי, הרי שכדי להעיף את יהב צריך להצביע לבורובסקי; כמה פעמים אמרתי שמי שיצביע לאחרים יזרוק את הקולות שלו כמו הקולות של מצביעי אלדד יניב ו"ארץ חדשה".

אז אמרתי.

תחברו את הקולות של בורובסקי ושל עינת קליש ויכולנו לשלוח את יונה יהב הביתה.

חשבון חיפאיבא לי להעיף סטירה מצלצלת לכל המטומטמים, ההוזים, החולמים בהקיץ והנאיביים. תודה רבה לכולכם.

הכי גרוע זה שהטפשות הזו תחזור על עצמה בדיוק עוד חמש שנים.

והכי מעצבן זה לראות שחורות ולצאת צודק (שוב!).

אין תקווה למין האנושי

פרק ב'

משום מה מערכת הבחירות הזו הזכירה לי הרצאה מצוינת של דר' חיים שפירא על "נפלאות התבונה" (מבוסס על הסרט שעסק בזוכה פרס נובל ג'ון נאש) שאותה שמעתי לפני מספר שנים.

דר' חיים שפירא ניסה ללמד את קהל השומעים על אסטרטגיה בבחירה, דרך סיפור משעשע על בחירת בני זוג.

וזו הדוגמא שהוא נתן (את הסיכום מצאתי בקפה דה מרקר, וערכתי בו שינויים בהתאם לאותה הרצאה שבה אני נכחתי. תסלחו לדר' שפירא על השוביניזם  וסליחה מראש מכל זבולון או זלדה באשר הם).

בחדר מצויים 30 גברים ו-30 נשים, במטרה להסתדר בזוגות.
החלוקה לזוגות מתבצעת כך: כל גבר נושא מספר, והוא שולח אותו לאשה המוצאת חן בעיניו. האישה, כמעט כמו בחיים עצמם, עוזבת את החדר עם הגבר שבחר בה ויחד הם עולים לגג, למסיבה מטורפת.
בעולם אידיאלי, היה כל גבר שולח מספר לאשה אחרת, כל אשה היתה מקבלת פתק אחד ויחיד, וכך היו עולים כולם לגג שמחים וטובי לב.

מי שמאמין שזה שמה שיקרה, מוזמן לוותר על המשך קריאת הפוסט.

נשארנו אנחנו, ציניקינים ממורמרים ולמודי אכזבות, היודעים כי מתוך כל הנשים בחדר יתחלקו קולות הגברים בין מספר מצומצם של נשים, המהוות מושא חלומותיהם של רבים. נניח, כי מדובר ב-5 נשים. הנשים יבחרו מבין הפתקים שקיבלו את בחיר לבם, וחמישה זוגות מאושרים יעלו לגג.
בחדר כעת 25 גברים ו 25 נשים, החוזרים על אותו התהליך. כבר כעת, כל הנפשות בחדר מדוכאות. כל אשה יודעת כי לא היתה בחירתו הראשונה של איש, וכל גבר יודע שהאשה אותה רצה העדיפה אחר על פניו.

לאט לאט עולים לגג הזוגות, רמת כאבם של הנותרים עולה ועולה בכל סיבוב, עד כי נותרים בחדר זבולון, מזירת הגברים, שנאלץ לעלות עם זלדה, מזירת הנשים, ככל הנראה כדי להתאבד ביחד.

מה היתה הטעות של זבולון, ואיך מצא את עצמו בסופו של דבר עם זלדה?
בשלב הזה הוסיף חיים שפירא נתון – אחת הנשים ("נקרא לה א'") היא אנג'לינה ג'ולי.
כמה פתקים תקבל לדעתכם אנג'לינה ג'ולי בסיבוב הראשון. "30" הקהל צועק.
אומר חיים שפירא- אני מסתכל על עצמי, חיימק'ה, נמוך, שמנמן, מה הסיכויים שלי? אני מסתכל לצדדים ורואה את בראד פיט, את ג'ורג' קלוני, ומבין שאין לי שום סיכוי לזכות באנג'לינה ג'ולי. אבל אני לא רוצה להישאר עם זלדה. "רק לא זלדה".
לכן מראש, אני אבחר במירית/שירית/דרדרית שיתרונן הבולט הוא בכך שהן אינן זלדה, וכך אני מבטיח את יתרוני מול מתמודדים אחרים שבסיבוב הראשון ימסרו את הפתקים שלהם לאנג'לינה.

אכן, חיים שפירא מתמודד עם ההשלכות האפשריות של אסטרטגיית "רק לא זלדה", שהרי אם זו האסטרטגיה שכל אחד ישאף לסגל לעצמו הרי שאנג'לינה תמצא את עצמה בודדה וגלמודה, ותצפה בכל המיריתיות והשריתיות עולות לגג.
(סיפור חיי : )

אסטרטגית "רק לא זלדה" נוכחת בחיינו בבחירת שחקנים לקבוצה בבי"ס, בהחלטה לאיזו אוניברסיטה להירשם ולמי להציע לצאת. הקונפליקט בין מה שאנחנו רוצים לבין הצורך בפשרה, המנגנון שמלמד אותנו שבעצם מה שאנחנו באמת רוצים, או לחילופין, הבחירה האולטימטיבית, זה בכלל לא מה שרצינו בעדיפות הראשונה, קיים באינספור מצבים בחיינו.
פעולה רציונלית מוגדרת כפעולה מקדמת לצורך השגת המטרה.
האם אלו מבינינו המגדירים עצמם כרציונליים אכן מקבלים החלטות על סמך הרציונל? האם אסטרטגיה זו מבטיחה תוצאה טובה? החלטה רציונלית תוביל לבחירה בשרית מחד, אולם עלולה להוביל לפספוס קולקטיבי של אנג'לינה, מאידך.
************
ההרצאה הסתיימה במשפט:
"או כמו שסבתא שלי היתה אומרת: 'מי שלא מתפשר קצת בהתחלה, מתפשר הרבה בסוף'."

אז הנה הישום, לכל אלה שטענו כי בורובסקי לא ראוי להחליף את יהב, למרות שבעיניהם יהב הכי גרוע.

לכל מי שלא רצה להיתקע עם "זלדה" יהב, אבל גם לא רצה את "מירית" בורובסקי (לא פלא, כשחלק מהאנג'לינות ומעריציהן רק מספרים על מחלות המין של מירית, על רגלה הקצרה של שרית, ועל הבל הפה המצחין של דרדרית וצועקות "רק אנג'לינה") !

בחרתם באנג'לינה שלכם (עינת, איתי, זאב, שלמה), לא רציתם להתפשר על מירית ("רק בסיבוב השני, ובלית ברירה, נסכים לתת פתק למירית") ונתקעתם עם זלדה.

נכון, אתם יכולים להגיד שאם כולנו היינו בוחרים בעינת, אז היינו מקבלים את אנג'לינה.

אבל, בניגוד לדוגמא שנתן חיים שפירא, שבה איש מהשחקנים אינו יודע מה האסטרטגיה של השחקן האחר וכל אחד מהם כותב את הפתק שלו בסתר, הרי כשבמקרה שבו כבר יש אומדנים וסקרים, ורואים שהקרב הוא בין בורובסקי ליהב (ומי שחשב אחרת שיחליף את המרשם בקופ"ח), אז צריך להתאחד ולדאוג שלא נקבל שוב את זלדה…

אז מסתבר שללא שום קשר לסיכויים תמיד יהיה איזה זבולון שיתן פתק לאנג'ילנה, ב"שיטת מצליח" (או כמו שחיים שפירא אמר – "זה מסביר לכם חלק מהזוגות שאתם רואים" ).

אז תודה לכל אלה שתקעו אותנו עם זלדה לעוד 5 שנים, חלומות נעימים באספמיה ושיהיה לכולנו בהצלחה.

עוד באותו עניין:

• סקר ערב הבחירות: ניתוח סקר כל בו לפי גושים – שוויון
• עינת קליש בנאום סוף בחירות: "אנחנו שחקן גדול" + פרשנות
• מוסריותה של חברה נמדדת ביחסה לבעלי החיים – מצע בורובסקי בשיתוף אביטל בן נון ומומחים נוספים בתחום בעלי החיים