(חי פה) – אני מצייר את בת גלים כבר תקופה, ולעיתים דווקא האנשים ולא הים או הנוף, הם שתופסים את תשומת לבי. באחד הימים ישבתי מול בית הקפה מילהאוס, הממוקם בלב בת גלים והיה בעיניי מחלוצי היוזמות שסימנו את השינוי שעוברת השכונה, היה יום שמש בהיר, סביבי ישבו לא מעט צעירים, אבל המבט שלי נעצר דווקא על שלוש נשים מבוגרות. משהו בנוכחות שלהן ובפער בינן לבין הסביבה גרם לי להתבונן, הן הזכירו לי את "שלוש הגרציות" מתולדות האמנות.
שלוש הגרציות שלי
הכובעים, השכבות והבגדים שלבשו נראו כמעט מנותקים מהיום השמשי ומהנוף המקומי. לא ידעתי מי הן או מה הביא אותן דווקא לכאן, לא שאלתי. כצייר, לפעמים השאלה מעניינת אותי יותר מהתשובה.
כשהסתכלתי על שלושתן יחד חשבתי על "שלוש הגרציות", לא כניסיון לשחזר דימוי קלאסי, אלא כגרסה מקומית ועכשווית: שלוש נשים בבית קפה בלב בת גלים.
שכונה שמשנה את פניה
בת גלים עוברת בשנים האחרונות שינוי דמוגרפי. לצד האוכלוסייה הוותיקה נוכחים יותר צעירים, והשינוי מורגש גם במקומות המפגש בשכונה. מילהאוס היה אחד המקומות שהקדימו במידה מסוימת את התהליך הזה ויצרו נקודת מפגש חדשה בתוך המרקם הוותיק.
אולי משום כך שלוש הנשים עניינו אותי. בתוך הסביבה הצעירה הן לא נראו זרות, אלא חלק מסצנה שבה הישן והחדש מתקיימים באותו מרחב.
ציור כעדות לזמן
כשאני מצייר אינני חושב שאני מתעד היסטוריה. ובכל זאת, ציור שומר בתוכו אנשים, לבוש, מקומות מפגש ושינויים חברתיים.
ציור מושפע מהלך הרוח של התקופה שבה הוא נוצר, אבל גם משמר אותו. אולי בעוד שנים יסתכל מישהו על שלוש הנשים האלה ויראה, לא רק רגע בבית קפה, אלא את בת גלים של זמננו – שכונה שמשנה את פניה תוך כדי שאני מצייר אותה.