10 שנים חלפו אך דבר לא נשכח: הפיגוע במסעדת מקסים

10 שנים חלפו אך דבר לא נשכח:
דממת המוות שקיבלה את פני כשהגעתי למקום שהיה מלא חיים דקות לפני כן, הריח הכבד של מוות באוויר וכל פרטי הפרטים הקשים , הכואבים של המראות שפגשתי אחרי שדילגתי מעל גופתו של המאבטח ונכנסתי לגיהינום.
הייתי בסוף שנתי הראשונה כמפקד תחנת חיפה אך למוד ניסיון מטיפול בעשרות פיגועים בחיפה ובמחוז הצפוני.
דקות ספורות לפני כן ,לא הרחק מחיפה, אני עם ליאת, בנסיעה על כביש 2 , דני משיח , חברי הטוב ומנהל החוף הסמוך, מתקשר : ״ניר קרה משהו במקסים, שמענו פיצוץ ועולה עשן״, הגענו למקום דקות לאחר הפיצוץ, מפחיד לומר זאת אך לא נראתה נפש חיה באיזור תחנת הדלק והמסעדה, רק דממה, דממת מות והריח הנורא של דם ועשן.

כל השאר , ״ שגרת טיפול בפיגוע״ , תוך דקות הגיעו הניידות ומד״א והמפקדים, פועלים מהר וביעילות: שוטרים סוגרים זירה, חבלנים בודקים , מד״א מטפל ומפנה, מז״פ מתעד, וזק״א אוסף ומנקה.
ההלם מגיע שעות וימים , שביעות וחודשים אחרי שהכל מסתיים ו״חוזרים לשגרה״. ההזדהות עם עצמת הכאב של המשפחות והפצועים מלוה אותי מאז יחד עם המראות שהולכים וחוזרים וכנראה ישארו איתי לנצח.
תנ"צ (בדימוס) ניר מריאש