(חי פה) – לכתה של אילנה לילי ריבקין בגיל 97 מותירה חלל עמוק בקרב דורות של ילדים, הורים ומחנכים בשכונת רמז ובחיפה כולה. ריבקין הייתה עבור רבים הרבה יותר מגננת: היא הייתה דמות חינוכית מעצבת, מקור השראה, אשת רוח ואישה מלאת שמחת חיים שהותירה חותם עמוק על כל מי שפגש בה. השבעה שנערכת בבית המשפחה הפכה למפגש מרגש של מי שהיו פעם ילדים בגן החובה שניהלה, וכעת הגיעו לחלוק כבוד אחרון למי שגידלה אותם באהבה ובמסירות יוצאת דופן.
הלווייתה התקיימה ביום רביעי, 28 באוקטובר 2026.
מסע חיים שהחל בפולין והמשיך בחיפה
אילנה ריבקין נולדה בפולין ועלתה לארץ בשנת 1948, בתקופה שבה המדינה הצעירה הייתה בעיצומו של תהליך בנייה והתארגנות. מיד עם עלייתה הצטרפה לסמינר למורים, מתוך תחושת שליחות ורצון עמוק להשתלב במערכת החינוך המתפתחת. לאחר סיום לימודיה החלה לנהל גן ילדים בהדר, אזור שהיה באותן שנים מרכז עירוני שוקק חיים. עבודתה שם סימנה את תחילת דרכה החינוכית הארוכה, שהפכה אותה לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם גני הילדים בחיפה.
מעבר לרמז והפיכתה לדמות מרכזית בקהילה
בשנת 1953 עברה אילנה לנהל את הגן בשכונת רמז ברחוב בורוכוב, תפקיד שהפך אותה לדמות מרכזית בקהילה המקומית. בהמשך ניהלה את גן החובה בבית הספר הבונים, שבו הילדים המשיכו לכיתה א' באותו מתחם. ריבקין לא הייתה רק מנהלת גן; היא הייתה דמות חינוכית שהשפיעה על חייהם של מאות ילדים לאורך עשרות שנים. רבים מהם מספרים כי גם לאחר שסיימו את הגן, אילנה המשיכה לעקוב אחריהם, להתעניין בהצלחותיהם ולשמור איתם על קשר חם. העובדה שילדים שחזרו לבקר אותה גם בגיל מבוגר מעידה על עומק הקשר שנוצר בינה לבין הדורות שגדלו תחת ידיה.
ט"ו בשבט כפרויקט חינוכי רב־שנים
אחד המנהגים הייחודיים שאילנה הנהיגה היה נטיעת עצים מדי שנה בחג ט"ו בשבט. היא הייתה יוצאת עם ילדי הגן לרחוב בורוכוב ולנתיב הל"ה, שם היו שותלים עצים בגינות הבתים של הילדים. המנהג הזה הפך לסמל של הגן ושל השכונה, וכיום, עשרות שנים לאחר מכן, ילדים שגדלו בגן מספרים כי הם עדיין רואים את העצים בכניסה לבתי הוריהם ונזכרים בשנים היפות של ילדותם. העצים הללו הפכו לסמל חי של הקשר בין אילנה לבין הקהילה, עדות מוחשית להשפעה החינוכית והרגשית שהותירה.
אהבת הצילום והנצחת רגעי הגן
אילנה אהבה מאוד לצלם, והייתה מתעדת כל רגע משמעותי בגן. בבית המשפחה ישנו חדר שלם המוקדש לתמונות מהגן, מהפעילויות ומהאירועים החינוכיים שהובילה. התמונות הללו מספרות את סיפור חייה המקצועיים, ומציגות את הקשר העמוק שנוצר בינה לבין הילדים. גם שנים רבות לאחר שיצאה לפנסיה, המשיכה אילנה לשמור על התמונות ולהציג אותן בגאווה לכל מי שביקר בביתה. עבור רבים, התמונות הללו הן זיכרון חי של תקופה שבה החינוך היה אישי, קרוב ומלא אהבה.
משפחה, קהילה והדבק המחבר
אילנה נישאה ובעלה היה נהג באגד. יחד הקימו משפחה עם בן ובת, ובהמשך זכו לנכדים ולנינים. בשנותיה האחרונות הייתה אילנה הדבק המחבר בין כל בני המשפחה, והייתה מקור של חום, אהבה ואופטימיות. היא התאלמנה לפני מספר שנים, אך המשיכה להיות דמות מרכזית בחיי ילדיה ונכדיה. בתה, דורית, מספרת כי בכל פעם שהלכה עם אמה ברחוב, אנשים היו מזהים אותה מיד, גם אם חלפו עשרות שנים מאז שהיו ילדים בגן שלה. דורית מתארת את אמה כאישה שלא השתנתה עם השנים, ושמרה על אותה רוח טובה, חיוך רחב ואהבה גדולה לילדים.
קשר שנמשך עשרות שנים
דורית מספרת כי הילדים שסיימו את הגן אצל אילנה היו גאוותה הגדולה. גם אם חלפו ארבעים שנה ויותר מאז שהיו בגן, אילנה זכרה אותם, התעניינה בהם ושמחה בהצלחותיהם. עבור רבים מהם, אילנה הייתה דמות חינוכית ראשונה ומשמעותית, והקשר איתה הפך לחלק בלתי נפרד מחייהם. דורית אומרת כי למרות שאמה האריכה ימים, קשה מאוד לקבל את לכתה, משום שהייתה תחושה שהיא תמשיך לחיות לנצח ולהשרות מרוחה הטובה על כל הסובבים אותה.
אהבת המשחק והעשייה התרבותית
לצד עבודתה בגן, אילנה אהבה מאוד לשחק והייתה חלק מההצגות שנערכו לרגל חגיגות 10 שנים למדינת ישראל בשנת 1958. בהמשך, עם התמסרותה המלאה לעבודה החינוכית, נדחק המשחק לקרן זווית, אך אהבתה לתיאטרון ולתרבות נשארה חלק ממנה. היא אהבה לקרוא ספרים, לראות הצגות ולשמוע מוזיקה, והייתה מלאה שמחת חיים ואופטימיות שהקרינה על כל מי שפגש בה.
מורשת חינוכית שנשארת בחיים
סיפורה של אילנה ריבקין הוא סיפורה של מערכת חינוך שנבנתה מתוך מסירות, אהבה ואמונה עמוקה בילדים. היא הייתה חלק מדור מחנכים שהניח את היסודות לחינוך הקדם־יסודי בישראל, ועשתה זאת מתוך תחושת שליחות אמיתית. מורשתה ממשיכה לחיות דרך העצים שנטעה, התמונות שתלתה, הילדים שגידלה והקהילה שהייתה חלק בלתי נפרד ממנה. עבור רבים, אילנה הייתה הרבה יותר מגננת: היא הייתה דמות מעצבת, מקור השראה ואישה שהשאירה אחריה עולם מלא של זיכרונות טובים.
האם הכתבה עניינה אותך?
איזה כייף דמות כזאת נערצת נכס