מחקר: חולים הנוטים למות מעדיפים את בית החולים על פני הבית

[hide_post_ads]

ממצאים מפתיעים עוליה ממחקרה של  ד"ר עדי יבזורי אראל, עובדת סוציאלית במחלקה לרפואת משפחה של כללית בחיפה,  אותו ערכה לקראת תואר ד"ר על חולים אונקולוגים הנוטים למות.

מהממצאים עולה כי החולים הנוטים למות מעדיפים שהייה בבית חולים ולא בביתם, מעריכים את ה"דברים הקטנים" ומדווחים על איכות חיים גם בשלבים סופיים לחיים, על אף הסבל.

במחקר שערכה ד"ר עדי יבזורי אראל, בשיתוף ובהנחיה של פרופסור מירי כהן , ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה ובתמיכה של המוסד לביטוח לאומי, נבדקו 170 חולים אונקולוגיים שטופלו בהוספיס בית של כללית ובבית חולים רמב"ם, והוגדרו על ידי הרופאים המטפלים כנוטים למות בתוך 6 חודשים. במסגרת המחקר נבדק ההבדל בין איכות סוף החיים של חולים אונקולוגיים המקבלים טיפול בבית לבין אלו המטופלים בבית חולים.

תוצאות המחקר היו מפתיעות, כאשר בניגוד להשערה שהחולים יעדיפו שהייה בבית, נמצא כי חולים בסוף החיים דיווחו דווקא על רצון לקבל את הטיפול בבית החולים ולא בהכרח להישאר בביתם. נמצא גם  כי הבית בסוף החיים משנה את משמעותו- התפקידים הנלקחים מהחולים, התחושה כי הם מהווים נטל או מפריעים למהלך החיים השוטף של יקיריהם, לצד שינויים נוספים כמו מיקום המיטה, ריחות והעדר תמיכה רפואית מספקת, גרמו לחלק גדול מהחולים לחוש השתייכות גדולה יותר למחלקות האונקולוגיות של בית החולים, שם הרגישו שהם יכולים לשמור על תקווה גדולה יותר ותחושה שבכל זאת הם מקבלים טיפול, גם אם יש  סיכויים נמוכים להצלחתו.

המטופלים שבחרו לקבל את הטיפול בבית ציינו שהם מרגישים טוב יותר בבית, אך גם בבית החולים הם חשים טוב. מעניין לציין שלא נמצאו הבדלים סוציו דמוגרפיים בין המטופלים בשתי המסגרות ובמידת התמיכה המתקבלת מחברים ומשפחה ובמידת החמלה העצמית.

נתון מעניין נוסף היה כי בשונה מהתאוריות העוסקות במשמעות בחיים, לפיהן משבר חריף יוביל בסבירות גבוהה להתמודדות הממוקדת בחיפוש משמעות, הרי שבמחקר זה המשתתפים דיווחו על רמה נמוכה של חיפוש משמעות, לצד רמה גבוהה של הימצאות משמעות – תחושה כי הם מבינים בדיוק מהם הדברים שנותנים משמעות לחייהם וכי "הדברים הקטנים", כמו עצמאות מינימלית בפעולות היום יום, חוויות עם היקרים להם והיכולת ליהנות מדברים יפים, הם החשובים והמשמעותיים להם ביותר, בעוד נושאים כמו  הגשמה עצמית, קריירה, ורכוש מאבדים ממשמעותם.

מרגש היה לגלות גם כי בניגוד למשוער ועל אף מצבם הפיזי הירוד של החולים, הרי שגם בשבועות האחרונים לחייהם הם דיווחו על רמה גבוהה יחסית של איכות חיים.

יש לציין כי ד"ר עדי, תושבת קיבוץ משמר העמק ואם לארבעה זכתה לשפע ברכות ממנהלת השרות לעבודה סוציאלית של כללית במחוז-חיה וינטל ולהרבה פרגון מחבריה במחלקה לרפואת משפחה של כללית והטכניון והמתמחים במחלקה שעוברים אצלה הכשרות בתחומים הפסיכוסוציאליים. כמו כן, גילו בממצאים עניין רב אנשי צוות הוספיס בית של כללית שהיא עובדת גם במסגרתו.