ב-5 השנים האחרונות מתמודד רס"ב אביחי אזרד עם מחלה כרונית CRPS שגורמת לו לשיתוק ביד ימין, אך למרות השיתוק הוא ממשיך לתרום ואף בחר להמשיך בלימודים בשילוב עם הצבא.
אביחי התגייס בשנת 1997 לשירות סדיר, באגד ארטילרי 219. משם המשיך לאוגדה 78 בעזה, היום היא אוגדה 143. מ-2003 משרת אביחי במרכז הציוד בתל השומר, ומשנת 2005 בטירת הכרמל.
לחי פה מספר אביחי:
הקבע כל פעם התארך בשנה, התחלתי ללמוד הנדסה דרך הצבא ונשארתי בצה"ל. למדתי תואר ראשון ושני, ובכל פעם רציתי להמשיך וליישם את הידע שרכשתי, בצה"ל.
מה בעצם אתה עושה בתפקיד שלך כיום והאם אתה מרוצה ממנו?
"אני רמ"ד שליטה ובקרה. ביום יום אני עוסק בעיקר במערכות של ניהול מלאי. אני מאד מרוצה מהתפקיד שלי. כבר בראשית הדרך, הנושא הלוגיסטי מאוד עניין אותי. אני כל הזמן לומד עוד ועוד. מיום ליום הפכתי למקצועי יותר ויותר, והפכתי לאיש מקצוע שיודע לתת פתרונות ומענה למגוון רחב של נושאים.
אני מפקד על לא מעט חיילים ומאמין בדוגמה אישית – נאה דורש ונאה מקיים. אני מקפיד להיות קשוב לחיילים שלי, לצרכים והבעיות האישיות שלהם – החל מהבוקר טוב שאני אומר… ואז לעצור לרגע לשמוע ובאמת להקשיב לתשובה של "מה שלומך?".
פרויקט "שווים במדים:
"בין היתר, אני מרכז את פרויקט שנקרא "שווים במדים" בבסיס שלי. מדובר בקבוצה של 9 מתנדבים, הם מגיעים עם מדריך צמוד. הקבוצה החלה כקבוצה קטנה, ולאט לאט, עם ההצלחה, הקבוצה הלכה וגדלה. הם חיילים לכל דבר. אנחנו משתפים אותם בכל מעגלי העשייה, טקסים, אירועים ימי ההולדת שלהם. זה ערך מוסף אדיר גם לחיילים שלנו. הם עושים לא מעט, מצטרפים לכל הפעולות של שאר החיילים."
שיתוק ביד ימין:
לפני כ-5 שנים, אביחי חווה שבר ביד. לאחר מספר בדיקות התברר כי מדובר במחלה כרונית שגורמת לו לשיתוק ביד ימין.
"היה לי שבר ביד, ואחר כך הבנתי שזה מתפתח למשהו בהרבה יותר מורכב. שנה לפני שזה התחיל, בשנת 2012, קיבלתי אות "מצטיין רמטכ"ל", על כל העשייה שעשיתי עד אז. בעקבות ההכרה בהצטיינות שלי, החלטתי שאני לא משתחרר מצה"ל ואני כן יכול להמשיך ולתרום, למרות הנכות. הצבא וכל המפקדים נתנו לי את הצ'אנס והמעטפת, כולל התמיכה הרפואית. מאז, חובת ההוכחה היא שלי ואני ממלא אותה. הנכות שלי פיתחה אצלי רגישות מאוד גבוהה כלפי הזולת ואוכלוסיות אחרות, כמו "שווים במדים", או כל חייל אחר, שאני שם לב שהוא באיזו בעיה."
"הרצון שלי לתרום הוא משהו שבא מהחינוך בבית ואהבת הארץ. זה משהו שהוא מעבר לעבודה או משכורת, זו שליחות שאי אפשר לכמת בכסף. מעבר למפקדים שסייעו לי, רוב ההצלחה שלי היא בזכות אשתי, שמבחינתה אין בי כלל מוגבלות. יש לה חלק גדול בהצלחה שלי, מאז שנפגעתי וכמובן שעוד לפני."
מתנדב ומסייע למלש"בים:
השיתוק לא מפריע לאביחי מלהגשים את החלומות שלו. הוא מתנדב מעל שנתיים ב"חברת אחיי", עמותה שמחברת בין מלש"בים או חיילים בתחילת הדרך למנטור. הוא סיים לימודי תעודת הוראה, ומתלווה למורה בבית ספר תיכון.
"למדתי במהלך הצבא תואר ראשון ושני במדעי המדינה, ועכשיו סיימתי תעודת הוראה באזרחות. תעודת ההוראה היא חלום אישי שלי, זה דחף שבוער בי בפנים. בהתחלה חשבתי שהכתיבה במהלך הלימודים האקדמיים נראים לא אפשריים, אבל בעזרת תמיכה מהבית ובעזרת הטכנולוגיה הבנתי שהכל אפשרי. כמו כן אני מתלווה למורה בימי שישי בבית הספר "שיפמן" – תיכון בטירת הכרמל. עם כל המורכבויות, המנטליות והפיזיות קידום בני הנוער זה משהו שממלא אותי מאוד.
מה אתה ממליץ למתגייסים שחווים בעיה אישית או רפואית שעשויה לעצור אותם בדרך?
"אני מעודד את בני הנוער להתגייס עם כל בעיה, גם אם לפעמים צריך לשכנע את הצבא שאתה יכול. אני חושב שהצבא כיום הוא מאוד פתוח ומקבל. הצבא מאד נותן את המעטפת והתמיכה. זה ערך מוסף שאין שני לא."